ביקורת ספר: השפעה בלתי הוגנת

בפינת המחשב התל אביבית - לורי דהאן, גרושה ואם לבת, המתפרנסת מכתיבת (ושמא שיפוץ ויפויי) סיפורי חיים לפי הזמנה. בפינה הירושלמית - נתנאל היילברון, גרוש ואב לבן בוגר, מרצה למוזיקולוגיה שמחלק את זמנו בין אוניברסיטאות ברלין, לייפציג וירושלים. דהאן והיילברון הם סוג מרוחק-מנותק של קרובי משפחה: אמא שלו עזבה את אביו (ואותו ואת אחיו) לטובת חיים (סוערים) עם אביה של לורי (ושל דיתי ואורה, אחיותיה הבוגרות), שאמן-אשתו, פרנסין, הייתה נוכחת-נפקדת בהם, כיוון שאושפזה לתקופות ארוכות במוסדות לחולי נפש. מבולבלים? זה עוד לא הכול. את "השפעה בלתי הוגנת" כתבו במהלך קיץ 2010 רונית מטלון (בתפקיד לורי ודמויות האורח) ואריאל הירשפלד (בתפקיד נתנאל) כרומן מכתבים בדואר אלקטרוני שנוצר תוך כדי כתיבה, כלומר ללא כל תכנון או תיאום מראש. מדובר לפיכך בספר שבו הסיפור שמאחורי הסיפור מסקרן ומעניין - ודאי אנשים חובבי כתיבה - כמעט כמו הסיפור עצמו. מטלון והירשפלד קבעו כלל יסוד לפיו שום דבר בעלילה לא נקבע או הותווה מראש וכל אחד בעצם נדרש להגיב, להשלים, לפתח ולקדם את העלילה מתוך קשב והתאמה לאחר, תוך כדי תנועה. לא פשוט בכלל לכתוב רומן בשניים, מסובך עוד יותר לעשות זאת כך. כבר על עצם הנכונות להתנסות בתרגיל הזה ועל אופן ביצועו ראויים השניים להערכה. כשזוכרים לאורך הקריאה את עובדות היסוד הללו, אזי גם האתגרים, ההפתעות והמהלכים הלא צפויים שנוקטים הגיבורים, כמו גם התגובות של הצד השני (לא חשוב איזה) נהפכות למסקרנות ולמעניינות (ופה ושם מעוררות התנגדות) יותר. כך או כך, חוויית הקריאה בספר הזה שונה ואחרת מקריאה ברומן רגיל. מדובר כאמור ברומן מכתבים, אבל מכתבים בני זמננו, כלומר כאלה שנכתבים בדואר אלקטרוני. הניסוח הזה אינו מקרי אלא מדייק: לא מדובר פה ברומן מיילים מהסוג שנשען על שפה רזה ועל ז'רגון אלקטרוני. מדובר ברומן מכתבים מהסוג של פעם - עשירי שפה, דימויים והקשרים, ארוכים ברובם ומפורטים, שנשלחים פשוט בדואר האלקטרוני, המיידי. דווקא הנקודה הזו, של תכתובת אלקטרונית ועידן אלקטרוני בכלל, קצת פגמה לטעמי לעתים באמינות הסיפור, למשל בפעמים שבהן הגיבורים סוקרים במכתבים, מנתחים ומפרשים חוויות אינטימיות משותפות שחלקו אחרי שהתראו. קצת קשה לקבל את פרץ ושטף הרגשות שהם מביעים בכתב רגע אחרי שובם הביתה (בקושי התאפקו) ולהאמין שאיש מהם לא העלה בדעתו או שקל לנצל את שעת הנסיעה מתל אביב לירושלים (או להיפך) כדי לדבר על כך - ולו קצת ? בטלפון הסלולרי. הסיפור של לורי ונתנאל הוא סיפור אהבה שמסתבך בסיפור משפחה. ראשיתו בפנייה של לורי אל נתנאל, שבה היא מבקשת את עזרתו-תיווכו בפלונטר משפחתי שנוצר בין אמו בלאנקה לבין אחיותיה דיתי ואורה סביב ירושת אביה המנוח. האב, כך מתברר, השאיר אחרי מותו שתי צוואות שונות, וסביב השאלה איזו מהן תקפה מתחולל קרב מחוזק בעורכי דין בין אחיותיה של לורי - שאינה מופיעה באף אחת מהצוואות - לבין אמו של נתנאל. מה שמתחיל מניסיון תיווך ספציפי נהפך למסע גילויים הדדיים ווידויים, מסע שבו כל אחד מהשניים מגלה את השני, ודרכו גם לא מעט על עצמו. על הדרך מקבל נתנאל ועונה גם לאי אילו מכתבים מאורה ומבעלה, מדיתי, ומאורי, הגרוש של לורי.


וכך בעוד נתנאל ולורי הולכים ומתאהבים זה בזה, מתבררים גם סיפורי הילדות השונים שלהם, היא לצד אחיותיה הגדולות והשונות והוא לצד אחיו הצעיר והיפה אבנר, שהוא הומו. גם האקס של לורי, כך מתברר, יצא מהארון בשלב כלשהו וזו הייתה הסיבה לגירושיהם. בעוד כל אחד רואה ומראה לאחר את בלאנקה באור שונה מאוד, כל אחד מהם משלים ומתפייס עם האישה שהייתה ונותרה מרכזית בחיי שניהם. נתנאל מספר על אביו, על בנו ועל גירושיו שלו; לורי מספרת על אמה חולת הנפש פרנסין, על אחותה היפה והמרה דיתי ועל אחותה הכנועה והפשוטה אורה. כל אחד מהם, מתברר, נושא בשק חייו וזיכרונותיו משא מעיק של חרטות וכישלונות, של חששות ופחדים ותקוות. דווקא כשנדמה שהמהמורות הקשות נעקפו בהצלחה בדרך את הזוגיות של לורי ונתנאל, נחשפת הפתעה שמשנה הכול ותולה סימן שאלה גדול על המשכו של סיפור האהבה הזה. אם להישאר רגע נאמנים לעניין התרגיל הספרותי שעשו כאן מטלון והירשפלד, הרי שהם הצליחו לנווט יפה את העלילה לסוף שהוא נאמן לדמויות ולסיפור, ועם זאת לא צפוי ורחוק מבנאליות רומנטית של סיפורי אהבה. את סיפורם של לורי ונתנאל ומשפחותיהם הם מספרים בשפה ובסגנון עשירים ורהוטים, רוויים מראי מקום ונקודות ציון והתייחסות תרבותיים וספרותיים מהסוג הגבוה, שמרוחק מאוד משלוליות תרבות הריאלטי היומיומית. לפעמים אוויר הפסגות הספרותי הזה פוגם באמינות הרעיון הבסיסי (רומן במיילים), לעתים הוא כה יפה וכובש, שמתחשק להתחיל לכתוב מיילים בדיוק כאלה. "אוי נתנאל, איזה מפגרים אנחנו בעצם עם המילים המסולסלות שלנו. כאילו אנחנו רוצים להביס את המציאות באמצעות המילים", כותבת לורי לנתנאל, אחרי שהוא מתפעל ומתפייט על זוג נעליה האדומות, שהיא תיארה לו והוא נסחף אחריה. והוא משיב לה: "קל מאוד ואולי אפילו נעים, מכיוון מסוים, לבצע פניית-פתאום כזאת ולהכריז עלינו כעל מפגרים, ולדבר על 'המילים המסולסלות שלנו'... אבל אני רוצה להעיר שלא מצאתי אף מילה מסולסלת אחת במה שאמרנו וכתבנו זה לזה בימים האחרונים. היה ניסיון להגיד משהו. אפילו מאמץ, לדבר בתום לב, בדייקנות, על משהו יקר. אולי יקר מנשוא".
שורה תחתונה:
סיפור אהבה שופע אהבה למילה הכתובה, ספר לאוהבי אמנות הכתיבה.
"השפעה בלתי הוגנת", מאת רונית מטלון ואריאל הירשפלד. 284 עמודים, הוצאת עם עובד וכתר

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: אנטומיה של היעלמות

ביקורת תיאטרון: סיפור אהבה בשלושה פרקים

ביקורת ספר: אשת הטיגריס

ביקורת קולנוע: קרוב להפליא ורועש להחריד

ביקורת תיאטרון: חוקר פרטי

ביקורת קולנוע: זאת מלחמה