ביקורת ספר: חפצים חדים

ג'יליאן פלין האמריקנית גדלה במיזורי (בקנזס סיטי) וחיה בשיקגו, קצת כמו גיבורת המותחן הפסיכולוגי האפל (מאוד) שלה, "חפצים חדים". בעברה הייתה מבקרת טלוויזיה של המגזין "אנטרטיינמנט וויקלי". גיבורת ספרה, קמיל פריקר, היא עיתונאית בינונית-מינוס בעיתון מליגה ב' (שלא לומר ג' ומטה) בשיקגו, שם היא חיה בגפה. יום אחד מטיל עליה העורך האבהי שלה לחזור לעיירת ילדותה, "בעקב המגף" של מיזורי, כהגדרתה, מקום שמונה כ-2,000 תושבים, "עשירים ותיקים וזב??אלה עניים", שהעסק הכי גדול בה הוא משחטות חזירים. העורך רוצה שתיסע לשם כי בעיירה הנידחת נעלמה ילדה שנייה בתוך שנה, ויש חשש לחייה. הראשונה נרצחה - רצח שלא פוענח. הוא סבור שקמיל, כבת המקום, תצליח להביא לעיתון את הסיפור שיזכה אותם בפרס פוליצר. הוא גם סבור שהמסע הביתה והאתגר העיתונאי רק יועילו לבת טיפוחיו שהשתחררה לא מזמן מאשפוז פסיכיאטרי. קמיל מצדה לא רוצה לחזור למקום שאותו עזבה על מנת שלא לשוב שנים קודם לכן. יש לה סיבות טובות לכך, שאותן היא אינה מגלה לעורך התומך. הקוראים יגלו אותן בהדרגה, יחד עם נפתולי העלילה. וכך היא עושה את המסע משיקגו לעיירה שנקראת וינד גאפ, בחזרה לבית אמה ואביה החורג שלא ראתה שנים, בחזרה למחוזות ילדות נפשיים אפלים.


זמן קצר לאחר הגיעה היא מוצאת את עצמה בין הראשונים המגלים את גופת הילדה שנעלמה, וכך נשאבת לתחקיר שהוא בעצם יותר סוג של חקירה, שאינה מתקבלת בברכה במשטרה, ונתקלת בהתנגדות ובעוינות מצד הקהילה, גם מצד אלה שהיו בעבר חבריה ושכניה. פלין כתבה מותחן פסיכולוגי אפל ומעיק בהרבה יותר ממובן אחד. היא שזרה בעלילה מנות גדושות של משפחות דיספונקציונליות מכל הסוגים (החל בניכור ובאלכוהוליזם, וכלה באלימות ובהתעללות), צביעות חברתית וגרסה בת ימינו של מלחמת מעמדות, וכל שאר התחלואים של חברה קטנה וסגורה התלויה במשפחות בודדות בעלות הון ושליטה. יש בין הדמויות וההתרחשויות לא מעט אמירות נוקבות על החברה האמריקנית מדגם העיירות הקטנות הללו, של מפעל אחד, על המשפחה האמריקנית ועל ערכיה. ויש, כמובן, תעלומה מותחת, זרועת מעשי רצח ואלימות מזוויעים, המתוארים בדיוק מפורט. בלב כל אלה מתנהלת הגיבורה, כאמור - משוחררת מאשפוז פסיכיאטרי שהסיבות לו מתגלות בהדרגה בפני הקוראים. קמיל פריקר אינה רק עוד גיבורה מזן האנדר-דוג שחייה הם חורבה רגשית-חברתית והיא עצמה רחוקה מלהיות סמל הצלחה. קמיל פריקר היא גיבורה פגועה ופגומה נפשית, שמעבר להיותה מצולקת (תרתי משמע), היא סובלת בעצם מסוג של נכות נפשית-רגשית. פלין חושפת את הקוראים לא רק למעשי רצח ואלימות שמטבעם מטילים אימה, בעיקר כשקורבנותיהם הם ילדים, חסרי הגנה וחסרי ישע, אלא גם לסוגים איומים ונוראיים של פגיעה והתעללות נפשית ופיזית - של אנשים אלה באלה ושל אנשים בעצמם. הממד הפסיכולוגי במותחן הזה נחשף בהדרגה, והוא מפחיד לעתים הרבה יותר מהפשעים הפיזיים. פלין מצליחה לתאר את הדברים בדיוק, באמינות, בצורה מאיימת, מפחידה ואפלה - אבל עד לגבול הנסבל בידי הקורא, בתנאי כמובן שהוא איננו נמנה עם רכי הלב וניחן בעצבים חזקים. העלילה המסתבכת והולכת שואבת לתוכה בזריזות חובבי מותחנים, הסגנון שוטף וסוחף וגלריית הדמויות הפגומות, בין אם אלה מעוררות חשד, סימפתיה, רתיעה או תיעוב, כולן מעוצבות היטב, מסקרנות ומרתקות. זהו מותחן אפל שבנוי כמו שמותחן אפל צריך להיות, בתערובת עשויה ממינונים נכונים של מרכיבים מעוררי אימה, סקרנות, מתח, דחייה ואהדה.
שורה תחתונה:
מעורר צמרמורת ואי שקט. אי אפשר להניח עד לעמוד האחרון.
"חפצים חדים" מאת ג'יליאן פלין. מאנגלית: יעל אכמון, הוצאת עם עובד, 329 עמודים.

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: שומרת אחותי

ביקורת ספר: שלום לך, עצבות

ביקורת קולנוע: ממזרים חסרי כבוד

ביקורת ספר: האמיתית

ביקורת תיאטרון: הבדלה