ביקורת ספר: מעבר לספק סביר

סקוט טורו הוא מחבר מותחנים משפטיים אמריקני, פחות או יותר בן דורו הספרותי של ג'ון גרישם. כמו גרישם, גם הוא עורך דין בהכשרתו, אך בנבדל מגרישם שפרש מפעילות משפטית עם נסיקת הקריירה הספרותית שלו (והודה בעבר כי היה עורך דין די ממוצע), טורו ממשיך כל השנים גם בקריירה המשפטית שלו ועושה בה חיל לא פחות מאשר בספריו. ואם גרישם נודע במשך השנים כפס ייצור של מותחנים, טורו נחשב ל"הוט קוטור" של המותחנים המשפטיים, והוציא עד כה שמונה מותחנים "בלבד", שזכו להצלחה רבה, נמכרו בהיקף של מיליונים, תורגמו לכ-20 שפות וחלקם עובדו לטלוויזיה ולקולנוע (הידוע והמצליח מכולם היה הסרט בשם הזהה לספר, "בחזקת חף מפשע", בכיכובו של הריסון פורד). עכשיו יוצא בעברית ספרו האחרון של טורו, "מעבר לספק סביר", המוכיח שטורו לא זו בלבד שלא שכח איך כותבים מותחן משפטי שעונה בהצלחה על כל דרישות הז'אנר, אלא שהוא אף השתבח עם השנים ומצליח לעבות את המותחן ברבדים מעט יותר עשירים. שוב, בנבדל מגרישם, טורו לא איבד את הפוקוס ואת החדות ומיטיב לטוות עלילה מותחת, מסקרנת ומפתיעה, כזו שמעבירה את הדפים קדימה בזה אחר זה במהירות הקריאה המרבית, עד לנקודת הסיום. טורו בנה את העלילה כך שהיא נעה קדימה ואחורה בזמן עד שהיא נעה רק בכיוון אחד, קדימה, וכדי להקל על הקורא הוא מציין בראשית כל פרק את הדמות המספרת או זו שמנקודת ראותה מסופר קטע זה בעלילה, את התאריך ובחלקים הראשונים, שבהם המרחק בזמן בין נקודות הסיפור השונות נמדד גם בשנים, מלווה את הפרק בראשיתו גם שרטוט של ציר זמן. כל ה"עזרים הטקטיים" הללו לא רק מסייעים בהתמצאות במרחב, ודאי בראשית הסיפור כשמול הקורא מונחת פקעת סבוכה של אירועים, אלא גם מוסיפים סוג של ייחוד. טורו כאמור בוחר לספר כל מקטע מנקודת ראות של דמות אחרת, כשרובן מדברות בגוף ראשון ומיעוטן מתוארות בגוף שלישי. הבחירה הזו דורשת מהכותב יכולת ליצור מספר גדול של קולות מספרים שונים, וזו דווקא נקודת החולשה שלו בספר מהבחינה הספרותית-סגנונית. הוא אמנם מצליח כך לשנות את זווית ההתבוננות של הקורא על האירועים, אלא שכמעט כל הדוברים נשמעים פחות או יותר אותו הדבר מבחינת שפה, משלב לשוני וסגנון.


אלא שהעיקר הוא הסיפור, העלילה שטווה טורו. במרכזה ניצב ראסי סאביץ', נשיא בית המשפט לערעורים שהוא כבן 60, המוצא בוקר אחד את אשתו זה כשלושים שנה מוטלת מתה במיטה. השופט המבריק והחד אינו מזעיק מיד כוחות הצלה או משטרה, קרוב משפחה או חבר. הוא משתהה 24 שעות בחברת הגופה עד שהוא מודיע לבנם היחיד, בעצמו בוגר משפטים, על מות האם ומזמין את חוקר מקרי המוות. המנוחה, כך מתברר, שסבלה שנים רבות מהפרעה דו-קוטבית וטופלה בקביעות בשלל תרופות, אמנם נראית כמי שמתה מוות טבעי, אבל סימני השאלה צצים מיד ובזה אחר זה. מדוע השתהה בעלה 24 שעות לצד גופתה לפני שהזעיק מישהו? מה בדיוק שינה וסידר בסביבתה? האם זהו רק צרוף מקרים אומלל שהאישה החוקית, שלה היה השופט סאביץ' נשוי מאוד לא באושר, מתה לפתע, 22 שנה אחרי שהשופט (בטרם היותו שופט כמובן) זוכה מאשמת רצח פרקליטה-עמיתה שאיתה ניהל רומן סוער? כשסימני השאלה מתרבים, מי שנאלץ לבקש עליהם תשובות הולמות ובסופו של דבר מעמיד את סאביץ' למשפט - באשמת רצח - הוא טומי מולטו, ממלא מקום התובע המחוזי ויריבו משכבר הימים של סאביץ', אותו אחד שהעמיד אותו לדין באשמת רצח גם 22 שנה קודם לכן. שני היריבים הוותיקים יוצאים בפעם השנייה למלחמת מוחות משפטית. הוסיפו לתמהיל עוד רומן סוער שניהל השופט והשפיע עליו עמוקות, גם אם תם הרבה לפני מות אשתו; עוזר צעיר ויהיר של ממלא מקום התובע, שאינו בוחל בשום תרגיל משפטי; פרשיות עבר שמסתבכות בהתרחשויות ההווה; נישואים שמתנהלים כסוג של מאזן אימה מושתק ומודחק בין צמד אנשים המונעים בשלל רגשות שאף אחד מהם אינו אהבה; ובן יחיד שהוא בבת עינם של הוריו, יצור שברירי נפשית ורגיש, הפוצח באמצע הכול גם בסיפור אהבה עם אישה שאין לו שמץ של מושג על סוגי מעורבותה השונים בחיי הסובבים אותו. כמו במותחנים אחרים של טורו גם כאן האלימות הפיזית, כלומר המוות, הוא עובדה מוגמרת ומוגבלת בהיקפה. אין אצלו תיאורי אלימות, יריות, התעללויות גופניות ודם שניגר על פני עמודים שלמים. כבר בפתח הסיפור מוטלת גופתה של אשת השופט בפני הקוראים, ומכאן והלאה התעלומה המצריכה פתרון היא מי עשה מה, איך ומתי ולמה. טורו אמן בטלטול המטוטלת בין קוטבי הסוגיה, כשבכל פעם נעה המטוטלת למרחק אחר, מאירה נקודה אחרת על הרצף, מעלה שאלה אחרת, חושפת פן אחר בתעלומה ובפתרונה. אגב כך הוא מצליח לגעת בדילמות של יחסי הורים וילדים, מוסד הנישואים, מהותן של בגידות בין בני זוג, שאלות של אהבה וסיפוק, מוסר ומוסר כפול, הזדקנות, מחלת נפש וכמובן - כוחה מול גמישותה של מערכת המשפט האמריקנית. הוא מיטיב לתאר את הגבר-הולך-לאיבוד בגיל 60, את הנתק בין הורים לילדים בעידן המודרני של חברת השפע לכאורה, ובעיקר את מערכת היחסים בין צמד המשפטנים היריבים הוותיקים. כל אחד מהם הוא במובנים רבים היפוכו של השני - הן באישיות ובאורח החיים והן בהתנהלות המקצועית - ושניהם, אחרי כל שנות היריבות, פתחו ביניהם גם סוג של כבוד הדדי והערכה. הוא מצליח, שוב, להציג את מערכת המשפט האמריקנית באור שהוא הכול חוץ מאפור, כזירה מלאת ברק, ניצוצות, להט, חוכמה והתחכמות. ובתוך כל זה הוא מצליח להחזיק גם חובבי מותחנים משפטיים מנוסים במתח ממש עד הסוף ולהשאיר גם דבר אחד לא סגור הרמטית. כמו שצריך.
שורה תחתונה:
מותחן משפטי מרתק, קריא, קצבי ומהנה.
"מעבר לספק סביר" מאת סקוט טורו. תרגום מאנגלית: נעה בן-פורת. 413 עמודים, הוצאת אריה ניר

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: אלוף הבונים

ביקורת קולנוע: מבול

ביקורת ספר: דברי הלילות

ביקורת תיאטרון: הלילה השנים עשר

ביקורת קולנוע: ארוחות אמצע אוגוסט