ביקורת ספר: וודקה ולחם

"חודש אלול, אישה עם גזר ביד וצלוליט בירכיים בצעה ונתנה לי מהגזר שלה, והחומר שהחיים עשויים ממנו התרכך", כותבת מירה מגן מפיה של עמיה, גיבורת ספרה "וודקה ולחם", המספרת את סיפורה בגוף ראשון. כעבור ימים אחדים מגלה עמיה שוב עובדת חיים פשוטה, אבל מסובכת: "בשורות טובות מרחיבות את הלב ונהיה בו מקום גם לבשורות בינוניות". עמיה צריכה להתמודד עם אלה וגם עם אלה. היא אקדמאית - שהייתה בעלת משרה בכירה בבנק - בסוף שנות השלושים שלה, נשואה לאקדמאי - שהיה פרקליט מצליח - ואם לילד בן חמש, שלדעתה הוא רך-לב מדי, לא מספיק עמיד בפני קשיי החיים הצפויים. כמו נשואים רבים אחרים שצוברים קילומטרז' של זוגיות על האוטוסטראדה של החיים והקריירה, הילדים והמשכנתה, גם עמיה ובעלה מגיעים שניהם לצומת דרכים ומחליטים לעצור את הדהרה המתמשכת, כל אחד מטעמיו ומסיבותיו. הוא יורד לאילת, עובד בחוות דיג ומחפש, כך הוא טוען, משמעות פנימית וכללית בחייו. היא לוקחת על עצמה ניהול פעיל של חנות מכולת קטנה, ירושת הוריה שנפטרו. חנוונית במכולת היא קוראת לעצמה, ועוברת לגור בבית קטן וישן במושב סמוך לעיר כדי לנשום אדמה וטבע - עוד סוג של חיפוש שורשים. יש לה אח דתי שהוא ואשתו מנסים להיכנס להריון. יש לה במכולת עובד ערבי ותיק ובעל משפחה. יש לה בעל בית במושב שגר בגפו בבית גדול, סמוך לבית הישן הקטן שהשכיר לה, והוא זקן נרגן ומריר שלא מאמין בבני אדם. אין לה מושג מה באמת מחפש בעלה וגם לא מתי, אם בכלל, ימצא. אל אלה מצטרפת נערה חסרת בית שחודרת לביתה ולחייה של עמיה ערב אחד, שתויה לחלוטין. בעקבותיה מגיעה שורת בעלי חיים, ביניהם כלב ששמו וודקה. לבעל הבית הזקן האנטיפת יש בת נשואה ואם לילדים שמטפלת בו בדרך כלל, אבל נאלצת לעזוב את המושב בגלל שינוי מקום עבודה של בעלה. ואז מצטרף עוד בן משפחה של הזקן, ולאט-לאט הסיפור הקטן והפשוט הולך ומסתבך, כמו החיים. "בצהריים ראיתי את סוף העולם ובלילה עולם שאין לו סוף", אומרת עמיה בסופו של יום שבו נדמה היה ששום דבר כבר לא יישאר אותו הדבר, אבל התברר שזה לא בדיוק ככה.


מירה מגן כתבה ספר מקסים. לכאורה סיפור קטן על אנשים רגילים עם חיים די שגרתיים. רואת חשבון ועורך דין, ילד אחד, מאזדה בת ארבע, דירה נאה. אמצע החיים - הורות נאורה, מסורת ליברלית, פרידה מהורים, קשרי משפחה, חלומות ופקפוקים. מי לא מכיר. אין כאן גיבורי-על או גלקסיות רחוקות, תגליות מדהימות או מעשי גבורה עוצרי נשימה. אין מעשי כישוף או קסמים, אבל יש ניסים שגרתיים, יומיומיים. כאלה מהסוג של פרח מלבלב, ריח של גשם ולחם טרי, מגע אצבעות מלטפות וחיוך. מגן יודעת להפוך את הסיפור היומיומי לסיפור כובש, את האמיתות הכמעט בנאליות של המציאות למשפטים מדויקים שיש חשק רק לצטט מהם עוד ועוד. כמעט שירה. מובן שבסופו של דבר, בהתגלגלות הטבעית של הסיפור מיום ליום, מקיץ לסתיו מקומי ולחורף, מתברר שהסיפור הקטן והפשוט הוא הרבה יותר מסובך ומורכב מכפי שנדמה היה תחילה. כמו החיים. והדמויות, גם הן בסופו של הסיפור מגלות פנים רבים ושונים מכפי שגילו בתחילה, כמו הקרקפת המתגלה של הגיבורה, שגוזזת את צמתה הארוכה ומסתפרת קצוץ. עניין לכאורה כל כך שולי ופשוט, המגלם בתוכו שינוי גדול ומהותי. מגן מתבלת את סיפורה בניחוחות, בטעמים ובמאפיינים ישראליים ייחודיים. יחסיה האמביוולנטיים של עמיה, הגיבורה, עם אלוהים ועם הדת, הנערה הצעירה שאימצה לעצמה זהות בדויה בעליל ומגדירה-מכנה את עצמה מדונה ו"זונה רוסייה קטנה", צרורות הפטרוזיליה, אוושת הרוח ואווירת המושב, מכולת עם סימני זיהוי ריחניים של לחמניות טריות וחבית דגים כבושים, וההסבר ש"לא כל הצרות זה שואה ועצמאות". למגן יש אוזן רגישה לדקויות שפה, והתוצאה היא שכל אחד מגיבוריה מדבר בדיוק כמו שהיית מצפה שידבר - בין אם הוא ילד בן חמש, צעירה בת 18 שמסתובבת ברחובות, אקדמאים מודעים לעצמם, פועל ערבי, דתיים עם מקדם שכנוע עצמי מתפרץ, גבר שתקן, זקן נרגן, מבוגרים, צעירים. "וודקה ולחם", ספרה השביעי של מגן, מפתה ושובה את הקורא בקסמיו באיטיות, מהפנט בשפתו ובסגנונו. מגן מצליחה לספר סיפור קטן-גדול, להציג במילים ובמשפטים צילום מציאות שבגרסה שלה נראית הרבה יותר טוב מאשר בחיים. "וודקה ולחם" הוא סיפור משכנע באותנטיות שלו, כובש בעלילתו, שובה לב בגיבוריו ומקסים בסגנונו ובלשונו.
שורה תחתונה:
לחייך, להתעצב, להזדהות, להישבות בקסם ולהתענג על כל מילה.
"וודקה ולחם" מאת מירה מגן, זמורה-ביתן מוציאים לאור. 271 עמודים
אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים
עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: לנצח את מלאך המוות

ביקורת תיאטרון: נפגעי חרדה

ביקורת ספר: סוף שבוע אחד

ביקורת קולנוע: הזדמנות שנייה

ביקורת ספר: הנערה ששיחקה באש