ביקורת ספר: האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

המציאות, אומרת הקלישאה הכה-נכונה, עולה על כל דמיון. אמיתותה מוכחת שוב בספר המרגש "האיש בחליפת עור הכריש הלבנה", סיפור תולדות משפחתה של לוסט לניאדו, היום עיתונאית אמריקנית ב"וול סטריט ג'ורנל". לו הייתה לניאדו ממציאה אפילו מחצית מקורות משפחתה שאותם היא מתעדת בספר, היו עורכיה אומרים לה ללא ספק שהגדישה את הסאה. אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח, ומי שמציב לו למטרה לספר סיפור אמיתי, צריך להישאר נאמן לו גם כשהוא מתגלה כמעבר לדמיון. האיש בחליפת עור הכריש (סוג של אריג) הלבנה הוא אביה של לניאדו, לאון, דמות שהיא משרטטת באהבה, בהערצה בלתי מוסתרת ובלתי מתנצלת לצד פיכחון נטול אשליות, בחמלה וברחמים גדולים. איש שהיה בבת עינה של אמו שחיה עמו עד סוף ימיה, איש שהיה רווק רודף נשים (היה לו על פי השמועה רומן אפילו עם אום כולתום) עד שמלאו לו ארבעים וקצת, איש עסקים כריזמטי שאיש לא ידע מעולם כיצד בדיוק עשה את כספו, חיית לילה ויהודי דתי, איש העולם הגדול שכשנאלץ לצאת אליו באמת, לא מצא בו את מקומו. משפחתו הגיעה מסוריה לקהיר בימים שהעיר הייתה פריז של המזרח התיכון. אמה של לניאדו, אדית, נישאה ללאון כשהייתה בת עשרים בלבד, בקיאה בספרות צרפתית אבל חסרת ניסיון ומושג ביחסים בינאישיים ובניהול בית. אמה של אדית, סבתה של המחברת, הייתה בת עשירים שמשפחתה נישלה אותה אחרי שהלכה בעקבות אהבתה, גבר מבוגר ממנה בעשרים שנה שנטש אותה בהמשך עם שני ילדים קטנים.


לניאדו מספרת באהבה מפוכחת את סיפור נישואיהם האומללים של הוריה, סיפורן של שתי דמויות טראגיות בחיבורן. היא מצליחה להתבונן בהם כהוריה וגם כאנשים בפני עצמם, במבט מהצד ומתוך המשפחה. היא מיטיבה לתאר לא רק את קורות משפחתה, אלא גם את התקופה ואת התפאורה שעל הרקע שלה התחוללו הדברים, ובכך מעניקה להם הקשר ומשמעות, עומק וצבע. כך היא משרטטת בצבעים חיים את קהיר של שנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת, את חיי הקהילה היהודית שם, את התהפוכות ואת הזעזועים שגרמו נפילתו של המלך פארוק ועליית נאצר לשלטון, הקמתה של מדינת ישראל, מלחמת העצמאות ומבצע סיני; את פריז ואת ברוקלין של ראשית שנות ה-60, את המעבר החד מחיים אמידים במעמד גבוה לחיי פליטים במעמד נחות, את התנגשות התרבויות של הלבנט המצרי מול המודרניזם האמריקני; את הזרות הבלתי נגמרת בכל מקום, את המאכלים, הניחוחות והצלילים. הרבה כאב, אובדן וצער חוותה המשפחה, ששתקה לא מעט סודות שבחלקם אפילו לא הכירו בזמן אמת. אחי אמה שנמכר כתינוק ושסבתה חיפשה אותו כל חייה. אחות אביה שיחד עם בעלה ובתה הושמדו בשואה באיטליה ופרטי מותם לא נודעו מעולם. אחותה של המחברת שמתה ימים אחדים אחרי לידתה. דיכאון אחרי לידה של אמה. פציעה של אביה שהותירה אותו צולע עד סוף ימיו. אובדן רכוש ואובדן מעמד ואובדן דרך. קשיי הסתגלות וסף רעב וניכור וזרות, מחוץ לבית ובמשך עשרות שנים גם בתוכו, בין הוריה. והייתה גם מחלת סרטן שאובחנה אצלה בגיל 16 וטופלה. אך היו גם הרבה אהבה ויופי וקסם, הרבה רגעי חסד וחן ורחמים שלניאדו מביאה בשפע בספר. פה ושם חוזרת לניאדו על אבחנות ואמירות שאפשר היה לצמצם בהן, אבל בסך הכול זהו ספר קולח, מרתק ומהפנט מכוח הסיפור האנושי המורכב שהוא מביא בכנות ישירה, באהבה רבה ומבלי לעשות הנחות לאף אחת מהנפשות הפועלות.
שורה תחתונה:
מסמך אנושי מרתק, סיפור מרגש ומאלף.
"האיש בחליפת עור הכריש הלבנה" מאת לוסט לניאדו, מאנגלית: שאול לוין, כנרת-זב"מ מוציאים לאור

עוד על תרבות:

יום השואה: ספרים חדשים בהוצאת יד ושם

ביקורת טלוויזיה: סרוגים

בין הספירות - נתיבה בן יהודה, 1948

ביקורת תיאטרון: בגידה

ביידיש זה נשמע הרבה יותר טוב