ביקורת ספר: הבגידה

הלן דאנמור היא סופרת ומשוררת בריטית רבת פרסים (הזוכה הראשונה בפרס אורנג') ושבחים, שפרסמה כבר 11 רומנים. האחרון שבהם, שיצא באחרונה בתרגום לעברית, הוא "הבגידה", רומן שהוא סוג של רומן מתח, המתרחש בשנת 1952 בעיר לנינגרד ברוסיה של ימי משטר האימים של סטלין. בסגנון ובעלילה משלה מצטרפת דאנמור לשורה של סופרים בריטים שבחרו בשנים האחרונות למקם את עלילות ספריהם ברוסיה, בחלק מהמקרים אפילו בערך באותו עידן וזמן חשוכים (מותחניו של טום רוב סמית למשל; ומהעת החדשה "טיפות שלג" של א.ד. מילר). דאנמור, כמו עמיתיה, מצליחה - למרות שהיא ממש לא משם ולא מאז - לשרטט תמונה ולשחזר אווירה מאוד משכנעת, אשר מרשימה כנאמנה ומהימנה מאוד למקור. עלילת הספר עוסקת באנדריי, רופא ילדים בבית חולים בלנינגרד, ובאשתו אנה שהיא גננת, אשר חיים בדירה קטנה, טיפוסית לזמן ולמקום (השירותים בקומה משותפים למספר דירות) ביחד עם אחיה הצעיר של אנה, קוליה, שאותו הם מגדלים כבן. שניהם נושאים צלקות שהותירו בהם מלחמת העולם השנייה והרעב הגדול שפקד את העיר במהלכה, שניהם למודי סבל אישי מעברם (אנדריי גדל בסיביר, אמה של אנה מתה בלידת האח קוליה, אביה שהיה סופר הוחרם בשנותיו האחרונות). ושניהם מודעים ללפיתת הטרור של המשטר הסטליניסטי הקיים (שכנים מלשינים, אוזניים לכל כותל), אך שניהם מסורים לעבודתם ולמשפחתם הקטנטנה, ולא מאבדים תקווה לעתיד טוב יותר, שיכלול גם ילד משלהם. שגרת חייהם הזהירה והממושמעת נסדקת, ובהמשך נשברת לרסיסים, בעקבות אשפוז בבית החולים של ילד חולה, בנו של קצין בכיר במשטרה החשאית. הרופא שמקבל את הילד לטיפול מבקש מאנדריי לתת חוות דעה נוספת, ובעצם מתחמק מהטיפול בילד שחיש מהר מתברר כי הוא חולה בסרטן קשה וכל ניסיון להתמודדות עם טיפול בו הוא בבחינת התאבדות מקצועית לרופא המטפל. אלא שאנדריי חש מחויבות למקצוע ולמטופליו, ולכן, למרות שהמחלה אינה מתחום מומחיותו ובעיקר בגלל שהילד נותן בו אמון, הוא ממשיך ללוות אותו, לעקוב אחרי הטיפול שנותנת לו עמיתה-מומחית שעליה הוא ממליץ, ולהיות מעורב במקרה. למרות הניתוח, מצבו של הילד מידרדר. אביו, איש שררה אכזרי שאינו מכיר מצבים שבהם איננו יכול להשיג את מבוקשו, אם בהסכמה ואם באלימות ובהשלטת טרור, נאלץ להתמודד עם המציאות ועם מחלה שאינה סרה למרותו. הוא חייב להעניש מישהו על מה שקורה לבנו. הקורבן הראשון הוא הרופאה המומחית שניתחה את הילד, זו שלטעמו הטילה בו מום וגם כשלה בניסיון לרפאו; והיא גם יהודייה, והימים הם ימי משפטי הרופאים, בהם רדף משטרו של סטלין אחרי רופאים יהודים בתואנות שווא ועלילות מופרכות. אחריה מגיע גם תורו של אנדריי. וכך האיש שמעולם לא רדף תהילה או קידום, הרופא המסור שרק רצה לרפא ולסייע לחולים ולחיות את חייו בשקט, נדרש לפתע להיות גיבור.


יחד איתו נגררים אל הקלחת אשתו אנה, שבדיוק אז מצליחה סוף-סוף להיכנס להריון, ואחריה גם אחיה קוליה. חלומות על מוזיקה, ציור והורות נינוחה נגנזים. ראשון מוברח לכפר קוליה, ואחרי מעצרו של אנדריי בורחת גם אנה. חברויות מועמדות במבחן, מעטות שורדות, בקושי. שאיפות פשוטות נמחקות, מוחלפות בתקוות זעירות: לקום מחר בבוקר חופשיים. לקום מחר בבוקר. דאנמור מצליחה לבנות בעבור הקורא את עולמם אנשים טובים ורגילים, שנאלצים להתמודד עם כוחות גדולים מהם בהרבה, עם מנגנוני משטר מפלצתי ודורסני. הדמויות שלה, גם האגביות שבהן, בנויות כהלכה, ברורות לגמרי לקורא על כל מעלותיהן ומגרעותיהן. קצין המשטרה הבכיר וולקוב הוא עריץ אכזרי ומניפולטיבי, איש קר ומטיל אימה, אבל הוא גם אוהב את בנו וגם מודע לחלוטין לכוחו - ולמגבלותיו. וברגע קטן אחד ומכריע הוא זוכר להיות טיפה אנושי, על פי אמות המידה שלו, כמובן. אנדריי הוא גיבור קטן מאוד בשגרה, אבל ברגעי המבחן הוא נשאר נאמן לעקרונותיו ולעצמו, גם כשהוא נדרש לשלם מחיר אישי נורא. כך גם הדמויות האחרות, ובכך קסמו וכוחו של הספר המאוכלס בדמויות אנושיות מאוד, אמיתיות מאוד ובורא מחדש, בכוחן של מילים, עולם שהיה, של מציאות חונקת, אפלה, מאיימת וקשה. באמצעות הסיפור של התא המשפחתי האחד מצליחה דאנמור להדגים, לבאר ולהבהיר סכנות, שקרים ומפלצתיות ששום טקסט עיוני בספר היסטוריה מן המניין לא מצליח להעביר בעוצמה ובבהירות מצמררת כזו. והקוראים, שמן הרגע המחניק הראשון ערים לסכנה הברורה המרחפת מעל לראשי הגיבורים, נשבים יחד איתם בסחרור האירועים, מקווים שבכל רגע עוד תחול תפנית לטובה, ומשזו לא מגיעה, הם נלכדים בקורי העלילה, ממשיכים איתה קדימה בלי הפסקה, חייבים לדעת מה יקרה בסופה. יש כאן כל המרכיבים לקריאה מהנה ומספקת: עלילה שמתפתלת כהלכה ורוויה באותנטיות, סיפור שתול במציאות היסטורית מרתקת ומפחידה, רומן עשיר מתובל באלמנטים של מתח ושורה של דמויות המעוררות שלל רגשות. וכל זה קריא מאוד, כתוב במיומנות ובסגנון מאופק שהולם את אווירת הספר. חבל רק שבתרגום לעברית נפלו יותר מדי טעויות הגהה שחמקו מעין כול (ביניהן גם תעתיק שמה של המחברת: דנמור על הכריכה, גב ודש הספר, דאנמור בתוכו, לכל אורכו בראש העמודים).
שורה תחתונה:
רומן לופת ומצמרר, על זמן ומקום אחרים ובכל זאת מאיימים.
"הבגידה", מאת הלן דאנמור. תרגום מאנגלית: ניצה פלד; עריכת תרגום: אורית זלינגר. 395 עמודים, פן הוצאה לאור - ידיעות ספרים

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: קוויאר ועדשים

ביקורת תיאטרון: יונה ונער

ביקורת קולנוע: שרלוק הולמס - משחק הצללים

ביקורת תיאטרון: אסיר בלב העיר

ביקורת ספר: הביקור