ביקורת ספר: אמן הסיפור הקצר

ספרה החדש של מאיה ערד "אמן הסיפור הקצר" הוא חגיגה לחובבי ספרות בכלל וספרות מקור בפרט, עם בונוס-אקסטרה למי שאוהבים להציץ אל הנעשה בברנז'ה הספרותית, ופה ושם גם לזהות הדים לדמותם של כמה גיבורי ביצה אמיתיים. הספר הוא בעצם חבילה ספרותית של ארבעה במחיר אחד: גם רומן מהנה, גם אוסף של סיפורים קצרים מלבבים, גם פרקים נבחרים בתולדות הספרות (מעין מיני-קורס ספרות אוניברסיטאי, מינוס הקטעים המשעממים) וגם סיפור מקסים בחרוזים לילדים (רעיון לעורכים: למה שלא תוציאו אותו כספר עצמאי?). אדם טהר-זהב (אח, איזה שם) הוא רווק בן 43 שמתגורר בתל אביב, אשר פרסם בעבר חמישה קובצי סיפורים קצרים שבזכותם זכה בתהילה ספרותית ובתואר אמן הסיפור הקצר. מבחינתו, העובדה שתהילתו היא בעיקר נחלת העבר, שהסיפור הקצר הוא צורה ספרותית שהולכת ונעלמת ושהביצה הספרותית מרעיפה כבוד על אחרים, כאלה שלדעתו המוצקה נחותים ממנו בכל מובן - כל אלה טעות גדולה ומרגיזה (כן, בהקשר מעט פחות תרבותי אפשר לסווג אותו כסוג של נאד נפוח). טהר-זהב, מה לעשות, תקוע כמעט בכל מובן בחייו: הוא אינו מצליח לכתוב - לא סיפורים קצרים ולא רומן - קוראיו מתמעטים ומעמדו נדחק לשוליים, הוא מתפרנס מהוראה בסדנאות כתיבה שלרוב התלמידים בהן הוא בז ובמוסף חג מרכזי מופיע מאמר קטלני על יצירתו. אהובתו לשעבר, זו שראה בה בעיקר צעירה יפהפייה (ובת של איש עשיר) נהפכה לסופרת רבת-מכר (בעוד שלטעמו כלל אינה ראויה לתואר סופרת), הוא מתאהב כמעט עד כדי אובססיה בחוקרת ספרות צעירה, אבל היא לא ממש נלכדת בקסמיו.


אחיו ואשתו מרחיבים את המשפחה, הוריו אינם רווים ממנו נחת, אין לו חברים של ממש וגם לא חיים של ממש, והמקומות היחידים שהוא עדיין מוזמן להופיע בהם הם בית ספר בפתח תקווה ובה"ד צבאי. ערד מיטיבה לעצב ולתאר את קורותיו של גבר-הולך-לאיבוד באמצע החיים, באמצע תל אביב, באמצע הביצה הספרותית המקומית. היא מדייקת בדקויות, קשובה לכל ניואנס החל בשפה וכלה באווירה. כתיבתה קולחת, עשירה, מושחזת, שופעת הומור ואירוניה והולמת כל דמות, כל אירוע וכל רובד בספר, בין אם זהו תיאור של סצנת שירה בציבור בצימר, דיון ספרותי באקדמיה, סיפור קצר ש"כתב" הסופר הבדוי, קטעים מספרה של זוגתו לשעבר רבת-המכר או סיפור הילדים המחורז ש"היא" כתבה. ערד חיה רחוק מכאן ובכל זאת, אוזנה כרויה למשלבי שפה, לסלנג, לשמות, לביטויים, לפוזות ולפוזיציות. ואולי גם דווקא משום שדברים שרואים משם לא רואים מכאן, היא מצליחה לראות ולתאר בצלילות משעשעת את המתרחש בסצנה הספרותית כאן, מאבקי כוחות, סופרים והוצאות, מו"לים ומוספי ספרות, תקשורת ואקדמיה, מכירות, מעגלים חברתיים, בילויים, היצע וביקוש. טהר-זהב איננו גיבור מהסוג שבא לשלוף מבין הדפים, לתקן בשבילו עוולות או לפחות להזמין אותו הביתה (או למיטה). אולי כי ערד בנתה אותו כל כך אמיתי, כמעט מוחשי, יהיר, משוכנע בצדקתו, מרוכז בעצמו ונורא ישראלי. ובגלל זה כיף כל כך להתפתל בעקבותיו בעלילה, מהנה ומרתק לעקוב אחרי קורותיו, מעשיו ומעידותיו. קצת כמו אחרי גיבור בסרט מצויר, שמותר גם לצחוק עליו כשהוא נופל ומועד ונמרט מכל עבר, כי בסוף הרי איכשהו הוא ישוב ויעמוד על רגליו.
שורה תחתונה:
ספר שהוא תענוג עשיר ורב-שכבות, ללקק את האצבעות.
"אמן הסיפור הקצר", מאת מאיה ערד, הוצאת חרגול, 453 עמודים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: בראנז'ה

ביקורת ספר: איש מבוקש מאוד

ביקורת תיאטרון: הדוד וניה

ביקורת ספר: הדבר היה ככה

ביקורת תיאטרון: ינטל

ביקורת קולנוע: חמש שעות מפריז