ביקורת ספר: לנצח את מלאך המוות

נוסחה צריך לדעת להפעיל, או לפצח, כדי לעשות בה שימוש מועיל. ג'וש באזל האמריקני הצליח לעשות את שני הדברים גם יחד במותחן הראשון שלו, שכתב - כך על פי גב הספר - בזמן שעשה את ההתמחות שלו כרופא בבית חולים בניו יורק. ב"לנצח את מלאך המוות" מוכיח באזל כי פיצח כהלכה את נוסחת המותחן הזריז, ולא זו בלבד שהוא יודע איך עושים את זה - הוא גם יודע לעשות את זה באפקטיביות מרבית. אפקטיביות מרבית במושגים של מותחן זריז פירושה ספר קריא, קליל, בעל עלילה קצבית ומותחת דיה שבמרכזה גיבור סימפתי אבל רחוק ממושלם, בעל מוח חריף ופה גדול, שיודע לשלוף בדיחות ואגרופים (או אקדחים או כל נשק אחר) בקצב מסחרר, לדלג על גוויות ועל קשיים כאילו היו מדרגות טיפה עקומות ולהגיע בשלום פחות או יותר (כמה צלקות תמיד מוסיפות לסקס אפיל) לסוף הטוב. זה, בקווים כלליים, המסלול שעובר בספר ד"ר פיטר בראון, מתמחה שנראה - לפי עדותו - כמו מקרר ענקי ועובד בבית חולים נורא ואיום במנהטן. לפני שפנה לקריירה ברפואה היה הדוקטור הטוב אדם אחר - פייטרו בראונה, שכונה גם "כף דוב" בקרב עדות המאפיה. איך קשור רופא למאפיה? יש ודאי דרכים שונות, אבל זו של בראון-בראונה החלה כשהיה נער, וסבו וסבתו האהובים עליו מאוד, אשר גידלו אותו, נרצחו ללא כל סיבה נראית לעין בידי מאפיונרים במה שנראה כסוג של מבחן קבלה למאפיה. פייטרו, שנותר די לבד בעולם (הוריו היו עובדה ביולוגית, לא גורם ממשי בחייו), מהדק ידידות עם בן של עורך דין הפועל בשירות המאפיה ומחליט לנקום את דם סבו וסבתו. וכך בעצם הוא עולה על מסלול מקצועי לא צפוי של רוצח בשירות המאפיה. אלא שהקריירה הזו, שהיא לא ממש פסגת חלומותיו בכל מקרה, נעצרת בחריקה כשהוא מועמד לדין על מעשה רצח שהיה שותף לו, וכדי לא לקלקל לקוראים אומר רק שבסופו של הליך הוא נכנס לתוכנית להגנת עדים, נהפך לפיטר בראון, הולך ללמוד רפואה וכך נעשה למתמחה.


אלא שבאחד הימים שמתחיל בכך שמישהו מנסה לשדוד אותו ברחוב ? טעות גדולה, מבחינת התוקף כמובן ? מתברר שאחד החולים במחלקה שבה הוא עובד דווקא מזהה את ד"ר בראון כ"כף דב" בראונה, ומכאן מתחיל סחרור אירועים שמתנהל בין חדרי ניתוח ומיטות אשפוז, כולל גלולות, זריקות, בדיקות ואי אילו מעשים אנטומיים אלימים, שבמהלכם מנסה הרופא הטוב להיאחז בכל כוחו בזהותו החדשה ובמקצועו החוקי ולא למצוא את עצמו במנוסה מתמדת או גרוע מכך - בחדר המתים, עקב חיסול חשבונות עם עולמו הקודם. חובבי מותחנים קלילים ורפואה יאהבו את הספר הזה ואת גיבורו בעל המבנה המקררי, המוח המתוחכם-מתחכם, הלשון המהירה והמושחזת (אפילו הערות השוליים הן באותם רוח וטון חכמולוגיים) ולב הזהב, השוכן מתחת לכל שכבות הקאובוי העירוני הקשוח. אז מה אם בחיים האמיתיים אין אנשים שמדברים בשנינות כזו ובקצב כזה כל הזמן, אין רופאים כאלה ואין באופן כללי אנשים כאלה. זה קצת כמו לצפות בקומדיה רומנטית - למרות שברור וידוע מראש שבחיים זה לא ככה, נחמד מאוד לברוח לכמה שעות לאשליה המבדרת הזו. ואגב סרטים, בקרוב כנראה יגיע הסרט על פי הספר: יש כבר תסריט ומפיקים וכוכב - ליאונרדו דה קפריו, שלא ממש נראה כבריון בעל ממדי מקרר, אבל בהוליווד כנראה שבאמת הכול יכול להיות. באזל כתב מותחן מהסוג ומהזן שמנפיק הרלן קובן - מותחן במשקל נוצה, שהולם מצב רוח של חופש ונופש. זה מהיר, קריא, מבדר לפעמים, מותח לעתים, לא מורכב מדי, לא דורש ריכוז גבוה וגם לא השקעה נפשית או מחשבתית מצד הקורא. והמצפון לא יציק לכם גם אם תשאירו את הספר בסופה של קריאה באיזה לובי, צימר, אוטובוס תיירים או שפת בריכה.
שורה תחתונה:
מותחן קליל עם גיבור שהוא גם רופא, גם שנון, גם מתנקש לשעבר וגם מענטש.
"לנצח את מלאך המוות", מאת ג'וש באזל. תרגום מאנגלית: יעל סלע-שפירו. הוצאת מטר, 306 עמודים
אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים
עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: נפגעי חרדה

ביקורת ספר: סוף שבוע אחד

ביקורת קולנוע: הזדמנות שנייה

ביקורת ספר: הנערה ששיחקה באש

עונת האופרה הבאה: מאאידה עד פורגי ובס