ביקורת ספר: טיפות שלג

ניק, גיבור הספר "טיפות שלג" מאת א. ד. מילר, ניצב בצומת המשמעותי של יחסים בינאישיים שבו אנשים על סף עתיד משותף צריכים להחליט מה וכמה מעברם - ודאי אם יש בו סודות ופינות אפלות - הם מסוגלים ורוצים לגלות ולחשוף בפני בן/בת הזוג, שרואים בהם עד לנקודה זו רק דברים טובים. שלושה חודשים לפני החתונה בוחר ניק לספר לארוסתו הכול, כולל הכול, על הפרק הרוסי בחייו, מתוך ידיעה שהכנות המוחלטת עלולה גם לפגוע במרקם היחסים שכה חשובים לו. "את תמיד אומרת שאני אף פעם לא מדבר על התקופה שלי במוסקבה או על הסיבה שבגללה עזבתי. את צודקת, תמיד היו לי תירוצים, ועוד מעט תביני למה", הוא אומר לה-לקוראים בפתח הווידוי והספר, והיא-הקוראים מבינים בו במקום (העמוד השני בסיפור) שהיה שם משהו רע. רע מאוד. "טיפות שלג" הוא ספר הביכורים של א.ד. מילר הבריטי, שנכלל בחודש שעבר ב"רשימה הארוכה" של המועמדים לפרס בוקר היוקרתי (הרשימה הקצרה, שנבחרת מתוך הארוכה, תפורסם בראשית ספטמבר והזוכה בפרס - באוקטובר). מילר שימש במשך שלוש שנים (2004-2007) ככתב העיתון "אינדיפנדנט" במוסקבה, ועל סמך היכרות מקרוב זו מיקם את רומן המתח שלו, שגיבורו הוא עורך דין אנגלי, במוסקבה של אותה תקופה, עידן שבו השתוללו בה ההתעשרות, השחיתות, ההוללות והפשע. מילר משרטט תמונה חיה ופועמת של המציאות המוסקבאית המודרנית, תמונה שהיא רבת צבעים ומרתקת. מוסקבה של מילר היא הרבה מעבר לתפאורת רקע לעלילת הרומן, היא בעצם שחקנית ראשית בו. ניק הוא כאמור עורך דין העובד (ומשתכר היטב) בחברה שמייעצת ומתווכת בין גורמי השקעה במערב, ליזמים - של הפקת נפט או גז, למשל - ברוסיה. המציאות הרוסית שבה הוא חי, אבל איננו באמת חלק ממנה, מהלכת עליו קסם, שנמהלים בו משיכה ורתיעה. מוסקבה בעבורו היא לא רק עיר, תרבות או מציאות זרה, היא הבטחה רוחשת להרפתקה. באחד הימים, ברכבת התחתית, הוא נחלץ כאביר לסייע לצעירה נאה - ששמה מאשה - הנאבקת בשודד המנסה לגנוב את תיקה. מה שמתחיל בהיכרות מקרית ומסקרנת נהפך לסוג של רומן, שניק מתאמץ לראות בו אהבה גדולה עם פוטנציאל לאהבת חיים. אבל, כמו שמסביר לניק חברו העיתונאי סטיב - שגם הוא זר ברוסיה - ברוסיה אין סיפורי עסקים, פוליטיקה או סיפורי אהבה, ברוסיה יש רק סיפורי פשע.


גם מערכת היחסים של ניק עם מאשה ואחותה הצעירה ממנה קטיה מגיעה למחוזות לא צפויים וסופה - הברור מראש, שהרי ניק מספר את כל זה לארוסתו - איננו רק שברון לב. מילר טווה את תככי העלילה כחוטים דקיקים, הנכרכים ומסתבכים בהדרגה. ייחודו של הרומן, מעבר לתפקיד המרכזי של העיר בו, הוא בעננה הנתלית מעל לראשו של הגיבור כבר מהעמוד הראשון. הקוראים יודעים שמשהו רע קרה לבחור הנורמטיבי הזה, עורך דין אנגלי ממשפחה לגמרי ממוצעת, שאמור להתחתן בתוך שבועיים. והידיעה הזו היא שיוצרת את ממד המתח המתמיד. הקורא איננו יודע מה ואיך ישתבש, הוא רק יודע בביטחון שהכול עוד ישתבש. כפועל יוצא מכך כל אחת מהדמויות המופיעות בסיפור היא בגדר חשוד מיידי בפשע לא ידוע לאורך חלק מהספר. ניק, גיבורו של מילר, איש צעיר הרואה את עצמו כאדם מן היישוב ואזרח שומר חוק, מגלה אט-אט איך הנהייה אחרי הפנטזיה וההרפתקה הקטנה גורמת לו לעגל פינות, לראות רק את מה שהוא רוצה לראות ולשכנע את עצמו בחצאי האמיתות הנעימים לו בלבד. בהדרגה הוא נשאב ונסחף למעשים שלולא הרמייה העצמית הזו לא היה עושה, מעשים שהוא עצמו מעולם לא היה מעלה בדעתו שהוא מסוגל להם. האלימות בספר מתבטאת בעיקר באיום הכבוש שמתקיים בעצם הבחירות שהוא עושה. בסופו של דבר (וראשיתו של הספר), ניק הוא קורבן, אבל ממש לא קורבן חף מפשע, ובשום אופן לא קורבן רק של אחרים, אלא בראש ובראשונה של עצמו. וטיפות השלג? הן, כפי שמוסבר כבר על העטיפה, סלנג מוסקבאי שפירושו גופה שנותרה קבורה בשלגי החורף ומבצבצת רק עם הפשרתם. וברור שיש פה גופה. בעמוד הפותח, אלא מה.
שורה תחתונה:
רומן מתח קריא וכובש, שייחודו באווירת האיום המושהה מהעמוד הראשון.
"טיפות שלג", מאת א.ד. מילר. תרגום מאנגלית: אסף כהן. 234 עמודים, פן הוצאה לאור - ידיעות ספרים

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: אורזי מזוודות

ביקורת ספר: בקשתה האחרונה

ביקורת תיאטרון: מלכת היופי של לינאן

ביקורת ספר: אגם החלומות

ביקורת תיאטרון: כולם היו בני