ביקורת ספר: כלאדם

לגיבור ספרו של פיליפ רות "כלאדם" אין שם. לכל בני משפחתו, חבריו, לכל הסובבים אותו יש שמות, אבל לו אין. כי הוא כלאדם - כל אדם באשר הוא אדם - שעושה את הדרך מלידה, לאורך חייו, ועד שהוא נדרש להתייצב מול המוות, כשמו של מחזה מהמאה ה-15 העוסק בנושא זה. הרומן של רות נפתח בלווייתו של הגיבור ומסתיים במוות שמוביל אליה, כשבין שתי נקודות הסיום הללו רות מגולל את סיפור חייו של הגיבור כמסע בין תחנות, כסעיפים בחשבון נפש, כהערות והארות על חייו של אדם שבסופו של דבר לא דמו בכלל למה שהתכוון ושאף שיהיו. אולי כי החיים, כמו שאמר לי פעם מישהו חכם, הם לא דוגמה טובה בכלל למה שהחיים צריכים להיות. גיבורו של רות הוא איש שמגיע להכרה כזו בסוף חייו, אחרי שהוא מממש לכאורה שורה של רצונות, מאוויים וחלומות, שמימושם במציאות מתגלה כרחוק מהפנטזיות. הוא בן למשפחה יהודית מניו ג'רזי, להורים שאהבו את שני בניהם - אותו ואת אחיו הבכור הטוב, המיטיב והמצליח - אהבה עזה ומגוננת. האב היה בעל חנות תכשיטים, שעונים וכלי כסף שקרא לעסק שלו "חנות תכשיטים כלאדם", כי זה היה קהל היעד שלו: כל אדם עובד באשר הוא אדם. הוא גדל להיות מעצב גרפי מצליח ובכיר במשרד פרסום בניו יורק, וטיפח בינו לבינו חלום להיות ביום מן הימים צייר חופשי ממגבלות של דרישות מסחריות. מאשתו הראשונה, אם שני בניו שנטרו לו ותיעבו אותו עד סוף ימיו, התגרש לאחר שבגד בה עם מי שנהפכה לאשתו השנייה. ממנה נולדה לו בת אחת שהעריצה ואהבה אותו כל חייה והוא היה מאוד קשור אליה. באמה הוא בגד כשם שבגד באשתו הראשונה, ולאחר שבייש אותה במיוחד ברומן די גלוי עם דוגמנית אירופית צעירה ממנו בשנים רבות, גם היא התגרשה ממנו. הדוגמנית נהפכה לאשתו השלישית. הנישואים איתה הגיעו לקצם אחרי שהתברר כי אינה יכולה להעניק לו דבר לבד מריגושים מיניים, שלא היו בדיוק הדבר החשוב ביותר אחרי ניתוח לב מורכב, שבו התקינו לו חמישה שתלים. אחרי שפרש לגמלאות הוא עזב את העיר לטובת עיירת קיט בניו ג'רזי, צייר ולימד ציור, וגילה שהחלום לא כל כך חלומי והבדידות, לעומת זאת, גדולה הרבה יותר מהשקט שלכאורה ביקש. הוא רוקם תוכנית לחזור העירה ולגור עם בתו הבוגרת הגרושה, ומקדיש לא מעט זמן למחשבות ולהרהורים על מה שעשה ומה שיצא, על מה שרצה ומה שגילה, על האנשים והמאוויים שמילאו את חייו - ורוקנו אותם. הוא מבין הרבה דברים על עצמו ועל האדם בכלל, על החיים ועל כל הפספוסים, קטנים כגדולים, שלפעמים מעצבים ומשפיעים עלינו יותר מכל הכוונות הטובות והראויות.


רות, מגדולי הסופרים האמריקניים ("שלום לך, קולומבוס", "הכתם האנושי", "מה מעיק על פורטנוי"), שזכה כבר בכל פרס ספרותי אפשרי למעט הנובל (פרס פוליצר, פרס הספרים הלאומי של ארצות הברית, פרס בוקר הבינלאומי ועוד), אורג כאן סיפור אנושי אישי-אוניברסלי, סיפור שיש בו מוטיבים כל כך מוכרים לכל אדם בוגר-מבוגר בן דורנו בחברה המערבית המודרנית, על אדם שמבקש את אותם דברים שהכול מבקשים - אהבה, הצלחה, בריאות טובה, אינטימיות - וניגף מול אותם דברים שמולם הרוב ניגפים - שגיאות וטעויות גדולות, מגבלות הגוף האנושי, אנשים אחרים, טבע ומקריות. גיבורו של רות הוא בסוף חייו גבר בן 71 שעדיין מאוד רוצה לחיות, בעל תשוקות ושאיפות, שכמו רבים כל כך מרגיש שעוד לא הספיק, ודאי לא את כל מה שבאמת רצה. רות מיטיב לנסח ולתאר את התובנות של גיבורו, את הרגשות, ההארות, את תחושת החמקנות של החיים, את הכאב על כל מה שלא הצליח ואין כבר לאן לברוח מפניו. "הוא היה נשוי שלוש פעמים, היו לו מאהבות וילדים ועבודה מעניינת שהוא הצליח בה, אבל עכשיו נראה שהחמיקה מהמוות נהפכה לעיסוק המרכזי בחייו, והבליה הגופנית - לסך כל הסיפור שלו", מסכם רות. ובמקום אחר, כשהגיבור יושב לצדה של ציירת חובבת בחוג שהוא מדריך, אשר נכנעת רגעית לכאבי הגב שלה, הוא חושב לעצמו: "כשצעירים, הצד החיצוני של הגוף הוא מה שמשנה, איך נראים מבחוץ. כשמזדקנים, משנה מה שבפנים, ולאנשים כבר לא אכפת איך אתה נראה". את יחסיו, או ליתר דיוק היעדר יחסיו, עם בניו מנישואיו הראשונים הוא מגדיר "המקור לאשמה העמוקה ביותר שלו". גם הניסיון לפרק לגורמים את הקשר הסבוך הזה רק מוכיח עד כמה הוא טעון ומורכב: "הוא לא היה יכול להמשיך להסביר להם את ההתנהגות שלו. הוא ניסה לעתים די קרובות, כשהם היו גברים צעירים - אבל אז הם היו צעירים וכועסים מכדי להבין, עכשיו הם מבוגרים וכועסים מכדי להבין". בלוויה של בת כיתתו, הוא מבין "כי העוצמה הכי מטרידה של החיים היא המוות. כי המוות כל כך לא צודק. כי ברגע שטועמים את החיים, המוות אפילו לא נראה טבעי". רות מנסח את הפחדים הקטנים והגדולים בבהירות מדויקת ועם זאת נוגעת ללב. הוא פוגש במילים את החלומות והאכזבות, מנסח בתמציתיות כמעט פואטית את הפערים בין הרצוי למה שמתממש כמצוי, את הניצוצות שדועכים לשגרה, את הגוף מעורר התשוקה שמתגלה כמכונה מוגבלת ומתכלה, ואת ההמולה שמתפוגגת לבדידות. ברומן קטן ודחוס (128 עמודים), במעגליות מבריקה כמו מחזור חיים בטבע, פיליפ רות מתחשבן בשם גיבורו, בשם כל אדם, עם החיים והמוות.
שורה תחתונה:
חשבון נפש מבריק ונוגע ללב של אדם בקצה החיים, מול המוות.
"כלאדם" מאת פיליפ רות. תרגום מאנגלית: אמיר צוקרמן. 128 עמודים. זמורה-ביתן מוציאים לאור

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: טעם החיים

ביקורת תיאטרון: זהר

ביקורת תיאטרון: מונוגמיה

ביקורת ספר: הבת האפלה

ביקורת תיאטרון: שיץ