ביקורת ספר: העולם החופשי

תתרגלו את השם: דייוויד בזמוזגיס. הסופר-קולנוען הקנדי בן ה-38 אמנם הוציא עד כה רק שני ספרים - קובץ סיפורים ורומן אחד (וסרט אחד), אבל מדף הפרסים בביתו כבר עמוס וצפוף. ולא במקרה או בגלל איזו גחמה אופנתית ספרותית-תרבותית, אלא מפני שמגיע לו. רומן הביכורים שלו, "העולם החופשי", שיצא עכשיו בעברית, מדגים היטב את כישרונו הספרותי ואת יכולותיו של בזמוזגיס הן לספר סיפור והן לכתוב. כמעט מגוחך להגדיר את הספר כרומן ביכורים, כי מדובר בספר בשל, מפוכח, רחב יריעה וכתוב היטב בידי סופר שיש לו מה לומר, והוא גם יודע לומר זאת היטב. רומן שאין בו שום דבר בוסרי. "העולם החופשי" מתרחש בעיקרו בחודשי הקיץ והסתיו של שנת 1978 באיטליה (ברומא, לדיספולי ומעט באוסטיה), ומתאר את קורותיה של משפחת קרסננסקי המורחבת: אבי המשפחה סמואיל ואשתו אמה, בניהם ונשותיהם - אלק ואשתו פולינה, קארל ואשתו רוזה, ושני בניהם הצעירים של קארל ורוזה, יורי וז'ניה. משפחת קרסננסקי שהגיעה לאיטליה מלטביה, היא אחת מאלפי משפחות יהודיות שיצאו אז את ברית המועצות בדרכן אל העולם החופשי. חלקן הגיעו לישראל, רבות אחרות ליעדים אחרים במערב, בעיקר לארצות הברית ולקנדה. כך גם משפחתו של בזמוזגיס עצמו (שהיה אז בן חמש. מלטביה הגיעו בסופו של דבר לקנדה, והחוויה האישית-משפחתית הזו הייתה לו ודאי מקור השראה מסוים). איטליה של אותה תקופה (וגם וינה, אוסטריה, למי שזוכרים) הייתה תחנת מעבר. משפחת קרסננסקי משתהה באיטליה במשך כחצי שנה רבת שינויים - חיצוניים, ממשיים ופנימיים. אלק ואשתו פולינה שוכרים חדר בדירה של יהודי אחר יוצא ברית המועצות, ליובה, מקישינב במקור, השוהה באיטליה, שבה הוא לואיג'י, בהמתנה לאשרה לארצות הברית, אחרי שחי שנים אחדות בישראל, בנתניה, שבה היה אריה. הוא ריאליסט וציניקן מוחלט, ומגדיר עצמו "סירובניק סדרתי. קוסמופוליט חסר שורשים, כמו שאמרו פעם. 'מחפש אושר'". אלק, דובר אנגלית ויפה תואר, בסוף שנות ה-20 שלו, הוא ילד מגודל ורודף נשים סדרתי, שהחיים הם בעיניו שעשוע. פולינה אשתו היא אישה נוגה שהלכה אחריו מכורח מציאות לגמרי לא רומנטית, ומתגעגעת קשות לאחותה הצעירה. קארל, אחיו הגדול של אלק, הוא איש מעשי, קר מזג, ובעצם אכזר, המנהל את משפחתו ביד רמה. הוא שהניע את מהלך היציאה מלטביה, הוא זה שמקבל החלטות ומנצל כל הזדמנות - חוקית והרבה פחות חוקית - לעשות כסף, לטוות קשרים ולעגל פינות. אלא שהסיפור אינו מתחיל ונגמר בתלאותיה של משפחה יהודית שנחלצה מהמשטר הקומוניסטי שמאחורי מסך הברזל והוטלה למציאות חיים שונה לחלוטין ולעתיד לא ידוע. הוא מתפרש אחורה והצדה בזמן ובמארג היחסים. פרק אחר פרק נחשפים פנים נוספים ושונים של גיבורי הסיפור, של ההיסטוריה שלהם לחוד וביחד. כך למשל מתגלה ומתבהרת דמותו של סמואיל, ומתברר שחווה כאב ואובדן וטרגדיות איומות בגיל צעיר. חיי המשפחה של קארל מתגלים כסוג של מאזן אימה רווי תיעוב ובוז הדדי, המתנהל מאחורי מסך של צביעות. אלק הכריזמטי מתגלה כבוגדני, חסר אחריות וחוט שדרה. דרך התכתבותה עם אחותה מתגלות הסיבות לעצבות הגדולה הטבועה בפולינה.


לא רק את בני המשפחה עצמה מיטיב בזמוזגיס לאפיין, לתאר ולעורר לחיים בין המילים. ליובה, שותפם לדירה של אלק ופולינה, הוא מעין מבקר/מתבונן מהצד, איש שכבר חווה משהו מכל זה וגם לא מעט דברים אחרים. הוא רואה הכול, מבקר כמעט כל דבר ועושה זאת בלשון חריפה ועוקצנית. הנגטיב שלו, במובן מסוים, הוא הקשיש קטוע הרגל יוסף רוידמן, האדם היחיד שסמואיל מתיידד איתו בלדיספולי, אופטימיסט חסר תקנה, שחלומות ורודים הם בשבילו אוויר לנשימה. בפסיפס הסיפורי משבץ בזמוזגיס עוד דמויות, שכל אחת מהן ייחודית בדרכה, כל אחת מוסיפה צבעים לתמונה שהוא מצייר. וזו תמונה עשירה, רבת גוונים, משעשעת, מעניינת, מאירה, חדה, מלאה תובנות ואמירות שנונות, נוגעת ללב ומצחיקה. בזמוזגיס מצליח לספר סיפור שמתאר חוויה קרובה בזמן, אבל רחוקה ושונה במהותה, באמצעות דמויות שאפשר כמעט לגעת בהן, לחוש כלפיהן מגוון של רגשות, דמויות שהן זרות-מוכרות. על הדרך הוא מאפשר לנו גם מבט על עצמנו - על ישראל מודל 1978 כפי שנראתה בעיני אותם יהודים (והם היו רבים) שרצו לצאת משם אבל לא רצו לבוא הנה. אפשר בכלל ללמוד לא מעט דברים על פערים תרבותיים וחברתיים בין המזרח של אז למערב, ואולי גם להבין כמה דברים והבדלים. אבל כל זה באמת על הדרך. העיקר פה הוא סיפור אנושי-משפחתי מרתק שברובו, לאורך חצי השנה שבה הוא מתרחש, נוטע את גיבוריו ביומיומיות זרה ותלושה, רגע אחרי המהלך הגדול שלהם (העזיבה) ורגע לפני המהלך הגדול הבא שלהם (ההגירה). הם, שהיו זרים-שייכים במולדתם, נהפכים לזרים-תלושים בהווה, ויהיו בעתיד זרים-חדשים בארץ חדשה. בזמוזגינס מצליח לבאר ולבטא בגווני-גוונים את תחושת הזרות הזו, שתהיה חלק מאישיותם של אחדים מהגיבורים לנצח. סמואיל, שמהרהר לא מעט בעברו ובמשפחתו בצומת החיים האיטלקי שהוא נתון בו, מקדיש באחת ההזדמנויות מחשבה לבחירות שעושים אנשים - והוא ביניהם - ועד כמה בחירות כאלה הן לעתים הרות גורל. הוא נזכר בבן דודו שעם משפחתו גר בצעירותו ובדימוי שבו השתמש בן הדוד ביחס לבחירותיהם (הפוליטיות), כהימור על סוסים במירוץ: "הסוסים ממשיכים לדהור סבוב-סביב במסלולם בלי להפסיק, הם רק מחליפים מקומות", הוא מהרהר, "...אלא שבינתיים אנשים מתים. החוכמה היא למות ברגע הנכון, כשאפשר להתנחם בניצחון נראה לעין. קרוב לוודאי שיענקל הקדים מדי למות. ואשר לו עצמו, חשב סמואיל, הוא ימות מאוחר מדי".
שורה תחתונה:
ספר מעולה - מעשיר ומאיר, שנון וכובש, חכם ומרגש.
"העולם החופשי", מאת דייוויד בזמוזגיס. תרגום מאנגלית: עידית שורר. 336 עמודים, הוצאת כתר

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: חשופות

ביקורת קולנוע: מיליארד סיבות לשוד

ביקורת ספר: להציל את סיסי

ביקורת תיאטרון: קברט

ביקורת קולנוע: אלגנטיות של קיפוד