ביקורת ספר: הנוסע הסמוי

ז'יל מובואזן, גיבור הספר "הנוסע הסמוי" של ז'ורז' סימנון (אביו מולידו של הבלש מגרה), מתייצב בחזית הסיפור כבר במשפט הפותח שלו. הוא גבר-ילד בן 19, שזה עתה התייתם מהוריו שאותם העריץ, שמגיע לעיר זרה וחדשה ומגלה בתוך יממה כי ירש אימפריה שלמה מדודו המת, שאותו כלל לא הכיר. כל זה מתרחש בזמן אחר לגמרי, שהוא בעצם גם מקום - פסיכולוגי, רגשי, מוחשי ותרבותי - אחר לגמרי, בסוף שנות השלושים, תחילת שנות הארבעים של המאה העשרים, בעיר החוף הצרפתית לה רושל. בעוד ז'יל הביישן והמופנם עושה צעדים מהוססים ראשונים בעיר הזרה שאליה הוא מגיע כדי לאתר דודה מצד אמו בתקווה שתסייע לו, מתברר כי כמה מהדמויות המרכזיות והחזקות בעיר מחכות לו וזוממות איך וכיצד לתמרן אותו לטובתן. אלמוניותו בעיר החדשה מחזיקה מעמד יממה, ואז הוא מאותר בידי אחדים מהאינטרסנטים המודיעים לו כי הם מחפשים אותו זה זמן, שכן הוא ולא אחר יורש האימפריה הכלכלית שבנה דודו מצד אביו, שמת זמן מה קודם לכן והשאיר אחריו הוראות מפורשות ומעט מוזרות ביחס ליורשו. כך, למשל, יורש ז'יל לא רק את נכסיו, מפעליו וביתו של הדוד, הוא יורש גם את הדודה, אלמנתו הצעירה של הדוד המגוררת בבית וכנראה לא תלך לשום מקום, כי אם תלך לא תהיה זכאית לשום תמיכה כספית מירושת בעלה המנוח. משונה? אולי בעולם שגרתי, אבל הרבה פחות במקום שבו אותה דודה חיה בבית אחד עם הדוד גם לפני מותו כששני הצדדים ידעו כי היא מנהלת רומן אהבים עם רופא מקומי שנשוי לאחרת. וזה רק פרט מוזר אחד בסעיפי הירושה. סעיף אחר מותיר לז'יל מפתח לכספת של הדוד, אך ללא הצופן לפתיחתה. הדוד, כך מתברר, הורה גם מפורשות כי אין לפרוץ את הכספת - היא תיפתח רק אם וכאשר ז'יל יצליח לגלות את הצופן. דודתו של ז'יל מצד אמו, אשת עסקים בעצמה, מעוניינת לפרוש עליו את חסותה. כך גם שורה של אישים שהיו בעלי ברית כזו או אחרת או יריבים של הדוד, שפילס במו ידיו ובתושייתו הערמומית את דרכו לצמרת הכלכלית. כל אחד מהם מנסה, בדרכו, למשוך את ז'יל לפינה שלו. אבל ז'יל, בעיקר מטעמי אופיו המופנם, התם, ישר וביישן, מסתגר בעיקר בתוך עצמו, נזהר ומתרחק מכולם באותה מידה. בעודו מנסה להבין מי נגד מי בעולם העסקי והכלכלי (חברת האוטובוסים שירש, למשל), מה באמת היה היקף עסקיו של הדוד ובכלל - מי היה האיש שהיה הדוד, מתרחשים במקביל עוד דברים סביבו ולו. הוא מתחיל לחזר אחרי אליס, צעירה ששבתה את עינו, והיא נענית לחיזוריו. הוא שוקל להתחתן, ובסוף מתחתן איתה. הוא מתוודע לסבך עסקיו של הדוד. הוא מגלה פרטים שונים ומשונים על חייו ועל שגרת יומו. הוא מכיר עוד קרובת משפחה שלא ידע על קיומה. הוא מפצח את סוד צופן הכספת, פותח אותה ומגלה את תוכנה. הוא נקשר אל הדודה, שממשיכה לאהוב את הרופא שאשתו הנכה נמצאת יום אחד ללא רוח חיים.


הרופא נחשד ברצח. הדודה-המאהבת נחשדת בקשר לרצח. עולה חשד נוסף כי הדוד שמת, לא מת בנסיבות טבעיות. הכול חושדים בכול, וז'יל באמצע נקרע בין רצונו לעשות את הדבר הנכון, לתת ביטוי לאהבתו, לכבד את משפחתו, לעשות צדק וגם להתחיל לחיות את חייו שלו, לא את החיים שעיצב בעבורו הדוד או את אלה שבהם מבקשים לקבע אותו חבר מרעיו של הדוד. סימנון טווה רשת דקיקה, עדינה וסבוכה של קשרים והקשרים, רמזים ורמיזות, שנפרשת על פני העיר והגיבורים. מה שמתחיל בסיפור קורותיו של איש צעיר ביש מזל נהפך חיש מהר למותחן, שהתעלומה הבסיסית המונחת בראשיתו הולכת ומסתבכת כשעוד גופות מתווספות וצצות בדרך. אבל סימנון אינו מסתפק במותחן מתוחכם וארוג היטב. בעוד עלילת המתח הולכת ומסתבכת, היא גם נהפכת לסיפור אהבה, לרומן אנושי-משפחתי גדוש רגשות, לבבות שבורים, סודות, שקרים ואנשים שמתפכחים. סימנון בעברית זה התרגום של יהושע קנז, שגם הפעם מוכיח עד כמה תרגום הוא סוג של אמנות. סימנון של קנז כאילו נכתב כך במקור, מחייה עידן, מקום ועולם אחרים ורחוקים, מקרב אותם למרחק נגיעה ספרותית מענגת. וכך מתקיים בספר עולם שבו יש כובעים מפרוות כלב ים ושמלות סאטין, שפמות ויי"ש, רעל ומחלת דליריום טרמנס. ובתוך העולם הזה, בתוך סבך התעלומות, התככים והחשדות, עובר ז'יל בעצם מסע התבגרות מפכח. הערצתו העיוורת את הוריו נסדקת ומתפוררת לפני שהוא מוצא דרך להיאחז באהבתו להם. אמונתו באהבה מזועזעת, משתנה ומתפתחת עד להכרה האמיתית ברגשותיו השונים. "אליס לא הייתה מעולם אהובתו של ז'ורז', שוליית הספר, ולא של בחורים אחרים שחיבקו אותה כך והיא הצמידה את שפתיה לשפתיהם, אבל כך החל ז'יל להבין שאין זה אלא אותו דבר עצמו... מחשבתו הצלולה הפתיעה אותו, הפחידה אותו במקצת. היא אוהבת מפני שהיא אוהבת. את האהבה היא אוהבת, את שמחת החיים, את תנועת הגוף ואת חדוות הבשרים". ככה, במיטה, כשהוא חובק את אשתו הטרייה, מחלחלת עוד תובנה חשובה בז'יל, שנפרד מעוד פיסת נאיביות נעורים רומנטית לטובת ריאליזם מפוכח. "הנוסע הסמוי" הוא ספרות טובה שנקראת בקלות, רומן מתח שהוא גם סיפור אהבה מעודן ומכמיר לב, ספר שמאפשר אסקפיזם במיטבו - למקום אחר ולזמן אחר, לעלילה מפותלת-אנושית עם ריח וטעם של פעם, לדמויות ציוריות ומסוגננות, לעולם של תככים ומזימות אנושיות על זמניות שנסמכות על עזרים טקטיים עטופים בנוסטלגיה - צמר הגפן של זמן עבר.
שורה תחתונה:
עוד שילוב מוצלח של סימנון וקנז, בריחה ספרותית קטנה ומענגת.
"הנוסע הסמוי" מאת ז'ורז' סימנון. תרגום מצרפתית: יהושע קנז. 261 עמודים. הוצאת עם עובד

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: דון ז'ואן

ביקורת קולנוע: קר עד העצם

ביקורת ספר: ההודאה

אופרה: ליידי מקבת ממצנסק

ביקורת תיאטרון: המסיבה של אביגיל