ביקורת ספר: בקתה קטנה, דגים מנתרים

"בקתה קטנה, דגים מנתרים", הרומן הראשון פרי עטה של הסופרת המלזית צ'יו-סיה טיי (שיצא באנגלית ב-2008) הוא ספר שידבר לכל חובבי תרבות המזרח הרחוק, חובבי סין העתיקה, לכל חובבי הסיפורים שעל קו התפר בין עולם ישן לחדש, בין תרבות מזרח למערב, למי שאוהבים להישאב בקריאה למציאות ולמקום רחוקים שכבר מזמן אינם. עלילתו של הספר מתרחשת בסין של סוף המאה ה-19, סין בשלהי עידן הקיסרות, שמסורות ואמונות עתיקות ומקובעות שלטו בה בכול, מניהול מדינה ועד ניהול חיי משפחה. גיבור הסיפור הוא מינגג'י, שנולד למשפחה מבוססת, בעלת אחוזה ואדמות בכפר שנקרא פריחת השזיף. בראש המשפחה עומד הסב, איש נוקשה ואכזר, רודף שררה וכסף. שני בנים יש לו, ושניהם, עם כל יתר בני המשפחה, חיים תחת מרותו באחוזה. מינגג'י הוא בנו הבכור (כלומר, הנכד הבכור) של הבן הבכור - איש מרושע וחמדן, שעם השנים מסתבך בהימורים ובנאפופים ומתמכר לאופיום. למינגג'י יש שתי אחיות, בנותיה של אמו, וחצי-אח נוסף, בנה של האישה השנייה של אביו. לדודו אין ילדים, והוא ממאן בעקביות להינשא לנשים שאביו, ראש המשפחה, משדך לו. זהו סלע מחלוקת מתמשך ביניהם, תעלומה צופנת סוד משפחתי. מינגג'י הוא התגלמות הילד החכם והרגיש, הילד הטוב והשקדן. הוא מנומס ומכונס, ומטבעו - ולמרות אורחות הסביבה המיידית שבה הוא גדל - בעל חוש צדק ושוויון מפותח. הוא סקרן ופתוח, מחונן ורך, מתחשב וכואב את עוולות העולם סביבו. הוא תאב דעת וחובב אמנות, ביישן ולמדן. אחיו למחצה, לעומתו, הוא תככן רע לב, קנאי ותאב כוח, מניפולטור רשע ושקרן. וכך גדלים האחים זה לצד זה, האחד טוב ותם, השני רשע וחמדן, וברקע שולט סבם ביד רמה וקשה בכל פרט בחיי בני משפחתו ונתיניו. בבוא העת יוצא מינגג'י מהאחוזה ומהכפר ללימודים בעיר הסמוכה, לימודים שבסופו של דבר יכשירו אותו למשרת מנדרין. הדרך אינה קלה: הוא חריג בין חבריו ללימודים באופיו, בהשקפת עולמו, בשקדנותו. יריביו של סבו, שנהפך בינתיים ממגדל אורז למגדל פרגים וליצרן אופיום, שמים לו רגליים. גם אחיו למחצה ועוולות החברה והעולם שסביבו מכבידים עליו. ואהבה כמוסה ובלתי ממומשת.


הזמנים משתנים. מינגג'י לומד בחשאי על העולם שמעבר לסין ולומד גם אנגלית. כמנדרין מתחיל הוא מנסה לעמוד במשימותיו בדרכו שלו. הוא מתמרן בין המחויבות למשפחתו המסוכסכת ולמסורת לבין רעיונות השינוי, השוויון והקדמה שהוא דוגל בהם. הוא נישא לאישה שסבו כופה עליו בשידוך, מתאהב בה ומאבד אותה. הוא מציל את אחותו ואת בתה מחיי השפלה ודיכאון לאחר שבעלה ומשפחתו נוטשים אותן. הוא מציל חבר ותיק ממוות ודאי, תומך ומסייע לזרים המנסים לעשות בסין ולמענה. הוא מתרחק מאלימות ומשחיתות ולבסוף גם שם גבול לסבו הרודני. ובסופו של דבר הוא יוצא לעולם הגדול, ששנים למד עליו וכמה אליו, במובן הכי מוחשי של הדברים. "בקתה קטנה, דגים מנתרים" הוא סיפור של תקופה, של עידן; סיפור של חברה סגורה ומסוגרת שקליפתה הולכת ונסדקת. והוא גם ספר של אווירה, שמועשרת ועוטפת את הקורא לא מעט גם בזכות סגנון הכתיבה והמקצב - של האירועים ושל הכתיבה - שנשמרים גם בעברית, בתרגום של תלמה אדמון. תחושה של פיוט שורה על הסיפור, למרות שלא מעט מהעלילה רווי באכזריות ובאלימות וחושף צרות אופקים, גזענות, דיכוי, בורות והשפלה שהיו טבועים עמוק בחברה הסינית של אותם ימים. צ'יו-סיה טיי מיטיבה בשרטוט ובתיאור אותם ימים, חברה, אווירה ורוחות של תמורה. המסגרת שבתוכה נתון הסיפור האישי-אנושי של מינגג'י, שעל סף העולם החדש מגלה את הסוד אולי הכי חשוב בעברו האישי, מרשימה ורבת עוצמה יותר מדמותו של מינגג'י ושל שאר בני משפחתו. כל תפאורת הבתים, המזונות, הבגדים, הטקסים והמנהגים שהיא בונה ומתארת מלאי חיים, צבעים וניחוחות, מהדיו שהמשרת מכין למינגג'י ועד למרק קני הציפורים שמבשלת לו אמו, מטרקלין האבות ועד לבריכת הדגים שבגן, שבה הוא שומע את הדגים שוחים. לעומת הקווים המעודנים והמפורטים האלה היא טווה ובונה את העולם הסובב את הגיבורים, שהם עצמם משורטטים בקווים הרבה יותר סכמטיים ופשטניים. קל מאוד לזהות מיד מי טוב ומי רע, מי בריון ומי עדין נפש, מי מדוכא ומי שליט, לזהות מראש מי יבקש להזיק למי, מי קרוב למי, מי צריך להיענש ומי לזכות בגמול. ואולי בעצם כל זה גם נעשה בידי הסופרת בכוונה תחילה, כחלק מהכפפת סגנון הכתיבה לתקופה, לתרבותה ולמרקמה.
שורה תחתונה:
ספר מסוגנן ומעודן, הפותח צוהר לעידן ועולם רחוקים, שהיו ואינם.
"בקתה קטנה, דגים מנתרים" מאת צ'יו-סיה טיי. תרגום מאנגלית: תלמה אדמון. 375 עמודים. הוצאת ספריית מעריב

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: ברבור שחור

ביקורת ספר: הנה הוא נעלם

ביקורת קולנוע: עותק נאמן למקור

ביקורת תיאטרון: שיינדלה

ביקורת ספר: הנאום הסודי