ביקורת ספר: ארוחת הערב

"ארוחת הערב", ספרו של הסופר ההולנדי הרמן קוך, מתרחש ברובו במהלך ארוחת ערב אחת, שאותה סועדים ביחד שני זוגות במסעדת יוקרה באמסטרדם. ברובו, אך לא כולו. חלק מהעלילה המתבררת ומתבהרת בין המנות היומרניות והזעירות, המוגשות כמקובל במסעדות כאלה בצלחות ענקיות, מובאת כזיכרונות, פלאשבקים קרובים ורחוקים בחיי הגיבורים. הסיפור כולו נפרש בהדרגה, ממש כמו ארוחה, כשכל שלב הוא מנה, החל באפריטיף וכלה בתשר שניתן בסיומה. הסיפור נפתח בגירוי הקוראים כמו שמתאבנים פותחים את התיאבון בארוחה. זה מתחיל שנון, משעשע, לגלגני ומעורר הזדהות: זוג נשוי באושר עכשווי, פאול וקלייר לומן, משאיר בבית את בנם המתבגר ויוצא לפגוש זוג נוסף לארוחת ערב במסעדת יוקרה. פאול לומן מתאר בלשון מושחזת את המעמד ואת המקום, את האווירה הפלצנית ואת הגינונים המופרכים, את הזיוף ואת העמדת הפנים של הסועדים והמסעידים במסעדות כגון אלה, החל בזרת המתנפנפת בהסברים ארכניים-טרחניים של מנהל המסעדה ועד לאבסורד תור ההזמנות שמשתרך על פני חודשים. זה אותנטי, מהדהד מוכר ומצחיק. בשלב הבא מתברר שמדובר לא סתם במפגש בין שני זוגות, אלא במפגש בין פאול ואשתו קלייר לבין אחיו של פאול, סרג', ואשתו בבט. סרג' הוא פוליטיקאי שאפתן ובכיר, מועמד כמעט ודאי לזכייה במרוץ הקרוב לראשות הממשלה. פאול אינו מעריך את אחיו. הוא סבור כי סרג' הוא אדם בור, טיפש וגס הליכות, המסתתר מאחורי חזות שאימץ לעצמו של אדם כריזמטי, נאור, ידידותי לסביבה ובקי בתחומים מעודנים רבים. הוא לא סובל את סרג' באופן עקרוני, מקווה למפלתו (עניין שנראה די קלוש בהתחלה) וסולד במיוחד מגינוני הסלבריטי שאחיו סיגל לעצמו. הוא צוחק על מומחיותו-לכאורה של אחיו ביין, על בית הקיץ שלו בצרפת, על חיבתו למסעדות מהסוג שבה הם נפגשים, שבהן הוא נחשב בן בית וזוכה לכרכורי חנופה. בדיוק בשלב שבו נדמה לקורא כי לפניו סיפור של אדם שנון, מעורר סימפתיה ואמפתיה, שחסרונו הבולט המרכזי הוא יחסים עכורים-עד-צבועים עם אחיו רדוד הנפש, מתברר שזה ממש לא הכול. רחוק מכך. מתברר שבנו המתבגר של פאול ובנו המתבגר (אחד משלושה ילדים, שאחד מהם הוא נער מאומץ מאפריקה) של אחיו סרז', הם שותפים לדבר עבירה, שותפים למעשה אלימות נורא שנחשף בטלוויזיה וזעזע את החברה כולה, אך למרות חשיפת המעשה זהותם של השניים לא נחשפה. תוך כדי ניסיון לברר ולהבין את כל פרטי המעשה ומי מההורים ידע מה ומתי, כיצד עליהם להגיב ובאיזו מידה הילדים ו/או ההורים אחראים למעשה עצמו ולכל מה שבא בעקבותיו, מתחוורים עוד ועוד פרטים בפאזל האנושי-משפחתי הזה, פרטים שמשנים שוב ושוב את זווית ההסתכלות והראייה של הדברים. ומתברר שכל מעשה - או חוסר מעשה - של ההורים ישנה וישפיע לנצח על כולם.


היחסים בין האחים אינם מסתכמים בהבדלי האישיות ביניהם. לכל אחד מארבעת המבוגרים יש אג'נדה משלו במארג הכללי. כולם מסתירים דברים אלה מאלה, ושום דבר אינו באמת כפי שנראה בתחילה. ומעל לכול נפרשת בפני הקורא דילמה מורכבת וקשה: באיזו מידה אחראים הורים למעשי ילדיהם המתבגרים, ובאיזו מידה צריכים ילדים לשאת בעצמם באחריות למעשיהם? ומצד שני, עד היכן אמור הורה ללכת כדי להגן על ילדיו, עד היכן הוא יכול ללכת ומתי עליו להכניס את עצמו למשוואה, אם בכלל? כיצד צריך הורה להתמודד עם מעשי ילד מתבגר שהם מפלצתיים בכל קנה מידה שאינו קנה המידה של הורה שאוהב את ילדו בצורה עיוורת? כיצד הוא יכול להתמודד עם ילד כזה? מהו מעשה שפוי במצב כזה? מה מעשה מובן? ומהו אושר אישי-משפחתי והאם אפשר בכלל לשחזר אותו או לחזור אליו אחרי שמתרחש שבר כזה? קוך בחר לגיבוריו מסלול הישרדות - או התרסקות, תלוי בהשקפת הקורא - מובחן מאוד. אי אפשר לטעות בו. אפשר כן או לא להסכים איתו, כן או לא להבין אותו, לקבל אותו בזכות או למרות הנסיבות המיוחדות (שיכולות לעתים להיחשב מקלות) של חיי הגיבורים, או להתקומם נגדו. אי אפשר לטעות בו. כך או כך, מדובר בסיפור עוכר שלווה, טורד מנוחה ומעורר מחשבה, סיפור שמעלה לדיון לא שגרתי את שאלת יחסי הורים-ילדים בעידן המודרני. הסופרת ליונל שרייבר עסקה בנושא, באופן שונה לגמרי מבחינה תוכנית, אך באומץ, בפתיחות ובייחוד מאותו סוג, בספרה "חייבים לדבר על קווין", שיצא בעברית לפני שנים אחדות. שם נרתעה אם מפני בנה המתבגר שנהפך למפלצת. אצל קוך בוחרים שלושה מארבעת ההורים, כל אחד בדרכו ועל פי אישיותו, צרכיו ומניעיו, קודם כול לנסות להגן על בניהם שהשתוללו באלימות נוראה, ובכך בעצם להגן על תפיסת העצמי שלהם, לשמר את תמונת עולמם. וההורה הרביעי, היחיד שמביע רצון ראשוני להכיר במה שנעשה, כלל לא בטוח שרצונו זה מונחה ממחשבה על טובת מישהו לבד מטובתו-שלו. קוך מציג בספר דילמה מרתקת, שאפשר להתלבט עם כולה או עם חלקים מתוכה, והוא עושה זאת בסגנון קריא, שנון ומתוחכם, כשהוא שואב את הקורא אל תוך הסיפור בהדרגה, מקרב אותו ומפתיע אותו, מזעזע אותו ומעורר בו אמפתיה, ומפתל את העלילה באופן מותח ומרתק.
שורה תחתונה:
ספר שקשה להניח, סיפור שאינו מרפה גם אחרי תום הקריאה.
"ארוחת הערב", מאת הרמן קוך. תרגום מהולנדית: ענבל זילברשטיין. עורכת התרגום: נעמי גליק-עוזרד. הוצאת כתר-עברית. 262 עמודים
אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים
עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: פעם הייתי

ביקורת ספר: חיים

ביקורת ספר: המתיקות שאחרי

ביקורת קולנוע: הרקדן האחרון של מאו

ביקורת קולנוע: קילרים