ביקורת ספר: המתיקות שאחרי

מי לא מכיר את העיירות הקטנות הללו בחו"ל שנראות כגלויה, או בנוף המקומי - מושבים קטנים וציוריים, מקומות שחולפים בהם, או על פניהם, באיזו חופשה נעימה, מקומות המעוררים הרהורים על שלוות החיים ששוררת בלב פסטורליה שכזו. אז זהו, שזה לא בדיוק ככה. את האמת האנושית המורכבת הרוחשת מתחת לפני השטח הישראלי, בין עצים עבותים, שיחים ריחניים ושבילים אפופי אבק ושקט, מיטיב לתאר עמוס עוז בספרו המצוין "תמונות מחיי הכפר". ראסל בנקס האמריקני מקלף גם הוא את קליפת השלווה מעל פני השטח הרגועים בעיירה אמריקנית קטנה ומנומנמת, אלא שאצלו הבקיעים נוצרים כתוצאה מאירוע מכונן אחד. האירוע הוא תאונת דרכים שבה מאבדת נהגת אוטובוס תלמידים את השליטה על הרכב בבוקר מושלג אחד והאוטובוס מידרדר לתהום מלאה מים. רבים מהילדים נהרגים בתאונה, אחרים נפצעים, אחדים יוצאים ללא פגע. עד לאותו בוקר הייתה סם דנט, עיירה ציורית בצפון מדינת ניו יורק, קהילה מגובשת של אנשים עובדים, חלקם ילידי המקום או האזור ואחרים שהתקבצו בה בגלל איכות החיים, הפשטות, הנוף הקסום או קרובי משפחה. התאונה מרסקת לא רק את האוטובוס, אלא את כל מרקם החיים במקום. את התהליכים מאיץ במיוחד עורך דין ניו יורקי שמגיע לעיירה ומנסה לשכנע אחדות מהמשפחות שנפגעו או שאבדו ילדים בתאונה להגיש תביעה ייצוגית נגד הרשויות. בעקבות האירוע אנשים עוזבים את העיירה, נפרדים, רומנים נחשפים, סודות מכוערים צפים מעל פני השטח, מאבקים מתחוללים, עסקים מתמוטטים, אנשים נהפכים לאלכוהוליסטים. שום דבר לא נותר כפי שהיה, לבד אולי מהנוף. בנקס כתב את הספר, שיצא לאור בארצות הברית ב-1991, בעקבות תאונה דומה שאירעה שנתיים קודם לכן באלטון, טקסס ובה התנגשה משאית של קוקה קולה באוטובוס תלמידים שנפל למחצבת חצץ מלאה מים. 21 תלמידים נהרגו בתאונה ההיא, 49 נפצעו ושורה של עורכי דין הסתערה על העיירה ועל המחוז והחלה את מה שנהפך בהמשך למחול שדים הרסני של תביעות ותביעות על תביעות. בסיפור הדמיוני של בנקס מגיעים גם לעיירה מוכת האבל והיגון מספר עורכי דין, אך רק אחד הוא המחולל המרכזי, האחד שבא אפוף מוניטין וכושר שכנוע, האחד שלוכד את תשומת לבם של האנשים המרכזיים הקשורים בתאונה, האחד המרשים מכולם - האחד הפגום והפגוע כמעט כמו ההורים השכולים או הילדים שנותרו פגועים ומשפחותיהם. עורך הדין הזה הוא גרוש ורדוף תמידית בידי רוח הרפאים של בתו הבוגרת, שלא מתה פיזית, אבל בעצם מתה מבחינתו - היא נרקומנית שנטשה בזעם את הוריה וצצה רק מפעם לפעם חמושה בשקרים כדי לנסות להוציא ממנו כסף.


בנקס מביא את הסיפור כולו מנקודות בזמן אחרי התאונה, בארבעה קולות ועל כן מארבע זוויות שונות: של עורך הדין מיצ'ל סטיבנס, של נהגת האוטובוס שיצאה כמעט בלא פגע, דולורס דריסקול, של בילי אנסל - אב ששכל את בנו ובתו התאומים בני התשע, גבר שנחשב מלח הארץ, בוגר וייטנאם ובעל מוסך שמשקם ומשלב יוצאי וייטנאם בעבודה, איש שהיה מאוהב עד מעל ראשו באשתו, שנפטרה שנים אחדות קודם לתאונה מסרטן, ושל ניקול ברנל, נערה בת 14, הילדה הכי טובה והכי יפה בבית הספר, שנותרה משותקת ממותניה ומטה בעקבות התאונה. ניקול היא הציר שעליו אמורה להתבסס התביעה הייצוגית, שכן היא לא רק שרדה את התאונה ויחסית לילדים האחרים מבוגרת, היא גם ישבה ממש ליד הנהגת, אחת הנשים האהודות בעיירה. אלא שכשמגיע רגע האמת, בתצהיר שנגבה ממנה לקראת המשפט, ניקול משקרת בדעה צלולה בגרסתה לאירועים. לכל ברור שהיא משקרת, לכל ברור שאין דרך לסגת מן השקר וגם שאין אפשרות להמשיך כך בתביעה. איש, לבד מאביה, אינו יודע מדוע היא משקרת. באמצעות ארבעת הקולות המספרים חושף בנקס סיפור אנושי מורכב, לעתים כאוב ולעתים אפל, וכל הזמן גועש בתת-זרמים של רגשות ומאוויים, ששונה לחלוטין מהתמונה הפסטורלית הראשונית שנגלית דרך עיני דולורס הנהגת, המובילה את הקורא בראשית הסיפור במסלול האיסוף השגרתי בעיירה. בנקס כותב באיפוק, מאפשר להר הגעש לאיים ולבעבע כל העת מתחת לפני הסיפור הנפרש בעוצמות כלואות ומפחידות. אין בכתיבתו מילים מיותרות או מבוזבזות, אין ים משתפך של תיאורי רגשות ודמעות. יש מינימליזם עצור, שטומן בחובו הרבה כוח. גם סרטו של אטום אגוין שנעשה על פי הספר (באותו שם, ב-1997, עם איאן הולם, שרה פולי וטום מקמנוס) הצטיין באיפוק ובמין ליריות מאיימת ששרתה עליו, לא מעט בזכות הנופים הכפריים המושלגים והקפואים שסיפקו את התפאורה לעלילה. בסרט, כמו בספר, העלילה נפרמת לאיטה כמו פקעת חוטים סבוכה, עד שמעגל העובדות מתבהר ונסגר. אגוין יצר סרט מרגש ונפלא, שהצליח מעל ומעבר במשימה שלעתים קרובות היא כמעט בלתי אפשרית, של עיבוד ספר לסרט. וזו, במידה מסוימת, הבעיה עם קריאת הספר עכשיו, כשמדובר במי שראו את הסרט וזוכרים אותו. הסרט היה כל כך טוב, שקריאת הספר אחריו היא סוג של "נפילת מתח". מעטות מאוד הפעמים שבהן סרט גבר בעיני על הספר שלפיו נעשה, ודאי כשמדובר בספר טוב, אבל זהו אחד המקרים האלה. ובכל זאת, לכל מי שלא ראה (אחרי הכול, חלפו 13 שנים מאז הוקרן) ו/או לא זוכר, הספר מומלץ בחום.
שורה תחתונה:
ספר שמדגים באיפוק ספרותי מצמרר ששום דבר אינו בדיוק כפי שהוא נראה כשמדובר בבני אדם.
"המתיקות שאחרי" מאת ראסל בנקס. תרגום מאנגלית: מולי מלצר. ידיעות ספרים - ספרי עליית הגג, סדרת "מנורת קריאה". 262 עמודים
אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים
עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: הרקדן האחרון של מאו

פסטיבל מחולוהט: 84 מופעי מחול

ביקורת קולנוע: קילרים

ביקורת ספר: לב מתעורר

ביקורת תיאטרון: אהבה זה לא הכול