ביקורת ספר: אמת

"אמת", רומן הביכורים של ז'קלין שיהאן, פסיכולוגית וסופרת אמריקנית, הוא רומן תיעודי היסטורי המביא את סיפור חייה של דמות אמריקנית חשובה בדברי ימי ארצות הברית, תוך הרחבה והשלמה של מה שידוע בדמיון יצירתי שבהחלט מתקבל על הדעת. בספרות העברית עשתה זאת למשל (בכישרון רב) הסופרת אידה צורית בספרה "אשתו המנודה", רומן על חייה של ג'ולי הרצל, אשתו של חוזה המדינה, שבו השלימה בקטעים בדיוניים אך מאוד הגיוניים את החסרים הרבים בביוגרפיה של האישה. שיהאן עושה דבר דומה עם הביוגרפיה של מי שנודעה בשם שאימצה לעצמה, אמת נודדת - Sojourner Truth. אישה שחורת עור שנולדה לעבדות במדינת ניו יורק ב-1797 בשם איזבלה בומפריי, יצאה לחופשי, הייתה האישה השחורה הראשונה שתבעה בבית משפט אדם לבן (ואף זכתה), נהפכה לנוצרייה אדוקה ובהמשך ללוחמת פעילה ולנואמת מלהיבה למען ביטול העבדות, שחרור העבדים וזכויות נשים. המספרת בספר היא איזבלה, או בל כפי שכונתה בקיצור עד ששינתה את שמה לאמת, והיא שמספרת את קורותיה במשך 83 מתוך 86 שנותיה. היא מתארת את יחסיה עם הוריה, את האהבה ואת ההערצה כלפיהם, את כאבם עם כל ילד שנלקח מהם ונמכר לעבדות אצל אחרים. היא מתארת את העבודה הקשה, את היחס המדכא, את מכירתה לראשונה בגיל עשר לגבר אלים שהתעלל בה ואנס אותה והותיר בה צלקות גופניות ונפשיות. היא מספרת על בעלי עבדים "נאורים" יותר ופחות, על מלקות ומחלות, גזענות ובורות, על שנאה שנצברת ואין לאן להוליכה ועל החיפוש המתמיד אחרי האלוהים. על המזור שמצאה בעבודה קשה, על אהבתה הראשונה והלידה הראשונה, על האיש שלא הותר לה להינשא לו וזה שאולצה להינשא לו, על חמש הלידות הנוספות שמהן שרדו עוד ארבעה ילדים. על ההולנדית שהייתה שפת אמה והאנגלית שנאלצה ללמוד לצד מלאכות בית ועבודות חקלאות. בשנת 1827 בוטלה העבדות על פי חוק במדינת ניו יורק. בעליה של איזבלה הבטיח לה את שחרורה שנה קודם. כשחזר בו, לקחה עמה את בתה התינוקת והלכה. בעלה הזקן והמובס ושאר ילדיה נותרו בחווה, רכושו של האדון על פי החוק. אנשים לבנים תומכי ביטול העבדות פדו את חירותה המוקדמת בכסף והיא יצאה לדרך חדשה - עמוסת מהמורות חדשות.


בפרק אחד בחייה תבעה לדין גבר לבן שמכר את בנה בן החמש לעבדות בדרום, בניגוד לחוק, זכתה והצליחה להשיב אליה את הילד. אחר כך נהפכה לנוצרייה אדוקה, הייתה סוכנת ביתו של מטיף אוונגליסטי ובהמשך נסחפה אחרי רוברט מתיוס שנודע כ"נביא מתיאוס" אשר הקים סביבו את "ממלכת מתיאוס". כשמת המטיף האוונגליסטי הואשמו היא ומתיאוס - הוא בבית משפט והיא בעיתונות - במותו. היא שוב תבעה לדין את מי שהעלילו עליה - תביעת דיבה שזכתה בה, ובהמשך זוכה גם מתיאוס. לאחר שעמדה על יחסו האמיתי כלפיה ניתקה איזבלה ממתיאוס, ואחרי שעברה התגלות אלוהית שינתה את שמה ל"אמת נודדת" ויצאה למסע שמטרתו לעשות נפשות לביטול העבדות, שחרור ופיצוי עבדים ולמען זכויות נשים. בדרך הייתה חברה בסוג של קהילה שיתופית במסצ'וסטס, הביאה את כל בנותיה לחיות איתה, קנתה - ובהמשך מכרה - בית בנורת'המפטון, פרסמה ספר על חייה, נפגשה עם נשיאים, סייעה לעבדים שנסו מהדרום לצפון במלחמת האזרחים, עברה למישיגן ופעלה ללא חת למען זכויות נשים ועבדים משתחררים עד למותה ב-1886. איזבלה-אמת היא דמות מרתקת בתולדות ארצות הברית, מעוררת השראה והשתאות בכל מסכת חייה - במה שעברה ועשתה, בתעוזתה ובכוחות הנפש שלה, ביכולתה לנקות את עצמה משנים של אימה ופחד, דיכוי, שנאה והשפלה, ולהפוך אותם לעוצמה, לכוח לעמוד על שלה וללחום למען צדק. שיהאן עושה עבודה טובה במיוחד בסיפור תולדות חייה המוקדמים של איזבלה, שהם החלקים הבדיוניים יותר ברומן. שם הסיפור נוגע ללב, מרגש, מעורר חמלה ומקומם, עוכר שלווה ומעורר מחשבה. בהמשך מדלגת המספרת על שנים רבות וקופצת מציון דרך משמעותי אחד בחייה לאחר. זו אולי בחירה מובנת לאור העובדה כי הגיבורה חיה חיים ארוכים ועמוסי אירועים היסטוריים חשובים, אבל אז נהפך הספר יותר לדיווח מתחנות בזמן, והוא פחות הסיפור הרגשי-מרגש שהיה קודם. אינני יודעת באיזו מידה מחקה סגנון התרגום לעברית את המקור, אבל הסגנון שננקט, הגבוה-לכאורה, אשר אמור מן הסתם להעניק לסיפור עתיקות מתבקשת ולמקמו בזמן אחר, מכביד יותר משהוא מוסיף. הלשון המסולסלת והמצויצת מעיקה על הקורא שוב ושוב שלא לצורך.
שורה תחתונה:
לחובבי סיפורים שהיו באמת, אמריקה, מיתוסים אנושיים ורומנים בעלי ערך מוסף.
"אמת", מאת ז'קלין שיהאן. מאנגלית: מרב מילר. אג'נדה הוצאה לאור. 294 עמודים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: לילה במאי

לקראת שידור: נשות הטייסים

ביקורת ספר: על תקווה ואהבה

ביקורת תיאטרון: בראבו - שרים 90!

ביקורת קולנוע: סוריאה M