ביקורת ספר: הדברים שעל פני האדמה

אלן דרו היה מורה אמריקני לספרות אנגלית שבא ללמד בתורכיה ב-1999. ארבעה ימים אחרי שנחת במדינה חווה את רעידת האדמה העזה שהתחוללה שם, ואשר נחרטה בכרוניקה הישראלית בזכות מבצע החילוץ של משלחת הסיוע שהגיעה מהארץ ובו חולצה מבין ההריסות ילדה ישראלית, שירן פרנקו, אז בת תשע וחצי. החוויה הקשה משמשת לדרו כמנוע לעלילת ספרו "הדברים שעל פני האדמה", ובעיקר כתפאורת רקע לאירועים. הבעיה היא שהעלילה עצמה דלה ושבלונית, וכורעת אל סופה תחת נטל קלישאות שחוקות.
רומן מלבלב בצל החורבן והאובדן
מדובר בעוד גרסה בת ימינו לסיפור רומיאו ויוליה, כשהפעם צמד האוהבים הצעירים שאהבתם נידונה מראש לכישלון, הם בני תרבויות ודתות מתנגשות: נערה ממשפחה כורדית מוסלמית אדוקה ונער ממשפחה אמריקנית-נוצרית, מחובר חזק לאוזניות הנגן ולערכי המערב. הם נפגשים בעיירה קטנה ליד איסטנבול, בבית דירות שבו גרה משפחתה של הנערה והדירה שמעליה היא דירת הקיץ של המשפחה האמריקנית. מה שמתחיל בדיאלוג חשאי, ואסור כמובן, מבעד לחלונות הדירות השכנות, נהפך לרומן סודי של ממש במחנה הפליטים שמוקם לאחר רעש האדמה שמחריב הכול, כולל את בית הדירות שבו גרו המשפחות. הרומן מלבלב בצל החורבן והחיים שסטו לחלוטין ממסלולם, ובצל האובדן של רכוש ומעמד ודרך, ושל קרובים ואהובים. אמו האמריקנית של הנער, כך מתברר, נספתה אחרי שהגנה בגופה במשך שעות, מתחת להריסות הבניין, על הבן הצעיר של המשפחה הכורדית. הבן נפצע קל ומתאושש מהר, אבל היעדרו ומציאתו חושפים את האפליה האיומה במשפחה שבה ההורים מעדיפים את הבן על פני הבת.


ההמשך רק הולך ומסתבך: האב הכורדי-מוסלמי השמרן חש רגשי חובה כלפי האמריקנים שהוא נוטר להם טינה תמידית לא רק בגלל ענייני דת ומסורת ותרבות, אלא גם בשל חשבון בלתי נגמר שהוא מנהל נגד האומה האמריקנית כולה בשל מעורבותה בגורל האכזר שפקד את האומה הכורדית. האב האמריקני חדור רגשי אשמה על מות אשתו, שרצתה כבר מזמן לחזור לארצות הברית, ומנסה למצוא נחמה בילד שהצילה ובכך מקומם עליו את הוריו של הילד. הפליטים המוסלמים חסרי הכול שנקבצים במחנה נוטרים זה לזה ופוגעים אלה באלה בגלל מתיחויות על רקע דתי, בגלל מסורת והרגלי חיים. המממנים האמריקנים מנסים לעשות על הדרך גם עבודת מיסיונריות נוצרית, ומעוררים את זעמם של חלק מהמוסלמים. וכך הלאה ועוד ועוד, כשבתוך כל זה מתקרבים הנערה והנער זה אל זו, מחפשים נחמה ומוצאים הבנה - עד גבול מסוים, גבול שעובר בתהום הפער התרבותי העצום והבלתי ניתן לגישור שביניהם. לתהום הזו הם כמובן מועדים ונופלים, מה שמוביל לנתק ולקרע ולסוף הרע.
רעידת אדמה כתפאורת רקע לקלישאות
שני פספוסים גדולים יש בספר הזה, ושניהם מתחילים ונגמרים במלכודת הבנאליות הפשטנית: האחד קשור בתפקידה של רעידת האדמה בסיפור והשני - בעצם סיפור האהבה. כמי שעוסק בספרות וחווה את רעידת האדמה הזו על בשרו ובחר לכתוב עליה, אפשר היה לצפות מדרו שייתן לה תפקיד מהותי יותר מתפאורת רקע שמעטרת קלישאות עוני, רעב, בלויי סחבות וצחנה. אפילו תיאורי הרעידה עצמה והשעות הראשונות שאחריה אינם מצליחים לעורר בקורא רגשות עזים באמת, והם דומים יותר לדיווחים עיתונאיים סטנדרטיים. ובאשר לרומיאו ויוליה ולאהבתם הבלתי אפשרית, גורלה העגום ברור מראש, שכן מהרגע הראשון הסיפור מסופר בשחור ולבן, טובים ורעים, וקווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו. זה פשטני, זה לא מעורר סימפטיה או אמפטיה, זה אפילו לא מעניין. חבל.
שורה תחתונה:
אם כבר רומיאו ויוליה, עדיפים המקוריים.
"הדברים שעל פני האדמה" מאת אלן דרו, מאנגלית: שרון פרמינגר, ידיעות-ספרים וכתר

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: לארץ המובטחת

ביקורת קולנוע: הזדמנות אחרונה לאהבה

ביקורת ספר: האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

תערוכה חדשה: גלויות תל-אביב

ביקורת טלוויזיה: סרוגים