ביקורת ספר: חשד לשיטיון

"חשד לשיטיון", ספרה החדש של מאיה ערד, הוא קסם ספרותי: רומן שנקרא בנשימה עצורה, סיפור קטן-גדול, משעשע, משכנע ונוגע ללב, צובט עד דמעות וכתוב בדייקנות סגנונית מופלאה, בשטף סוחף וקולח, בשפה רבת רבדים ומשלבים, שבה נבראת מציאות בדיונית נאמנה למקור ריאליסטי, ובה בעת קסומה, כובשת ומרתקת. ערד מצליחה מצד אחד לקחת את כל הפרטים הקטנים של החיים, אלה שאלוהים נמצא בהם, מעוגת תפוחים ועד מסע קניות בסופרמרקט, לכמעט פיוט חינני (להבדיל מהתפייטות פוזאית מנג'סת) שאפשר לחוש בין מילותיו את הדופק המואץ של הגיבורה המתעצבנת, את ניחוח רוטב הפסטה המבעבע או את קצב החיים הקליפורני הנינוח המפעם סביב. מצד שני, היא מצליחה לחבר את כל הרגעים הקטנים בעלילת חיי גיבוריה לתמונה גדולה יותר מסך כל פרטיה, לתמונה אנושית מורכבת, מרהיבה, מעוררת הזדהות, התפעלות ומחשבה. רותי וגיורא לביא הם זוג נשוי כבר כמעט 50 שנה, אשר חיים בקליפורניה כ-40 מתוכן, מאז סוף שנות השישים של המאה שעברה ולימודי הדוקטורט של גיורא, שהוא פרופסור להנדסת אווירונאוטיקה. אי שם בעבר, עוד לפני שעזבו את ישראל, הספיקה רותי לעשות תואר שני בספרות ובשנים הראשונות שלהם באמריקה גם עבדה, אבל זה שנים רבות שהיא בעצם עקרת בית במשרה מלאה, שמטפחת בית שהוא קן חמים עם גן גדול ומלא עצי פרי, ולשניהם טוב ונוח עם זה. בכלל טוב להם ביחד בזוגיות נטולת ילדים ורוויה באינטימיות, חברות וקרבה, הערכה, כבוד ודאגה הדדיים. הזוגיות היציבה שלהם היא עולם ומלואו בעבור שניהם. גיורא עומד על סף פרישה מוקדמת. רותי מודאגת מהסיבות להחלטתו לפרוש ומתוצאותיה הצפויות. בדיוק בשלב הזה נכנסת לחייהם בסערה ישראלית נטעלי, היסטוריונית צעירה שהגיעה מישראל ללמד באותה אוניברסיטה ממש, והיא בת של מכרה מנוער של גיורא, נכדתה של אישה שעברה נקשר בעברה של אמו של גיורא והישרדותן בשואה. נטעלי השמנמונת, המרושלת, הצעירה, המדיפה ישראליות שגם היא כבר זרה לגמרי לרותי ולגיורא, מגיעה עמוסה בציפיות ובבן זוג העונה לשם בן, שהוא די בטלן ונשרך אחריה. בעיני רותי נטעלי היא פולשת, סוג של איום על עולמה ועל שגרת חייה. בעיני גיורא היא חוליה מקשרת לעבר משפחתי שהולך ומתרחק ולדור הצעיר שגם הוא הולך ומתרחק מהם.


ממש במקביל להופעתה של נטעלי בחייהם מופיעה גם שורה של אותות מבשרי רעה בחייהם: שינויים בהתנהגות ובמצבי רוח, ירידה בקשב, התעקשויות חדשות ולא מובנות, פיזור דעת מדאיג. רותי מתחילה לחשוד כי גיורא מפגין סימנים ראשונים של שיטיון. היא עוקבת אחריו בתשומת לב מוגברת ובחרדה גוברת, מפחדת לגלות שחששה מוצדק. אלא שככל שחולף הזמן ובעיניה מתרבים הסימנים המחשידים, עולה בה המחשבה שמא חשדותיה נכונים אך פרשנותה שגויה, וייתכן כי הסיבה לסדקים ההולכים ומתרבים בעולמה הבטוח עד כה, היא בכלל אחרת, לא פחות גרועה, ואולי אפילו יותר, משיטיון. ערד פורטת לפרטים ציוריים ומלאי חיות את שגרת היומיום הקליפורנית-אקדמית של בני הזוג המבוגרים, ששבר גדול הולך ומתבקע מתחת לפני השטח של חייהם השגרתיים. היא מדייקת ומדויקת, יודעת לשרטט את הייחוד הקליפורני בנוף האמריקני כך שהוא כה מוכר למי שמכיר ומאוד ברור ושובה גם למי שאינו מכיר. והיא יודעת לעשות זאת גם במונחים עכשוויים וגם בשחזור נאמן לעבר, לשנים רחוקות ולעשורים שחלפו עם האלף הקודם. בכלל, ערד מיטיבה לתאר את הוויית גילם של בני הזוג, מהשפה והזיכרונות הישראליים של ימי נעוריהם בישראל שונה מאוד מהיום ועד לדאגות של גיל שלישי, של בגידות גוף קטנות ומתרבות, פנסיה וכיוצא באלה. היא נכנסת בטבעיות לעורם, לנפשם, לעולמם הרגשי ולראשם של בני הזוג בני השבעים פלוס-מינוס, ומשכנעת בכל מחשבה, הלך רוח, חרדה, הנאה, שעשוע, כעס וגעגוע (עניין מרשים שבעתיים בהתחשב בעובדה שהכותבת עצמה רק בת 40). מהעמוד הראשון מצליחה ערד לכבוש את הקוראים, לרתק אותם בסיפור שכולו במרחק נגיעה חווייתי, אבל הוא נוגע מתחת לזרם התרחשויות העלילה גם בנושאים רחבים - ואם תרצו פילוסופיים - הרבה יותר, כמו התמודדות עם הזדקנות ועם פרישה, שאלות של יחסים ומשפחה, זרות בכלל וישראליות באמריקה בפרט, מטען השואה ממרחק השנים וכן הלאה. ערד מעוררת את כל זה באופן כמעט בלתי מוחש, כעוד שכבה עשירה שמסתתרת ומבצבצת מתחת לזו הגלויה הנהדרת, שבה היא לא חוסכת צחוק (גם על חשבון עצמה: ע"ע דמות הסופרת הישראלית שכותבת בעברית וחיה בקליפורניה) ואבחנות דקיקות ושנונות, אמירות מהדהדות, הפתעות, תובנות ותבונה, עצב והשלמה. עד לסוף, הכול כך נכון ואמיתי, שכתוב בפשטות נפלאה ומרגש עד דמעות.
שורה תחתונה:
קסם ספרותי - סיפור מרהיב בגווניו, נוגע, משעשע ומהפנט.
"חשד לשיטיון" מאת מאיה ערד. 333 עמודים, הוצאת חרגול - עם עובד

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת מופע: בלילות הקיץ החמים

ביקורת קולנוע: העזרה

ביקורת ספר: בוגד משלנו

ביקורת קולנוע: הדירה

ביקורת ספר: פלאפל אוסלו