ביקורת ספר: מקומות אפלים

המקומות האפלים של ליבי דיי, גיבורת המותחן החדש בעברית של ג'יליאן פלין האמריקנית, הם זיכרונות ילדותה. בעיקר אלה מיממה אחת בינואר 1985 כשהייתה בת שבע בסך הכול. באותו לילה נרצחו אמה ושתי אחיותיה בידי אחיה בן, בן ה-15, כפי שהעידה במשפטו ליבי עצמה, שהצליחה להימלט מבית החווה המשפחתי אל מסתרי שדה התירס הסמוך וכך ניצלה. עדותה של ליבי תרמה תרומה מרכזית להרשעתו ברצח של בן, שמעולם לא ניסה לחלוק על עדותה. ליבי היתומה התגלגלה מאז בין קרובי משפחה מדרגות שונות עד גיל 18, ומאז חיה על כספי תרומות של אנשים רחמנים שליבם יצא לאורך השנים למשמע הטרגדיה של הילדה הקטנה. אלא שליבי איננה גיבורה מהסוג המעורר בקורא סימפתיה ואמפתיה מהעמוד הראשון. ההפך אפילו. כבר במשפט הראשון היא מעידה על עצמה: "יש בתוכי רשעות אמיתית, ממשית כמו כל אבר בגוף", ועוד לפני שאותו עמוד ראשון מסתיים היא מבהירה: "לא הייתי ילדה שקל לאהוב, וכמבוגרת איש לא אהב אותי". בהמשך מקבלות הצהרות הפתיחה הללו לא מעט סימוכין וחיזוקים באופן התנהלותה של ליבי מול אנשים ואירועים בחייה. את אירועי ההווה הספרותי, המסופרים לסירוגין עם אירועי העבר ובעיקר עם אירועי אותה יממה מכרעת שבה התחוללו מעשי הרצח, מניעה הזדמנות שנקרית בדרכה לעשות קצת כסף. והיא זקוקה לכסף: חשבון כספי התרומות התרוקן כמעט כליל ובגיל 32, עם אפס הכשרה וכישורים (כולל כישורי אנוש), היא זקוקה נואשות לכסף. "מועדון הרצח", אגודה חשאית של תימהונים אובססיביים לפשעים מפורסמים, משוגעים-לדבר שהם סוג של בלשים בעיני עצמם, פונה אל ליבי בניסיון לשאוב ממנה מידע ופרטים שיסייעו להם להוכיח את חפותו של אחיה, בן, עניין שהם משוכנעים בו לגמרי. ליבי, אשר במשך השנים מסחרה עד דק את פוזת הקורבן-הניצולה והשורדת-הגיבורה, מחליטה לשתף איתם פעולה מטעמיה שלה: כסף. בשליחותם, ותמורת תשלום כמובן, היא מוכנה לצאת למסע של חידוש קשרים עם דמויות שונות שנקשרו בשעתן עם הפרשה, החל באביה שנטש את המשפחה עוד קודם לרצח ובלי קשר אליו, וכלה בילדים שלמדו איתה ועם אחיה בבית הספר האזורי. המסע שראשיתו חמדנות לשמה - כבר אמרנו, נחמדה היא לא - נהפך מטבע הדברים גם למסע נפשי, לחיטוט בפצעי עבר ולשחזור אירועים, החלטות ומעשים ששינו חיים וחרצו גורלות. לצד המסע הזה אחורה שמתנהל מן ההווה (הספרותי), נפרשת תמונת העבר, שלב אחרי שלב, כרוניקה של מוות המובאת בסדר כרונולוגי מנקודת מבטם של הגיבורים האחרים של אותה יממה, בעיקר בן, אחיה של ליבי, ואמה. וכך הולך ונפרם הסיפור שמתחיל לכאורה מסופו הברור, הסגור והידוע - רצח אם ושתי בנותיה בידי בנה שהורשע במעשה ומרצה מאסר עולם - עד שכל החוטים הפרומים מתחברים מחדש, בצורה שונה, כשמנגד, בהתקדמות הכרונולוגית המשחזרת את אירועי העבר, החלקים מתחברים בסדר הנכון, שהוא לגמרי לא נכון.


פלין בונה את המתח על ידי הנעת העלילה בשני מסלולים שונים שבסופו של דבר מתחברים: מסלול אחד נע קדימה בזמן והשני אחורה, האחד מגלה את מה שאירע לפי סדר התרחשות הדברים והשני מפרק בתנועה לאחור את הסיפור, מהסוף להתחלה, כדי להגיע להתחלה, שבה מתגלה הסוף האמיתי. פלין, שכבר בספרה הקודם "חפצים חדים", שיצא גם הוא בעברית (עם עובד), הפגינה יכולת מרשימה בתיאור מציאות אמריקנית קודרת, אפלה ורחוקה מכל זוהר קיטשי נוסח הוליווד, הולכת הפעם עוד הלאה ורחוק יותר במרחבי אמריקה המכוערת, אזורי הווייט-טראש של אמריקה החקלאית, התיכונה (זו שמככבת גם בסרט המצמרר והמצוין "קר עד העצם" שהוקרן בבתי הקולנוע לפני חודשים ספורים). זאת ועוד: פלין, שיצרה כאמור גיבורה לגמרי לא סימפתית (למרות שבסוף אנחנו כמובן בעדה), כתבה מותחן אלים (למרות שלכאורה הפשע ותוצאותיו ידועים מהפרק הראשון), שלא עושה שום הנחות בתיאורי המציאות והסביבה האנושית שבהן מתרחשים הדברים, תיאורים ישירים ומחוספסים של חיים רוויי עליבות, עוני, חסר, מצוקה, חוסר אונים וחידלון. הרבה מעבר לאפלוליות המותחן, פלין יוצרת מועקה, לעתים ממש מרתיעה. זהו בפירוש לא מותחן קליל, לא מותחן מזן המותחנים המאפשרים בריחה קטנה וחביבה ממציאות מכבידה, ועל כן הוא יתאים רק לבעלי בטן חזקה. פלין אמנם מצליחה ליצור את התפאורה הריאליסטית הקשה ההולמת את אלימות מעשה הרצח שבמרכז העלילה, ומצליחה גם להחזיק את הקורא במתח - כי הרי ברור לו מהתחלה שמשהו לא בסדר בתמונה המוצגת לו - אבל היא מאכזבת לטעמי בפתרון שהיא מספקת לתעלומה. מטבע הדברים וההתחשבות בקוראים לא אוכל לפרט ולנמק למה, אבל כשסיימתי לקרוא חשבתי לעצמי, זה הכול? ציפיתי ליותר. והערה לסיום, למו"ל הישראלי: עם עובד היא הוצאה איכותית הידועה בהקפדתה הרבה בספרים שהיא מוציאה, מקור ותרגום. לכן אכזבתי הרבה מכך שהספר (שעליו חתום גם עורך תרגום בנוסף למתרגמת), מלא בשגיאות ובטעויות כתיב והגהה (אותיות חסרות, מיותרות, לא שייכות וכיוצא באלה). לא מתאים לכם.
שורה תחתונה:
מותחן קודר ואלים שמתברר מהסוף להתחלה ולהפך. לא לבעלי לב חלש.
"מקומות אפלים" מאת ג'יליאן פלין. תרגום מאנגלית: יעל אכמון. 496 עמודים; הוצאת עם עובד

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: סוף טוב

ביקורת קולנוע: הערת שוליים

פסטיבל מחולוהט: חודשיים של מחול

ביקורת תיאטרון: בעל למופת

ביקורת ספר: ברוקלין