ביקורת ספר: מתי כבר יהיו חדשות טובות

חדשות טובות הן סוג של אוקסימורון בעולם התקשורת: לכאורה, הכול חפצים בהן, למעשה - חדשות טובות לא ממש מוכרות עיתונים או מניבות רייטינג גבוה. על הסתירה הפנימית הזו נשען במידת-מה (במודע או שלא) רומן המתח (אם תרצו - המותחן המשוכלל) השלישי בעברית של קייט אטקינסון, "מתי כבר יהיו חדשות טובות". מצד אחד ניצבים גיבורי הסיפור, שחייהם מצטלבים מתישהו במהלך העלילה וכולם אנשים שדברים רעים קרו או קורים להם, והם רק מבקשים קצת שקט ושלווה. כיוון שכולם, כל אחד בדרכו, הוא טיפוס מעורר סוג של אמפתיה, הקורא הנלכד בין חוטי העלילה מבקש גם הוא רק טוב לגיבורים. שד"ר ג'ואנה האנטר תדע רק אושר בחיים שרוצח נורא כמעט גזל, כשרצח בילדותה את אמה ואת אחיה ורק היא ניצלה. שפקד בילוש לואיז מונרו תפסיק כבר לריב עם עצמה ותתמסר באמת לבעלה המקסים. שהחיים כבר יסתדרו לרג'י בת ה-16, שאמה מתה באופן פתאומי והותירה אותה לבדה בעולם, עם אח גדול שהוא פושע מתחיל ומסומם. שהבלש ג'קסון ברודי ישלים עם ניכורן של האקסיות שלו ושל ילדיו המרוחקים, וימצא מה לעשות עם עצמו. וכן הלאה וכן הלאה.


מצד שני, דווקא כל הדברים שהולכים ומשתבשים בחיי הגיבורים, כל החדשות הרעות שמכות בהם בגלים, הם-הם פיתולי העלילה שגורמים לקורא הנאה מרובה. ד"ר האנטר נעלמת עם בנה התינוק, אבל בעלה טוען שנסעה לדודה עלומה. רג'י חוטפת מכות בגלל אחיה, אבל לא מגלה לפקד לואיז מונרו, שאותה היא מנסה לשכנע שמשהו רע קרה לד"ר האנטר, שאצלה היא עובדת כמטפלת. מונרו מצדה נעשית אובססיבית לעבודה כי היא ממש נחנקת מרוב אהבתו של בעלה. וכשהיא נתקלת במקרה בידידה הוותיק ברודי, בעלה בכלל מעצבן אותה. וברודי נקלע במקרה לתאונת רכבת, נפצע, כמעט מת וכשהוא מתאושש הוא מגלה שמישהו גנב את זהותו. וזה רק חלק קטן מנפתולי עלילת המתח שטווה אטקינסון בקלילות ובהומור. הומור דק, לעתים ציני, שמעניק ערך מוסף של הנאה לעלילת המותחן. הבלש ג'קסון ברודי, שהוא בעצם בלש בדימוס, הוא גיבור חוזר במותחנים של אטקינסון, אבל גם אם פספסתם את ספריה הקודמים (וזה כנראה הרוב, כי משום מה עד כה בעברית היא טרם קנתה לעצמה את קהל האוהדים שהיא ראויה לו), אין שום בעיה, כי אטקינסון יודעת להציג את המוכר למכירים מבלי לייגע, ולמכרים חדשים - מבלי להלאות או לגרום להם אי נוחות כלשהי מפאת חוסר ידיעה. מה גם שבספר הזה ברודי הוא רוב הזמן שחקן משנה. כל גיבורי ספרה - ובעצם ספריה - של אטקינסון, רחוקים משלמות ומסטריאוטיפים. ברודי הוא אדם שבדרך כלל הנשים והחיים דופקים אותו (לאו דווקא בסדר הזה), אבל איכשהו הוא ממשיך הלאה, ממשיך גם להאמין באופציה של הפי-אנד. פקד מונרו היא סוג של תשובה נשית לגבר-בלש שטוף האדרנלין-הגובל-ברצחנות. היא מעדיפה לחסל רעים לפי הקילו, שונאת תכשיטים ושאר אלמנטים נשיים, נוטרת טינה לאשתו הראשונה והמתה של בעלה ולבעלה, שהוא כזה בחור טוב. רג'י בת ה-16 היא בעלת נשמה, ראיית עולם ותושייה של בת 40 ולכן לא פלא שהיא חשה קירבה הכי גדולה לאישה בת 36. אטקינסון יודעת לעצב דמויות אותנטיות בסיטואציות אמינות להפליא ואנושיות מאוד. ולמרות שהספר נפתח בסצנה אלימה מאוד, זה אינו ספר מעיק, משרה תוגה, כבד ראש או מפחיד במובן העמוק. לא, זה ספר של כיף, של הנאה, ספר שמהרגע הראשון נורא רוצים לדעת מה יקרה בו ומה יהיה הסוף, אבל בתחושת שעשוע ובידור טוב.
שורה תחתונה:
ספר שמספק כמה שעות של מתח בכיף וקריאה מהנה.
"מתי כבר יהיו חדשות טובות", מאת: קייט אטיקנסון, מאנגלית: עפרה אביגד. הוצאת עברית, 336 עמודים

עוד על תרבות ובידור:

ספר חדש: מעבר לגבול

ביקורת ספר: אהבה מטרידה

ביקורת תיאטרון: הרפר ריגן

ביקורת קולנוע: ג'ולי וג'וליה

ביקורת קולנוע: שומרת אחותי