ביקורת ספר: המפגש

אל הספרים המתורגמים הרבים הנוחתים על מדפינו כשהם מתהדרים בזכייה בפרסים ספרותיים נחשקים בעולם מצטרף עכשיו ספרה של אן אנרייט האירית "המפגש", שזכה ב-2007 בפרס הבוקר היוקרתי ובשנה שעברה גם בפרס "הרומן האירי של השנה". אלא שבנבדל מאי-אלו זוכים אחרים (שזכו לפופולריות רבה ואף תורגמו לעברית), הרומן הזוכה של אנרייט הוא לא רק ספר מצוין, הוא ספרות יפה במלוא מובן ההגדרה. אנרייט כתבה בגוף ראשון את סיפורה של ורוניקה, עיתונאית לשעבר בת 39, נשואה ואם לשתי בנות, שהתאבדותו של אחיה המבוגר ממנה בשנה מעוררת אותה לחשבון נפש עם עברה וחשוב מכך, עם ההווה שלה.


עלילת ההווה מתרחשת לאורך חמישה חודשים ב-1998, מרגע שנודע דבר התאבדותו של האח באנגליה, הבאת גופתו לדבלין והתכנסות בני המשפחה בבית האם, ועד לנקודה בזמן חמישה חודשים אחר כך. אבל עלילת ההווה הזה כוללת גם את המסע הנפשי הפנימי של הגיבורה, הנאלצת להתמודד עם עצמה, עם נישואיה, עם פרשנותה לאהבה, לאמהות, לנשיות, למאווייה ולפחדיה, כמו גם עם שורשיה - עם המשפחה מרובת הילדים שבה גדלה, עם הוריה הבלתי מפוענחים, עם קרעי זיכרונות ותחושות, ועם צורך גדול שמעורר מות האח להבין ולדעת מה באמת קרה והיה, מה גרם לכל התסבוכות והתסביכים, הפספוסים והשנאה והאהבה. אנרייט משרטטת קווים לדמותה של משפחה גדולה שבניה גדלו והתפזרו והתרחקו זה מזה ומעברם המשותף, אשר מותו הפתאומי של אחיהם שב ומפגיש ביניהם, מזכיר מיטות שנחלקו, בגדים שהועברו מיד ליד, סטירות לחי מצלצלות, עונשים ומכות, וחושף שורשים ופצעים וחשבונות ישנים. ורוניקה לא רק מתאמצת לזכור ולברר לעצמה דברים, לא רק מתלבטת מה מידת האמת או הדיוק בתמונות המהבהבות את העבר בראשה, היא מנסה גם להבין את חייה בהווה לאור, או על אף, עברה, משתדלת להביט לאמת בעיניים, להיות כנה וגלויה עם עצמה, גם כשהאמת כואבת, מרתיעה, לא מחמיאה לה עצמה.


היא בוחנת את נישואיה, את יחסיה עם בנותיה. היא בוחנת את רגשותיה, את שגרת חייה. היא מחפשת את השדים שהניסו את אחיה אל תוך הים כשאבנים בכיסיו, מתחקה אחר עקבותיהם מתוך צורך לדעת אם ירדפו גם אחריה, כך או אחרת. היא חוקרת את עברם של הוריה ושל הורי אמה, מחויבת למחיקת כל סימני השאלה המרחפים סביב אישיותם, מעשיהם ויחסם אליה. היא לא עושה הנחות לאיש, ודאי לא לעצמה. לא תמיד זהו ספר קל לקריאה ואפילו קצת להפך: הוא דורש לא אחת קשב וריכוז, אורך נשימה ויכולת לשאת ולהכיל את המועקה הנפשית שהוא מייצר לא רק במישור הסיפור הדמיוני, אלא מעצם העובדה שכה רבות בו האמירות הנוגעות כמעט לכל קורא (ובעיקר קוראת) מאמצע החיים והלאה. אנרייט מציבה מראה מול האישה המערבית באמצע החיים והמראה המתגלה, כידוע, אינו הולם בדיוק את מה שהיינו רוצות לראות. אבל אנרייט יודעת לא רק לעמת עם האמת אלא גם לרגש, לגעת, לעורר הזדהות ומחשבה, לאיית בבירור חששות ורגשות חבויים וגם - כן, להציע נחמה.
שורה תחתונה:
ספר מרגש ומטלטל, רב-תובנות, עצוב ויפה.
"המפגש", מאת אן אנרייט, מאנגלית: נגה אלבלך, מנחם פרי; הספריה החדשה/ הוצאת הקיבוץ המאוחד

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת טלוויזיה: סוזנה הבוכייה

אירועי תרבות מומלצים

פסטיבל ישראל: הכינו את הכרטיסים

ביקורת ספר: אדיוס, המינגוויי

ביקורת תיאטרון: ג'וני הלך

ביקורת קולנוע: הזדמנות אחרונה לאהבה