ביקורת ספר: הזאב האדום

"הזאב האדום", מותחן מאת הסופרת השוודית ליסה מרקלונד, הגיע למקום ה-12 ברשימת הספרים הנמכרים בעולם בשנה שבה יצא לאור, 2004. לקח לו שמונה שנים לעשות עלייה ולהופיע בעברית (ומן הסתם נדרש גם אפקט סטיג לרסון), אבל עכשיו, משהגיע, חובבי הז'אנר מוזמנים להכיר חברה חדשה: אניקה בנגטסון. מרקלונד, כמו שהיה לרסון (טרילוגיית המילניום), גם היא עיתונאית שבראה את גיבורת ספרה - ובעצם סדרת ספריה - קצת ברוחה: בנגטסון היא עיתונאית, כתבת בעיתון יומי גדול, שבעבודתה נקלעת ומסתבכת, מפענחת ופותרת תככים, מזימות ותעלומות. מרקלונד, בנבדל מלרסון המנוח, חיה מאוד וממשיכה לעשות חיל, ולא רק בשוודיה. ספריה תורגמו כבר ל-30 שפות ואת ספרה האחרון, מותחן בשם "רוצחי הגלויות" (תרגום חופשי), שיצא לאור לפני שנתיים והיה רב-מכר בינלאומי, כתבה יחד עם סופר המותחנים האמריקני המצליח ג'יימס פטרסון. ועוד נגיעה אחת אחרונה בלרסון: זכויות ההסרטה של שישה מתוך שמונה הספרים בסדרת אניקה בנגטסון נרכשו לפני שלוש שנים בידי חברת ההפקה "ילו בירד", שהפיקה גם את הסרטים על פי הטרילוגיה של לרסון (בשוודית). "הזאב האדום" איננו הספר הראשון בסדרת ברגטסון, אלא החמישי בסדרה. לא צריך לקרוא את דבריה של מרקלונד על הספר (בסוף המהדורה העברית), שנכתבו כשנה אחרי שראה אור, כדי להבין זאת, זה ברור מיד מראשית הסיפור שבו הגיבורה מרפררת לאירועי עבר טראומטיים, המנוסחים כך שהקורא שמתחיל כאן יכול להבין בגדול במה מדובר, ומי שקרא את הספרים הקודמים לא ירגיש כמי שקורא שוב את אותו הסיפור. אין לי מושג מדוע בחרו בהוצאה הישראלית (אריה ניר) להתחיל דווקא בספר הזה בסדרה - אם זה משום, כמו שמרקלונד מעידה בדבריה שהוא "ללא ספק הרומן הטוב ביותר שכתבתי עד כה", או משום ששלושת האחרונים בסדרה (שיצאו אחריו) יוצרים טרילוגיה בפני עצמה, אבל כך או כך - לא נותר אלא לקוות שהמו"ל המקומי ישלים לנו את החסר, גם אחורה. אניקה בנגטסון היא עיתונאית נשואה ואם לשני ילדים קטנים שחיה ועובדת בשטוקהולם. ב"הזאב האדום" היא פוסט-טראומטית, נלחמת בשדים פנימיים וחיצוניים, פגומה מאוד, אישה שמתנהלת לגמרי על הקצה. "את ירדת מהפסים", אומר לה העורך הראשי, והיא משיבה, "ייתכן שאתה צודק, אבל את זה רק אתה ואני יודעים". הדיאלוג הקצרצר הזה ממחיש אולי טוב מכול את הדמות, שהיא פגיעה ואנושית ודי מוטרפת, ועם זאת נחושה, ממוקדת מטרה וחזקה. מין מטורללת - עם סיבה - די מקסימה ונוגעת ללב. בשלב זה בקריירה בנגטסון היא כתבת עצמאית שמחליטה לחקור ולכתוב על טרור בעבר, ולהתמקד בפרשייה בת שלושים שנה של פיצוץ מטוס קרב בבסיס טייסת בצפון המדינה, בה נהרג חייל. חבורה של אנשי שמאל קיצוני נחשדה במעשה, אך איש מעולם לא נתפס אז, בשלהי שנות השישים של המאה העשרים.


בנגטסון יוצאת לעיירה הצפונית הרחוקה, להיפגש עם עיתונאי בעיתון מקומי שבידיו מידע חדש על הפרשה, אלא שבהגיעה מתברר לה כי האיש מת. מה שמוגדר במבט ראשון כתאונת פגע וברח מתברר - לאחר שבנגטסון מתחילה לרחרח ולבדוק, וחושפת עד - כרצח בדריסה. בנגטסון הנסערת חוזרת לשטוקהולם, מתעצבנת על העורך שקבר את הסיפור שלה בעמוד נידח, ומגלה לתדהמתה כעבור כיומיים כי העד שדיבר איתה על רצח העיתונאי נרצח גם הוא. מכאן הכול הולך ומסתבך מכל כיוון אפשרי. בניגוד להנחיות העורך ממשיכה בנגטסון לחפור בנסיבות מעשי הרצח הללו ועוד אחרים שצצים ועולים, ומוצאת חוטים מקשרים ביניהם, למרות שאיש כמעט אינו מאמין לה. בעוד היא רודפת אחרי טרוריסט עלום וקטלני מעמדה בעיתון מתערער; חברתה הטובה ביותר ומשענתה מתמוטטת בעצמה לאחר שאבי בתה מודיע לה על כוונתו להינשא לאחרת וחברת התקשורת שהיא עומדת בראשה הולכת ומתערערת בגלל מהלכים פוליטיים; ובעלה פוצח מאחורי גבה ברומן עם קולגה צעירה, בלונדינית ועשירה. מרקלונד מיטיבה לא רק לעצב דמויות מעניינות ואנושיות מאוד ולטוות פקעת מותחנית מרתקת, היא גם יודעת לשתול את סיפור המתח בתפאורה עשירה במידע היסטורי מעניין (תנועות קומוניסטיות שפרחו בשוודיה בשנות השישים), באבחנות מאירות על הפוליטיקה, הכלכלה והתקשורת בשוודיה (העיתונות הכתובה לעומת הדיגיטלית), באווירה (השפעת מזג האוויר) ותרבות שוודית (מהקפה ועד לשוויון בין המינים), ועוד שלל היבטים שמעניקים למותחן עומק, צבע ורבדים, הרבה מעבר לשאלת זהות הרוצח. זה עובד לא רק ביחס ל"רעים" בספר, אלא גם ל"טובים", ומוציא אותו בעצם ממתחם מותחני הנוסחה הבנאליים (שבהם הגיבורים גם תמיד נורא שנונים ו/או צדקנים ו/או מבריקים ו/או מצטיינים במשהו), וממקם אותו בליגה העליונה של המותחנים, מקום בו הגיבורים הם אנושיים (ובעלי חולשות), האירועים מאוד הגיוניים ואפשריים ולכן גם יותר מצמררים, והסיפור כולו מעורר מחשבה הרבה מעבר לפתרון התעלומה. מרקלונד מספרת בהערות הסיום שלה על פרשה משנת 1996, של מאבק בו היו מעורבים כוח, פוליטיקה, תקשורת והון, ובסופה נסגר העיתון שערכה, אשר הייתה מקור ההשראה הראשוני שלה לספר. "הפרשה כמובן גרמה לי לחשוב למה הכוח יכול בעצם לשמש", היא כותבת. "רציתי להראות שכוח תמיד טומן בחובו פיתוי לשחיתות. אניקה בנגטסון חרטה על דגלה לחשוף שימוש לרעה בכוח, אבל מה קורה כשהקיום שלה עצמה מאוים?". לא נגלה, נגיד רק שזה שווה מאוד קריאה.
שורה תחתונה:
מותחן איכותי, עוד הסתכלות מפוכחת ומרתקת על שוודיה לא ממש מוכרת.
"הזאב האדום", מאת: ליסה מרקלונד. תרגום משוודית: רות שפירא. 333 עמודים. הוצאת אריה ניר

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: מיטה

ביקורת תיאטרון: 33 וריאציות

ביקורת קולנוע: חטיפה לאור יום

אופרה: מאדאם בטרפליי

ביקורת ספר: חלפים

ביקורת תיאטרון: סיפור אהבה בשלושה פרקים