ביקורת ספר: דם חם

אני מכירה את מיירון בוליטר כבר כמה שנים. נחמד לי איתו. הוא מהחבר'ה הטובים: בחור עם חוש הומור, חלק מהזמן גם שנון, לגמרי לא טיפש, נראה טוב וגם גבוה (מודה, יש לי חולשה לגבוהים), ג'נטלמן אמיתי שתמיד מאוהב ונאמן לחלוטין לאישה שהוא איתה (הוא חולם להתחתן!). הוא חכם אבל לא במידה מאיימת, קצת חנון, בכושר טוב, והוא אפילו נחמד להוריו. מה עוד אפשר לבקש מבלש ספרותי בן זמננו? מיירון בוליטר הוא גיבור סדרת מותחנים שיצר הרלן קובן, סופר מותחנים אמריקני מצליח ומוצלח, ממשיך דרכם והצלחתם של פטרישיה קורנוול, ג'ון גרישם ואחרים. במקום שבו לגרישם היו (ועדיין יש) גיבורים עורכי דין, ולקורנוול יש גיבורה חוזרת, פתולוגית ששמה קיי סקארפטה, לקובן יש גם וגם: גם גיבורים מהזן המזדמן המככבים במותחן אחד וזהו (רופא, תובע וכו') וגם גיבור חוזר, הלא הוא מיירון בוליטר, סוכן ספורטאים ואמנים שהיה בעברו הבטחת כדורסל מזהירה שלא מומשה בשל פציעה, ואשר איכשהו מוצא את עצמו שוב ושוב נאלץ לפתור תעלומות ופרשיות סוערות, מסיבות שונות ומשונות. בבוליטר הצליח קובן ליצור דמות סימפטית, שנחמד לחזור ולפגוש בה פעם בשנה-שנתיים (תלוי כמה מותחנים "רגילים" גוזלים את זמנו של היוצר). הוא כאמור חכם - אבל לא יותר מדי, השטיקים והטריקים שלו לא רבים מדי ולא מנדנדים מדי במוזרותם - הוא חולה על שוקו קר, נוהג בפורד טאורוס חבוטה וכן הלאה. הוא חתיך, אבל לא הורס, יש לו עבודה, אבל לא מהסוג המעיק או המעייף את הקורא עם הזמן (בניגוד למשל לפרטי-פרטים של דיני משפטים או נתיחת גופות של פתולוגים). והוא מוקף גלריה של שחקני משנה קבועים וברורים, שקל מאוד להגדירם במשפט וחצי לטובת מצטרפים חדשים (שלא קראו ספרים קודמים בסדרה), אשר מוסיפים את המינון הנחוץ המדויק של צבע ומוזרויות הנדרשים לאזן את דמותו ה"נורמלית" של בוליטר.


קובן יצר את בוליטר הראשון ב-1995 ומאז האיש - האמיתי והדמיוני - לא נח. הוצאת ידיעות ספרים שעשתה לקובן עלייה, הכירה את בוליטר לקורא הישראלי רק לפני כשנתיים וחצי, אבל סוגרת פערים יפה, ואת הספר הנוכחי בסדרה, "דם חם", הוציאה בעברית במקביל ליציאתו בחו"ל, סוג של זריזות מו"לית שהיתה שמורה בעבר במחוזותינו רק ליחידי-סגולה שנודעו מראש כנמכרים ואהודים, למשל גרישם בימי זוהרו. קובן מצדו התברג מיד לצמרת רשימת רבי המכר ולא עושה רושם שיתפנה משם בקרוב. "דם חם" הוא בידור מותחני שמתאים בול לתחילת הקיץ והחום והחופשות. לא צריך לאמץ את המוח יותר מדי, לא נחוץ ריכוז עמוק, אין חשש לתהליכים נפשיים סוחטים. יש רק הבטחה - שמתממשת - לכמה שעות של קריאה קלילה וקולחת. הפעם בוליטר נוסע בעקבות האהבה עד פריז, כלומר בעקבות אהבה ישנה שצצה פתאום אחרי שנים של היעלמות. לא איש כבוליטר יפקיר עלמה במצוקה, גם כשכל הסימנים מעידים שמדובר בהכנסת ראש בריא למיטה חולה. בחור טוב, אמרנו? אז ישנה האהובה האבודה, ישנה פריז, ישנן אינספור הסתבכויות, מכות, שורות מחץ וחידודי לשון, יש גם קצת לונדון, הרבה אקדחים, כמה גופות, שוטרים מכל הסוגים והיחידות ואפילו - כן, כן, גם אנחנו על המפה של קובן - נקודה ישראלית. ויותר אני בשום אופן לא מגלה.
שורה תחתונה:
כיף שמתאים במיוחד לקיץ, יחד עם מנת גלידה משובחת.
"דם חם", מאת הרלן קובן. מאנגלית: ירון פריד, הוצאת ידיעות ספרים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: חלום של לילה בלב קיץ

ביקורת ספר: האוסף

ביקורת טלוויזיה: גירושים נפלאים

ביקורת ספר: המפגש

ביקורת טלוויזיה: סוזנה הבוכייה

פסטיבל ישראל: הכינו את הכרטיסים

ביקורת תיאטרון: ג'וני הלך