חזרה להחיים הטובים

ביקורת ספר: מכירת חיסול

הרבה לפני שהשחקן יו לורי לבש את חלוק הרופאים הטלוויזיוני של ד"ר האוס, הוא הקיש במקלדת ויצא לו ספר: "מכירת חיסול", מותחן רווי טסטוסטרון ונשק, עם גיבור פטפטן ודי רומנטיקן
אורית הראל 26/02/12
ביקורת ספר: מכירת חיסול
יו לורי הוא שחקן בריטי מצוין, שמוכר היטב כבר כמה עשורים לאזרחי הוד מלכותה בזכות היותו לא רק שחקן אלא גם מוזיקאי וקומיקאי מוכשר, מחצית הצמד "פריי ולורי" עם סטיבן פריי (המדהים והמוכשר כשלעצמו). אבל אין להכחיש: את הפריצה לתודעה הבינלאומית עשה בזכות דמותו (האמריקנית) של הרופא הטלוויזיוני ד"ר האוס, אותה עיצב להפליא על פני שמונה עונות בסדרה שבמשך חלק משנותיה הייתה הנצפית ביותר בעולם. האוס שלו הוא הרופא שבגללו כל מי שחולה בינינו מקווה קצת לפגוש את בן דמותו המציאותי של הדיאגנוסטיקן הגאון, האנטיפת והמקסים. אבל לורי, כאמור, הרבה יותר מגוון מהאוס, ובעיתוי שכזה, דווקא עכשיו כשהוא בשיא תהילתו אבל כבר מחשב לאחור את קצו כהאוס (תכף מסתיימת בארצות הברית), יוצא בעברית מותחן שכתב לפני כ-15 שנים, ללמדנו שגם הוא בכותבים. לורי, שכתב את המותחן הנקרא בעברית "מכירת חיסול" ב-1996, הגיש אותו בהתחלה כך מתברר, בשם בדוי, מחשש שמא יתקבל להוצאה אך ורק בגלל שמו. לאחר שהתקבל, שוכנע לחתום עליו בשמו האמיתי. בסופו של דבר, כך נדמה, שני הצדדים יצאו נשכרים מהמהלך מעבר למה שהתכוונו: הספר זכה לתהודה ולהצלחה נאה בבריטניה כשיצא, ובמשך השנים, ודאי בעידן האוס, זכה לא רק להדפסות חוזרות, אלא גם לתרגום לשפות נוספות. במהלך השנים היו שמועות על ספר המשך, אבל אלה לא התממשו. בינתיים. "מכירת חיסול" הוא מותחן במשקל נוצה. קלה. ברוח. הוא אינו מתיימר ליותר מזה מלכתחילה, וטוב שכך. חבל רק שהוא כל כך מתאמץ להיות כה קליל, מתאמץ יותר מדי. גיבור הספר הוא תומאס לאנג, רווק, איש צבא בדימוס, שעוסק באופן מזדמן בכל מיני עבודות אבטחה וביטחון (ורוב הזמן משתדל להתבטל). העלילה נפתחת במכות נמרצות ומכאיבות שמחטיפים זה לזה לאנג ובריון גדל ממדים שהוא נתקל בו בביתו הלונדוני של תעשיין אמריקני עשיר. לאנג, שנשכר להרוג את התעשיין אך סירב (ברור שיש לו מצפון וקוד מוסרי, אחרת איך יהיה גיבור חיובי), בא לבית להזהיר את התעשיין מפני המזימה ונתקל בגברתן. בסופו של דבר הגברתן מאושפז, התעשיין ממשיך בשלו ולאנג נחבל אך מתאהב בבתו היפה של התעשיין שב-מ-ק-ר-ה בדיוק נמצאת בבית. מכאן, כמובן, מתחילה תסבוכת אדירה שמעורבים בה משרד החוץ הבריטי והסי.איי.איי האמריקני, השירותים החשאיים הבריטיים ופוליטיקאים מושחתים מסביב לעולם, סוכני בורסה ואנשי פיננסים, כסף גדול וסוחרי נשק, נשים יפות, נשק מתוחכם, רוצחים ועוד כהנה וכהנה. הגיבור לאנג מוצא עצמו מגויס בעל כורחו למזימה בתוך מזימה, שבה מיטשטשים הגבולות בין כוחות הרשע והפשע לבין כוחות החוק והסדר. וכך הוא מתחזה לטרוריסט אמריקני, מצטרף לקבוצת טרור בינלאומית סהרורית, עובר אימונים, מככב במבצע פתיחה שלה בשווייץ ויוצא עם חבריה למבצע אנטי-אמריקני גדול במרוקו.


העלילה די מקושקשת, ואמינות משכנעת בפרטים איננה מרכיב מרכזי בה. העניין הזה כשלעצמו אינו פגם בלתי נסבל, שהרי לא חסרים מותחנים מופרכים או פנטזיונרים (מישהו אמר ג'יימס בונד?), אלא שבמקרים כאלה מטעינים בהם המחברים דבר מה נוסף: גיבור כריזמטי בעל אישיות, תכונות או יכולות יוצאות דופן, תפאורת רקע חריגה או כל דבר אחר מהסוג הזה שמעניק למותחן אופי ייחודי. לורי בחר בספרו לשים את הדגש על גיבורו, לאנג, המספר את העלילה בגוף ראשון. לאנג שלו מזכיר גיבורים מהסוג של הבלש ספנסר של רוברט ב. פרקר, מיירון בוליטר של הרלן קובן ואפילו ג'וש שירמן של יאיר לפיד. הוא לא רק בחור עשוי ללא חת, חזק בשכל ובאגרופים, הוא גם בחור שנון. מה זה שנון, הוא מהטיפוסים שמנסים להצחיק בכוח, להראות בכל משפט - אפילו בתשובה לשאלה מה השעה - שהוא מה זה שנון ומבריק ומיוחד. וכיוון שהוא המספר, זה מעיק ומעייף עד מנדנד, במיוחד היות שחלק מהפטפטת שלו מכוונת ישירות אל הקורא. זה מתחיל מציטוט מתחכם (לפעמים ברמה של משורר או הוגה דעות, לעתים של טניסאי או של מנחה תוכנית מלאכת יד לילדים) בפתח כל פרק, נמשך בצורת הדיבור של הגיבור עם סובביו ובתיאור האירועים שלו, ונגמר בפרשנות והגיגים ועוד בדיחות ודאחקות שהוא משגר לעבר הקורא. זה לא נגמר והוא לא מפספס שום הזדמנות, גם כזו שבעצם לא קיימת, להפגין שוב ושוב את ההומור המובנה שבו. אולי זה הקומקאי שבלורי, אולי משהו אחר, כך או כך - חבל שאיש לא ערך אותו ועצר קצת את שטף הפטפטת הזה. לבטח אפשר היה לחסוך 50-80 עמודים מיותרים ומעייפים. וזאת אולי הבעיה המרכזית של הספר: הגיבור, שמתחיל חביב, מתגלה חיש מהר כנודניק בלתי נלאה. וכשאחד כזה הוא המספר, שצריך להוביל את הקורא בנבכי עלילה מקושקשת ולוקה באמינותה, זה בעייתי. אז כן, פה ושם אפשר להעלות בדמיון את לורי מגלם את לאנג (בחן, ברור שבחן), אבל לפני שזה יקרה, מוטב שמישהו יערוך את העלילה ביד רמה. סטיבן פריי, למשל.
שורה תחתונה:
לורי השחקן עדיף על לורי מחבר המותחן.
"מכירת חיסול", מאת יו לורי. תרגום מאנגלית: יעל אכמון. 430 עמודים. הוצאת עם עובד

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: סערת רוחות

ביקורת ספר: לא קרה כלום

ביקורת תיאטרון: ביקור הגברת הזקנה

ביקורת ספר: המייצגים

ביקורת תיאטרון: מקסי ואני

ביקורת קולנוע: אשת הברזל
תגובות  0  אהבו 

כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
עוד בהחיים הטובים

מאבק מוזיקלי ופוליטי: כך תתמודד יובל רפאל בחצי גמר האירוויזיון בבאזל

אוטוטו תעלה יובל רפאל על במת האירוויזיון בבאזל, שוויץ, כחלק מחצי הגמר השני של התחרות. רפאל בת ה-24 מרעננה,...

לקריאת הכתבה
סקס של מבוגרים בפריים טיים. למה לא, בעצם?

 

- "תגיד מתי שכבנו בפעם האחרונה?"

- "מה?"

- "הזדיינו, מתי זה היה? מה, במרס?"

את הדיאלוג הזה ניהלו ארנונה...

לקריאת הכתבה
חתונה ממבט ראשון: סוף סוף זוג מבוגר

במוצ"ש האחרון, אחרי שתי עונות, זה סוף סוף קרה: העונה החדשה של "חתונה ממבט ראשון" (ערוץ 12) נפתחה עם שידוך של...

לקריאת הכתבה
מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה