ביקורת ספר: אני שונאת את הצוואר שלי

נורה אפרון היא תסריטאית ובימאית רבת קרדיט והצלחה - "כשהארי פגש את סאלי", "סילקווד" ו"נדודי שינה בסיאטל" - וגם עיתונאית מצליחה וסופרת רבת-מכר ("צרבת" שסיפר, בעצם, בהסוואות קלות, את סיפור נישואיה וגירושיה מקרל ברנסטין, מחצית מצמד העיתונאים המיתולוגי וודוורד וברנסטין שחשפו את פרשת ווטרגייט, ושימו לב מה היא כותבת על כל החוויה, כולל הנצחת הדברים בספר/סרט, בספר הנוכחי). כשיצא בארצות הברית לפני כשלוש שנים ספר הרשימות שלה "אני שונאת את הצוואר שלי - ועוד מחשבות על נשיות", הוא נהפך מיד ללהיט, ועכשיו, עם צאתו בעברית, קל מאוד להבין למה: כי הוא מצחיק, שנון, כן, אמיתי, נוגע בדברים הקטנים שמקבלים לפעמים ממדים מפלצתיים ובדברים הגדולים שמקבלים פרופורציות לגמרי אפשריות; כי הוא מנחם ומעורר הזדהות ואמפתיה ותחושה נעימה של "אני לא לבד בקטע של השתגעות מהדברים האלה"; ובעיקר - כי הוא פשוט כיף של ספר. זהו אכן ספר בנות (גדולות. בנות 20 עתירות אנרגיה ונטולות קמטים לא יבינו במה הדברים אמורים), ובמובן מאוד חיובי. כל קוראת תמצא בו משהו מעצמה ומחוויותיה. צרת רבים היא אמנם נחמת טיפשים, אבל היא גם חצי נחמה כמו שאומר המקור, ובמקרה הזה מדובר בחצי המנחם והמצחיק. הייתי זקוקה לאפרון ולספר הזה בשביל לנסח במילים ברורות ומדויקות, אחת ולתמיד, את הסיבה מדוע אני צריכה - והדגש הוא על צריכה, לא רוצה / בא לי / מתחשק לי / לא מסוגלת להתאפק וכו' - עוד חולצת גולף שחורה, או למה ככל שעובר הזמן לוקח לאישה יותר זמן להיראות בדיוק אותו הדבר; מה הקטע של נשים עם התיק שלהן, עם המשקפיים שלהן, עם הילדים שלהן ועם הגברים שלהן.


בניגוד לכל מיני כותבים אחרים מושחזי עט וקלי כתיבה, אפרון לא רק שנונה ומשעשעת ומזהה היטב (מידע אישי, כפי שהיא מעידה בפתיחות) נקודות רגישות בהוויה הנשית, היא גם אישה חכמה ובעלת ניסיון חיים. במילים אחרות, זה לא רק שהיא יודעת להתנסח היטב, יש לה בהחלט גם מה לומר. תקראו את סיפור חייה ב-3,500 מילים או פחות, או את הדברים שהיא מודה שחבל שלא ידעה (שמות פרקים). בעצם, תקראו הכול. אפרון מספרת בגילוי ובכנות על מעידות, נפילות וטעויות קולוסאליות שעשתה בחייה וכן, יש משהו מאוד מנחם בקריאת הדברים, המוכיחים שוב שגם המצליחות והמוצלחות שבינינו טועות לפעמים, שוגות קצת, מפשלות לעתים, ומנהלות עם עצמן סכסוכים פנימיים רבי שנים (מתוסבכות, בקיצור) בכל מיני עניינים שלאנשים מבחוץ נראים טריוויאליים או לא נראים כלל. ולסיום, תובנות לדוגמה מתוך הספר, מתוך הפרק "דברים שחבל שלא ידעתי": "אנשים יכולים להיות רק מה שהם", "את יכולה להזמין יותר ממנה אחרונה אחת", "כשהילדים שלך בגיל ההתבגרות, חשוב מאוד שיהיה בבית כלב כדי שמישהו ישמח לראות אותך", "אם רק שליש מהבגדים שלך הם טעות, מצבך טוב" וגם "אין סודות".
שורה תחתונה:
כיף של ספר, המוכיח שוב כמה חייהן של נשים מעניינים, מאתגרים ומצחיקים.
"אני שונאת את הצוואר שלי", מאת נורה אפרון, הוצאת עם עובד, מאנגלית: עפרה אביגד

עוד על תרבות ובידור:

שבוע הספר העברי: עצות והמלצות

אירועי שבוע הספר

ביקורת תיאטרון: לעזוב את פולה

ביקורת סרט: קוד השתיקה

טלוויזיה: מה שנחוץ לרווק

ביקורת תיאטרון: טניה עולה חדשה

ביקורת ספר: דם חם