ביקורת ספר: חלפים

"חלפים", הרומן החדש של יפתח אלוני, הוא הראשון שיוצא בהוצאה חדשה, "אפיק" שמה, בעריכת דן מירון ולילי פרי. בימים קשים מאוד אלה לסופרים ולספרות בישראל, עצם הקמתה של הוצאה חדשה, ועוד אחת המגדירה עצמה ככזו שתתמקד בעיקר בסיפורת מקור, הוא עניין משמח ומעודד. "חלפים" הוא ספרו השני של אלוני, שגיבורו הוא פרופ' מתן קול, מנתח מוח מבריק וקונטרול פריק רציני, איש בודד ומתבודד, שבחר לחזור למדבר - הוא מנתח בסורוקה וגר בשדה בוקר - אחרי 20 שנות קריירה מזהירה בניו יורק. אלוני אינו משרטט קווי עלילה לינארית, אלא בוחר לספר את סיפורו של קול קרעים-קרעים, ליצור מין פסיפס שמתרחש בחלקו בהווה הסיפורי, ובחלקו בעברו הקרוב (הפרק האמריקני) ובעברו הרחוק (הילדות), והכול מקביל, נושק, משיק, ובסופו של דבר גם מתחבר ונסגר. קול הוא גאון בחדר הניתוח אך מוגבל בכישוריו החברתיים, מחוצה לו. וזו לא רק העובדה שמבחינתו מנותחיו הם מקרים ואתגרים ותיקים, אלא גם פרישותו החברתית, היעדר כישורי האנוש שלו ובדידותו המזהרת, לכאורה הנבחרת. קול, כך מתברר במהרה, נהפך ליתום משני הוריו עוד בהיותו תינוק. שתי נשים עיצבו אותו והשפיעו עליו עמוקות בילדותו: דודתו אווה, אחות אמו, רווקה תל אביבית שגידלה אותו, וסבתו ליה, אם אביו מקריית אתא, שאצלה התארח כל חופשת קיץ. הייתה לו גם אהבה ראשונה גדולה אחת בצעירותו, אך היא עזבה אותו והוא התמסר לקריירה מלאת אפשרויות מעבר לים. עוד מילדות היה חריג, נטע זר, שלימד את עצמו להיות חזק, מאופק, לעולם לא להסגיר חולשה או כאב. בתום לימודיו הוא נסע בעקבות הצעה מפתה לארצות הברית ונשאר שם עשרים שנה. היו לו שם נשים, אף אחת מהן לא משמעותית. האישה המשמעותית היחידה שם הייתה זו שניהלה את הקריירה המסחררת שלו - הוא מונה למנהל מחלקה - ואת הפציינטים שלו. למדבר הישראלי הוא פחות או יותר נמלט. מפני ריקנות, מפני אישה שלא רצה בה אך רצתה בו, מפני קהות חושים, מפני עצמו. בסורוקה הכיר די מהר גינקולוגית סימפתית, אם לילד חמוד, עימה החל סוג של קשר שבו, כמעט כמו תמיד אבל קצת אחרת (היא רוצה ממנו ילד), היא יותר מעוניינת ומתמסרת ממנו. אל תוך הבדידות המדברית הנבחרת שלו - ביום הולדתו ה-44 - מגיחה משום מקום צעירה בשם נדין, עיתונאית בעיתון ישראלי בניו יורק, המבקשת לעשות עליו כתבת פרופיל. משהו בנדין חודר את השריון של קול והוא משתף איתה פעולה. מה שמתחיל בשיחה פלרטטנית מתפתח למערבולת לא צפויה ומשונה, שבמהלכה היא מתנחלת בביתו, פולשת לחייו, סוחפת אותו אחריה למסע בארץ, למפגש עם בדווים, לחלומותיה.


קול מוצא עצמו נכבש באישיותה השונה כל כך ממנו, מחייו, מבחירותיו. הוא אינו מסוגל להתרחק ממנה במחשבות גם כשהוא מתרחק ממנה פיזית. הוא דואג לה, מבקש את טובתה ואת קרבתה, מקשיב בקשב לסיפור חייה. ובסופו של דבר נאלץ להתמודד איתה גם במגרשו הביתי - בחדר הניתוח. דווקא כישלון שם מאלץ אותו להתפכחות פנימית וגורר גם התפכחות חיצונית, שבהן טמון המפתח לשלווה ולפיוס שנחוצים לו כדי לא רק לחיות את החיים אלא גם להרגיש ולהתרגש מהם. הספר בנוי, כאמור, קרעים-קרעים, ולמרות שככלל מדובר בספר קריא מאוד, החלקים היפים והכובשים בו הם בעיניי קרעי זיכרונות ילדותו של קול, בצל שתי נשים שבעצם ניהלו דרכו מלחמה והתחשבנות מתמשכת על הביוגרפיה המשפחתית שיזכור, על אישיותו, על החיים בכלל. אלה קטעים ססגוניים ומרהיבים בעוצמת הרגשות, הכאב, הקסם והמורכבות שבהם. הנה הוא, הילד שדודתו היא אמו, שלא רצתה להיות אם, שמתחשבנת עם המתים, שכועסת על גיסה ובאופן שונה גם על אחותה, שרוצה לטרוף את החיים והגברים. הנה הוא, הילד שסבתו ממשיכה להעריץ את בנה, אביו המת, שמאשימה במובלע את אמו המתה, שרוצה לראות בו את התגשמות כל החלומות האבודים, שחולקת על הדודה המגדלת אותו בכל תחום כמעט, אבל אינה יוצאת באמת נגדה. גם תיאורי הפרוצדורות הרפואיות של המנתח המבריק, שאלוני מנסח במין סטריליות דייקנית ועניינית, משמשים היטב לאפיון את הגיבור קר המזג, המנוכר, המנותק ובעל השליטה העצמית. גם תפאורת המדבר המרוחק-מבודד מעצימה את תחושת הבידוד והבדידות העזה של הגיבור. ועם זאת, הספר אינו אחיד באיכויותיו, וכל סיפור ההווה - המשמש בעצם עילה לחיטוט בעבר - של העיתונאית הפולשת בסערה לחייו הרבה פחות מעניין או משכנע (אחרי שיחה אחת להכניס עיתונאית זרה ולא מוכרת משום מקום הביתה? לנסח לה תשובות מראש מצד אחד, ולנסוע איתה בגחמה של רגע לטיול שורשים לא רצוי מצד שני? וכן הלאה) ולעתים כמעט מעצבן. לעומת סיפור הילדות החריגה, סיפור כמעט קרקסי (אביו היה להטוטן), רווי יצרים, סודות ורגשות שאלוני טווה בכישרון (ההתנצחויות בין הדודה אווה לסבתא ליה), סיפור המפגש המתפתח-מתפענח בין הגיבור לבין נדין (שגם בו, כמובן, טמון סוד) הוא כמעט בנאלי, מאולץ לעתים וחסר את החן, המורכבות והשוני של סיפור הילדות. פה ושם מתחשק לדלג על פני קטעי ההווה ולהגיע ישר לעוד סיפור ילדות שמככבים בו האב האגואיסט השרמנטי, האם המאוהבת הדיכאונית, הדודה היצרית, הסבתא מלאת הגעגועים והילד שנקרע בין מה שהיה או לא היה, בין כל הנשים בחייו.
שורה תחתונה:
ספר קריא, שלפעמים כובש ולעתים מאכזב.
"חלפים", מאת יפתח אלוני. 276 עמודים. הוצאת אפיק

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

פסטיבל ימי זמר: חגיגה של שירים עבריים

פסטיבל שירת הים: מוזיקה ותרבות יהודית

תיאטרונטו: הצגות יחיד בפסח

ביקורת ספר: השפעה בלתי הוגנת

ביקורת ספר: אנטומיה של היעלמות

ביקורת תיאטרון: סיפור אהבה בשלושה פרקים

ביקורת ספר: אשת הטיגריס