ביקורת ספר: חשוב על מספר

דייב גרני, גיבור המותחן "חשוב על מספר", הוא בלש מהולל לשעבר ממחלק הרצח של העיר ניו יורק, שיצא לפנסיה מוקדמת (מאוד - בגיל 47) ועבר יחד עם אשתו לצפון מדינת ניו יורק (לעיירה ציורית באזור הרי הקטסקילס) כדי לפתוח פרק חדש ופסטורלי בחיים, כולל קריירה שלווה באמנות (עיבודי צילומים דיגיטליים של דיוקנאות רוצחים, שנהפכים ללהיט). ג'ון ורדון, האיש שברא את גרני, היה בכיר בתעשיית הפרסום הניו יורקית (עבד במספר משרדים) עד שהחליט לצאת לפנסיה מוקדמת (יחד עם אשתו, כמובן), בלב שלוות צפון מדינת ניו יורק, כולל קריירה חדשה כמחבר מותחנים. כן, "חשוב על מספר" הוא הראשון שלו, ודייב גרני, כך מובטח על הכריכה האחורית של הספר, צפוי לשוב בקרוב בספר שני. ואין סיבה שלא, בעצם. גרני הוא טיפוס ספרותי-מותחני סימפתי. הוא גבר בשל באמצע החיים, אינטליגנטי ובעל מוניטין של אדם מבריק בתחומו, איש הגיוני בכל חשיבתו והתנהלותו ועם זאת - מגלה נטיות אמנותיות וגם אחד שמכיר במגבלותיו ובחסרונותיו, ואפילו הלך בחלק השני של החיים אחרי אשתו (היא רצתה את חיי הכפר, היא לחצה שימצא תחביב וכן הלאה). ובכלל, הוא נשוי, ולא בראשונה, ויש לו בן בוגר שהוא מלא רגשי אשמה על הנתק ממנו. בקיצור, גרני אינו בלש אפל-אפלולי מסוג הבלשים הרווקים-זרוקים-מסוקסים-שתיינים הממהרים ללחוץ על ההדק (הוא בכלל אינו מסתובב חמוש), אלא דומה יותר לגבר מהזן הכאילו מציאותי, מוצלח אבל לא מושלם. הבעיה המרכזית של גרני, כטיפוס ספרותי כמובן, היא שהוא "חופר" קצת יותר מדי - בהרהורים נוגים על הבן המת שלו ושל אשתו הנוכחית (נהרג בתאונה בגיל ארבע. גרני לא אשם, אבל מרגיש אשמה), על נישואיו המקרטעים, על הנוף, האמנות, בעלת הגלריה המפלרטטת, על ההיגיון שמאחורי כל אי-היגיון, על כל דבר כמעט שצץ או מתקשר בסיפור. זה אולי אמור לכאורה לעבות את המותחן לממדי רומן מתח, אבל לא ממש קורה. ורדון אמנם מרשים פה ושם בסגנון כתיבה שהוא מעל לממוצע המקובל במותחנים, אבל אפשר היה גם בלי חלק ניכר מכל זה.


גרני מתמסר לאמנות הממוחשבת שלו בלב הפנסיה הפסטורלית של בית חווה משופץ באזור הרי הקטסקילס, מתעלם ממורת רוחה של אשתו נוכח התמסרותו לתחביב ולתשומת הלב שמרעיפה עליו בעלת הגלריה המקומית. את האיזון העדין בין שתיקות טעונות להבזקי נוף מרהיב מפר מרק מלרי, מי שלפני עשרים שנה היה חבר ללימודים של גרני בקולג' והיום הוא סוג של גורו להעצמה אישית, המנהל בעיירה סמוכה מרכז שאליו באים העשירים הלא מאושרים למיניהם. מלרי מבקש את עזרתו של גרני בפענוח ובטיפול במכתבי איום שקיבל ושמפניהם הוא חרד מאוד. המכתבים כתובים ככתבי חידה מאיימים ואישיים, חלקם בחרוזים. בראשון שבהם מאתגר את מלרי שיבחר מספר בין אחת לאלף והוא ינחש אותו. וכך הוא עושה. כך הוא גם מושך-מאלץ את מלרי להמשיך את הקשר איתו, ברמזים עבים כי הוא יודע סוד אפל ומאיים מעברו של מלרי. גרני, שמופתע מעצם הפנייה של מלרי, שאיתו לא היה בקשר כבר שנים רבות, מתלבט אם ובמה הוא יכול לעזור לו (מעבר לעצה לפנות למשטרה) ובעודו מתלבט (אשתו כמובן נגד כל מעורבות שלו בעניין) מלרי נרצח. מכאן והלאה הולכת העלילה - והחקירה - ומסתבכת כמובן. גרני נקרא לסייע, תחילה מתוקף קשריו עם המנוח ובהמשך כיועץ מיוחד לחקירה, וחיש מהר מתמסר כל כולו לחקירה שנהפכת לסוג של קרב מוחות בין הרוצח המחושב, המתוחכם, הערמומי והאכזרי לבין החוקרים, ובראשם גרני. בדרך מצליח גרני לעצבן וגם להרשים אי אלה קולגות, לסכן את חייו, לערער עוד יותר את יחסיו המתוחים ממילא עם אשתו, להתרחק משלוות הפנסיה ולהפנים שורה של תובנות על עצמו ועל חייו. ורדון טווה עלילה מותחת וריאליסטית, זרועה אמנם בגופות ובסימני אלימות, אך מבוססת בעיקרה על חידות היגיון ואי היגיון. אלה, כמו במותחנים אחרים, פועלות כמוקדי רמזים וגם כפיתוי לקורא לנסות לפתור את התעלומה רגע לפני הגיבור (או לפחות איתו). שני ציונים לשבח בהקשר הזה: למחבר, שאת סימני השאלה מזן העל-חושי והעל-טבעי שהוא מציב הוא מיטיב לקעקע בהיגיון מוצק (גם אם לא פשוט), ולמתרגמת (עפרה אביגד) שהצליחה לתרגם את כתבי החידה בצורה הולמת.
שורה תחתונה:
מותחן קריא שמסתבך ונפתר כהלכה, עם גיבור סימפתי
"חשוב על מספר" מאת ג'ון ורדון. תרגום מאנגלית:עפרה אביגד. 442 עמודים. הוצאת כתר - עברית

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: בכל מקום באמבטיה שאין בו מים

ביקורת קולנוע: סנגור במבחן

ביקורת ספר: אשת הטייס שנעלם

ביקורת תיאטרון: הוכחה

ביקורת ספר: מעבר לספק סביר