ביקורת ספר: אנטומיה של היעלמות

"אנטומיה של היעלמות" הוא ספרו השני של הסופר הישאם מטאר, בן למשפחה לובית שנולד בניו יורק, גדל בלוב ובמצרים, התחנך וגר כיום בבריטניה. כל הפרטים הביוגרפיים הללו, ועוד אחרים, זולגים אל תוך כתיבתו של מטאר (ספרו הראשון, "עולם של גברים", היה מועמד לפרס בוקר), וצובעים בגוונים חריפים ואותנטיים את תחושות הבדידות, הזרות, התלישות והכאב שהם לבו הפועם של הסיפור. "אנטומיה של היעלמות" מובא בקולו המספר של נורי, החוזר אל עצמו כילד-נער, בן למשפחה ערבית גולה החיה במצרים. ילד שנולד בפריז ולכאורה יש לו ילדות רכה, מגוננת ומפנקת - למשפחה יש כסף ומעמד, יש משרתת-מטפלת בבית שאוהבת אותו אהבת נפש, אביו הגולה זוכה לכבוד כשר לשעבר במולדתו. אבל כידוע, שום דבר איננו כפי שהוא נראה, וכך גם חייו של נורי. כי בגיל עשר מתה אמו של נורי. הוא יודע שהייתה חולה, הוא יודע שאהבה אותו מאוד והוא אותה, אבל ברגישות של ילד שחש הרבה יותר ממה שהוא מסוגל להבין או להסביר גם לעצמו, הוא גם יודע שמחלתה קשורה בעובדה שמעולם - בחייו - לא הייתה מאושרת. כך למשל הוא מספר, "לא ידעתי אז למה אמא נראתה טוב יותר בתמונות שלפני הולדתי. אני מתכוון לא רק לכך שהיא נראתה צעירה יותר, אלא שנראתה גם עליזה באופן כלשהו... ואז, אחרי שהגעתי, הכול השתנה. במשך זמן רב, לפני שידעתי את האמת, חשבתי שהקשיים הגופניים של ההיריון הם שגזלו ממנה את עליצותה". אחרי מות האם מתנהלים נורי ואביו, השר לשעבר במולדת שאין חוזרים אליה, קצת כמו צמד רווקים החולקים דירה. ככאלה הם גם יוצאים לחופשות, ובאחת מהן פוגשים - ובעצם נורי פוגש ראשון - את מונה, צעירה אנגליה ממוצא מצרי שבאה לחופשה במולדתו של אביה. אביו של נורי נמשך אליה ומתאהב בה. נורי בן ה-12, אפוף חושים והורמונים, מתאהב בה גם הוא, באורח סודי, מתחטא וסוער, כדרך מתבגר. אביו של נורי נישא למונה, והשלושה חיים ביחד בסוג של שגרה עד שאביו של נורי מחליט לשלוח אותו, בהמלצת מונה, לפנימייה יוקרתית באנגליה, קצת אחרי שמתברר לו שהסימטריה המשפחתית שביקש אינה תואמת את משאלותיו. המשפחה מתכננת ומתכנסת לחופשה משותפת בשווייץ. נורי מגיע מבית הספר באנגליה ופוגש את מונה, ועל פי התכנון אביו אמור להצטרף אליהם כעבור ימים אחדים. אלא שהאב לא מגיע. הוא נעלם. ונורי בן ה-14, יחד עם אמו החורגת הצעירה מאוד (עוד לא בת 30), יוצאים למסע חיפושים אחרי האב, שנהפך למסע התבגרות בכל המובנים. במהלכו מגלה נורי כי נשאר בעצם לבדו בעולם, עם געגועים שאין לו לאן להוליך, עם סודות שאינו מוצא להם מענה או פתרון, עם בדידות גדולה וכמיהה למה שנלקח ממנו באכזריות ובפתאומיות, פעמיים בחייו הקצרים.


מטאר יודע לכתוב את העצב, התלישות, הזרות והתסכול האלה מהמקומות הכי אמיתיים ופרטיים: אביו שלו, ג'באלה מטאר, שהיה דיפלומט לובי שנהפך למתנגד משטר גולה, נחטף במצרים כשמטאר היה סטודנט בלונדון. מאז הוא נחשב נעדר. משפחתו קיבלה ממנו במשך השנים שני מכתבים שהצליח להבריח, המעידים כי נחטף בידי המשטרה החשאית המצרית ונמסר לידי אנשי משטר קדאפי ונכלא בכלא לובי ידוע לשמצה. בספר מתאר מטאר, מנקודת ראותו של נער בן 14 שעדיין מבקש להאמין בצדק ובסדר ובהוגנות בעולם, את המסע חסר האונים והתוחלת שנורי ומונה מנהלים בעקבות אביו, בראש ובראשונה בשווייץ, שם נראה האב לאחרונה. נורי נאלץ להתמודד עם עוד ועוד פיסות מידע על אודות אביו, פיסות אמת שבגיל 14 אינן מתחברות ואינן מסבירות דבר. הוא נאלץ לצפות מהצד באוזלת ידה של מערכת גדולה, משומנת ומונעת ממניעים חזקים וגדולים ממנו ומכל משפחתו. הוא נאלץ להתפכח מחלומותיו בקשר למונה, ובסופו של מסע עקר וחסר תוחלת, נאלץ גם להשלים עם מציאות שהיא בעצם מציאות מושהה. גם בחלוף שנים ובהשתנות הסטטוס החוקי שלו מקטין לבוגר עצמאי, תעלומת היעלמותו של האב אינה נפתרת ואינה מוסברת. אולי את חייו של האב יכול בנו הבוגר יותר להבין מעט טוב יותר, אבל ההבנה הזו גם היא אינה מרפאת את הגעגוע, את הפחד לאבד גם את המעט שהיה ואת כל מה שחסר, את הזיכרונות שמיטשטשים ומתעתעים עם השנים. "אבי היה עבורי חידה אינטימית תמיד, גם כשהיה נוכח", אומר נורי בפתח הספר והמסע לאחור בזמן. "אני כמעט יכול לדמיין איך זה לבוא אליו כשווה, כחבר, אבל לא לגמרי". מטאר כותב ברגישות מאופקת, במבט של מבוגר שמסוגל להתבונן שוב בעיני הילד שהיה, מבלי להתיילד. הוא כותב ברהיטות, בכתיבה עשירה ברגש אך לא רגשנית, בפיכחון נטול ציניות, בכאב שאינו ניגף על אשמה או חרטה. זהו סיפור שפותח צוהר לחוויה לא מוכרת שיש בה המון דברים מוכרים, החל בהתמודדות עם אובדן וכלה בזרות תרבותית.
שורה תחתונה:
סיפור שונה ומוכר, שבאיפוק אלגנטי מהלך קסם על הקורא.
"אנטומיה של היעלמות", מאת הישאם מטאר. תרגום מאנגלית: מרב זקס-פורטל. עריכת תרגום: רחל הלוי. 187 עמודים. הוצאת ידיעות ספרים וכתר

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: סיפור אהבה בשלושה פרקים

ביקורת ספר: אשת הטיגריס

ביקורת קולנוע: קרוב להפליא ורועש להחריד

ביקורת תיאטרון: חוקר פרטי

ביקורת קולנוע: זאת מלחמה