ביקורת ספר: מה שאבד

"מה שאבד", רומן המתח של קתרין או'פלין הבריטית (רומן הביכורים שלה), נע בדילוגים בין שנת 1984 לשנת 2004. בחור השחור שבו נבלעות 20 השנה שבאמצע נעלמת ילדה ששמה קייט מיני, ילדה ממושמעת, חכמה ושקדנית, ילדה בעלת נשמה בוגרת, ילדה בודדה ומתבודדת שחולמת - ומתאמנת - להיות בלשית. הילדה קייט, גיבורת הסיפור ב-1984, נעלמת לאחר שנראתה לאחרונה בדרכה לבחינות כניסה לפנימייה מיוחסת. קצת אחרי הכרזתה כנעדרת, נעלם גם צעיר בן 22, אדריאן שמו, בנו של בעל חנות עיתונים וממתקים שכונתית שהיה מין אח גדול לקייט, אשר התייתמה מאביה, ננטשה כתינוקת בידי אמה וגדלה עם סבתה, המעידה על עצמה שאינה כשירה באמת לגדל ילדה. אדריאן, שמלווה את קייט לבחינות שהיא הבטיחה לעשות בהן כמיטב יכולתה אבל בעצם אינה רוצה לעבור אותן כי אינה רוצה להישלח לפנימייה, נחשד במעורבות בהיעלמה, וכיוון שאינו מסוגל לנקות את עצמו מהחשד ואין בנמצא כל חשוד אחר, הוא אינו עומד בלחץ ובוחר להיעלם גם הוא. גיבורי 2004 הם שניים מרכזיים: קורט, איש אבטחה בקניון גרין אוקס, קניון גדול וסמוך לשכונת ילדותו שבו הוא עובד כבר שנים, מסתתר מהחיים, מעצמו ומכישלונותיו, וליסה, אחראית משמרת בחנות דיסקים גדולה באותו קניון. גם היא לכודה כבר שנים במקום עבודה ובמשרה ששנואים עליה, והיא בעצם מבזבזת שם את ימיה. שניהם אנשים צעירים, מבוזבזים, חסרי כיוון ומטרה אמיתית בחיים. אנשים תלושים, לכודים בשגרות חיים מנוכרות, נטולות כל חום אנושי או אינטימיות רגשית. יש בשניהם משהו שהוא בו בזמן קצת ילדותי, לא מתבגר באמת, אך יחד עם זאת גם זקן במובן המובס של המונח. הקשר הראשוני והכמעט סתמי ביניהם מתחיל בעקבות דמות ילדה שמזכירה במשהו את קייט מיני שנעלמה 20 שנה קודם לכן במקום אחר. קורט רואה צללית של ילדה כזו מרצדת בין מסדרונות השירות על מסכי הטלוויזיה במעגל סגור. ליסה, שפוסעת בהם מדי יום כמעט, מוצאת באחד מהם בובת קוף, שאולי שייכת לילדה העלומה שקורט ראה לרגע.


בין גיבוריה האנושיים רדופי הפחדים והפרנויות האישיות השונות, מעצבת או'פלין כגיבור מרכזי לא פחות את הקניון - בועה של פלסטיק וניאון, זיוף וקפיטליזם לכאורה שמח, שבתוך קרביו מסתתרים לכלוך והזנחה, ניכור, ניצול וכיעור, סודות שאיש אינו רוצה באמת לדעת, פחדים ומועקות. היא מיטיבה לתאר ולעצב את פניהם של תרבות קניונים ודור קניונים, דור שכישוריו החברתיים הולכים ופוחתים, ששבוי במציאות מדומה ומנוכרת מבחוץ, אשר מאחוריה מסתתרים פחדים, תסבוכים וקהות חושים. כל גיבוריה האנושיים של או'פלין הם חריגים במובן כלשהו. קייט מיני, הילדה שמתאמנת להיות בלשית, היא בעצם ילדה מחוקה שמגדלת את עצמה בדרך לאבדון. ליסה היא אישה צעירה שמדכאת לאורך שנים את כישרונותיה ויכולותיה - את עצמה. קורט עלוב החיים הוא קורבן של אב שתלטן, תובעני, כוחני וצר אופקים, אבל עוד הרבה יותר מכך - של עצמו. אדריאן, הצעיר שברח, איבד את אמון החברה בו ואת אמונו של אביו, איבד את משפחתו, איבד את מקומו בעולם ואת דרכו. וכך הלאה, או'פלין טווה סיפור מורכב, שמתחיל במקום אחד ומסתיים במקום אחר כשבעצם הוא נע במעגליות, סיפור על בדידותם של אנשים חלשים ופגומים, על הכמיהה שאינה משתנה לאהבה, לקרבה ולאינטימיות, לצד ההשתנות הבלתי פוסקת של תפאורת הסביבה וסממניה החיצוניים. לסיפור יש מבנה יוצא דופן, לא שגרתי, שמוסיף לעניין. לוקח זמן להבין במה בדיוק מדובר. לוקח הרבה יותר זמן לגלות את חלקי הפאזל השונים, ובהמשך - לחבר אותם לתמונה אחת שלמה. זהו רומן מתח עם קצב פנימי משלו, קצב שמושך ולוכד את הקורא בתוכו, גם כשנדמה לעתים שבכלל לא ברור מה קורה, במי מדובר או למה זה חשוב. השונות תורמת לחוויית הקריאה, שבה מעבר לעלילה ולתעלומת המתח ופתרונה היא משרטטת תמונת עולם עוכרת שלווה על שבויי תרבות הקניונים.
שורה תחתונה:
רומן מתח שונה ושובה, המציע לצד תעלומה ועלילה אנושית גם מבט אנתרופולוגי מאיר עיניים וקודר על תרבות הקניונים.
"מה שאבד", מאת קתרין או'פלין, הוצאת מטר. תרגום מאנגלית: עפרה אביגד. 248 עמודים עוד על תרבות ובידור
:
ביקורת תיאטרון: השחף

יוסי גרבר: העיקר להמשיך לעשות

ביקורת קולנוע: אינוויקטוס

ביקורת ספר: אוכלי הגחלים

ביקורת תיאטרון: מראה מעל הגשר