ביקורת ספר: כמו שתי טיפות מים

סקוט טורו הוא מחבר מותחנים משפטיים אמריקני שפרץ לתודעה העולמית בז'אנר ובכלל בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת עם המותחן הראשון שלו "בחזקת חף מפשע", שנהפך מיד לרב-מכר בינלאומי (ורב תרגומים) ולסרט שהיה לא פחות להיט, בכיכובו של הריסון פורד. פחות או יותר במקביל אליו דרך כוכבו של מחבר מותחנים משפטיים אמריקני נוסף, ג'ון גרישם. שניהם היו עורכי דין, שלפני שפצחו בקריירת כתיבה מצליחה עסקו במקצוע, שניהם כתבו מותחנים משפטיים וחלק מספריהם נהפכו לסרטים. אבל בכך בערך מסתיים הדמיון בין השניים.

גרישם זנח עם ההצלחה את עולם המשפטים, התמסר לכתיבה, נהפך למכונה להנפקת מותחנים רבי-מכר בקצב של ספר לשנה בערך, וניסה בשלב כלשהו לפרוץ את גבולות הז'אנר ולכתוב גם רומנים. טורו, לעומתו, כותב לאורך השנים הרבה יותר לאט ומעט (ולדעת רבים באיכות הרבה יותר גבוהה), ונותר לאורך כל השנים עורך דין פלילי פעיל ומצליח, שבשנים האחרונות גם עושה את עבודתו פרו-בונו - ללא תמורה כספית. בשנת 1995 הצליח להביא לשחרורו של נידון למוות, שהיה כלוא 11 שנים בהמתנה להוצאתו להורג, אחרי שהוכיח את חפותו.

עכשיו יצא בעברית המותחן האחרון שלו, "כמו שתי טיפות מים", וטורו כמו טורו מספק את הסחורה. ובכך כוונתי לעובדה שכמו בספריו הקודמים, גם הפעם הוא מסבך ומפענח סוגיה מעניינת ומורכבת משפטית, ומגיש הכול באריזה הדוקה, יעילה ואפקטיבית. יתרונו כמשפטן וכוחו כמספר מתבטאים בסוגיות המעניינות שהוא מעלה ודן בהן בספריו, ועליהן הוא שם את הדגש. הוא אינו מנסה, גם הפעם, להסתלסל בסגנון או במניירות ספרותיות שכותבי מותחנים יומרניים נופלים בהם לא אחת, ומקפיד לאפיין ולעצב דמויות במשפטים ממוקדים וישירים, מוסר את המידע בתמצית ובריכוז, בלי להתפייט ולהתפטפט - ומוטב שכך. הוא מעולם לא היה, וגם הפעם איננו כותב מהסוג של ג'ון לה-קארה, אבל הוא היה ונותר איכותי יותר (ותעיד על כך גם שורת הפרסים בהם זכה במשך השנים) מכותבי מותחנים כמו ג'ון לקרואה וכן, גם גרישם.

"כמו שתי טיפות מים" מסופר בשני קווים מקבילים (ובסוף מתברר למה), האחד מתרחש ביום אחד בספטמבר 1982, והאחר על פני חמישה חודשים בשנת 2008, שהיא ההווה של הסיפור. במרכזו צמד אחים תאומים זהים, פול וקאס ג'יאניס. בפתח הספר ושנת 2008 מתמודד פול, עורך דין מצליח נשוי למנתחת פלסטית ואב לשניים, על תפקיד ראש העיר. קאס עומד על סף שחרור מהכלא בתום מאסר של 25 שנים שריצה אחרי שהודה ברצח מי שהייתה אז חברתו.

החברה המנוחה, דיתה (כולם בני משפחות ממוצא יווני, והמורשת משחקת תפקיד, זה לא סתם), הייתה בתו של אדם עשיר מאוד שרץ אז למשרת המושל. הרצח אירע באותו יום בספטמבר שקורותיו מתוארים שלב אחרי שלב, וכל פעם מנקודת ראותו של אדם מעורב אחר, במקביל להתפתחות העלילה מקץ 25 שנים. ומקץ אותן 25 שנים, כאמור, האח פול רץ למשרה ציבורית אבל האל קרונון, אחיה המיליארדר של המנוחה, יריב פוליטי ובכלל, מחליט להעיר את המתים ולנער את קופת השרצים בעוד ניסיון לחבל במה שנראה על פניו כניצחון מובטח של פול.

לצורך כך הוא קודם כול מחשיד אותו במעורבות ברצח אחותו, ומבקש להוכיח זאת בבדיקות דנ"א חדישות שלא היו בנמצא בעת הרצח. דנ"א במקרה של תאומים זהים הוא סוגיה סבוכה ומרתקת, וכאן בדיוק מסבך ומסכסך טורו את העלילה, שבה לכאורה לא זו בלבד שהאשם ברצח שבמרכזה כבר הודה, הוא אף סיים לרצות את עונשו.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

קופות שרצים הן כידוע תיבות אפלות שאין לדעת מה באמת יש בתוכן, ואכן, האל אמנם מתחיל במסע הנקמה-חיסול קריירה של פול, אבל ספק אם היה עושה זאת לו ידע אילו סודות ייחשפו ועל מי, ולאן כל זה יוביל.

טורו יודע לסבך ולהתיר בקצב הנכון, הוא מיטיב להוביל את הקורא במרחבים חדשים, לא מוכרים, מבלי לתסכל את הקורא שכל זה חדש לו. זו איננה עוד פרשיית רצח שהשאלה בה היא מי עשה מה, זו חידה משפטית, מדעית והגיונית, וטורו מצליח להוביל את הקורא למקומות הנכונים בדיוק בקצב הנכון, המהנה והמספק.

שורה תחתונה: מותחן משפטי אחר, מעניין ומסקרן; בידור אינטליגנטי.

"כמו שתי טיפות מים", מאת סקוט טורו. תרגום מאנגלית:נעה בן-פורת. 318 עמודים. הוצאת אריה ניר

עוד על ספרים:

תולדות שן הלווייתן

אהובתו של פרויד

פלייבק

"זה לא בידור, אבל זאת אמת"

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם, לקבל המלצות מגולשים או לשוחח על ספרים? לקהילת קריאה וספרים מומלצים: לחצו