ביקורת ספר: נוילנד

בתוך עשור, ובעיקר מאז "ארבעה בתים וגעגוע", הצליח אשכול נבו להתמקם בלב המרחב המחבק של הקונצנזוס הפופולרי-ספרותי. ספרו החדש, "נוילנד", לא יאיים במאום על החיבוק הזה ומן הסתם אף יהדק אותו, כי נבו יצר בו סיפור שהוא אמנם סיפור מסע, כלומר סיפור של חיפוש, התלבטות, התפתחות והשתנות, אבל זהו סיפור מסע של ישראלים יפים באמצע החיים, כאלה שמחוברים מכל הכיוונים - עבר, הווה ועתיד - לישראליות שלהם, לאנושיות שלהם ולמשפחתיות שלהם, שכל שלל התסבוכות, הלבטים, הבעיות והקשיים שלהם מגיעים בסופו של ספר לפתרון מספק, ואפילו לסוף טוב. מדובר בסאגה דו-משפחתית שנפרשת על פני 547 עמודים, בסיפור מרובה גיבורים, קולות ודמויות, סיפור אהבות-משפחות שמשלב בתוכו גם פרוסות עבות של היסטוריה ותולדות הציונות וכן לא מעט פרקים נבחרים ממדריך למטייל בעולם (בעיקר דרום אמריקה). שתי דמויות מרכזיות יש בעלילה, שני צירים לסיפור: דורי פלג וענבר בנבנישתי. דורי הוא מורה (מתוך בחירה אידיאולוגית), נשוי לרוני (הקרייריסטית ביניהם) ואב לנטע, ילד קטן, רגיש ומופנם, שאליו הוא קשור בכל נימי הורותו המפותחת. ענבר היא רווקה שחיה עם חבר (איתן), מפיקת תוכנית ייעוץ רדיופונית של פסיכולוג יהיר. השנה היא 2006, תיכף (ובכרונולוגיה הסיבובית של הספר - בראשיתו ובסופו, שחוזר ומתחבר לנקודת ההתחלה) מתחילה מלחמת לבנון השנייה. אביו של דורי, מני פלג, יועץ אסטרטגי מצליח ובעל עיטור ממלחמת יום הכיפורים, גבר שכל חייו היה מאוהב קשות באמו של דורי והתאלמן ממנה שנה קודם לכן, יוצא למסע בדרום אמריקה, ונעלם שם. דורי יוצא בעקבותיו לחפש אותו. בלי שום קשר, ענבר, החווה משבר מקצועי בשל אירוע טראומטי המתרחש בתוכנית הרדיו שבהפקתה, נוסעת לברלין לבקר את אמה, שחיה שם עם בן זוג גרמני. היחסים בין ענבר לאמה אינם מזהירים, בלשון המעטה. ענבר קשורה במיוחד לסבתה הקשישה לילי, שחיה בגפה בחיפה. בתום שלושה ימים בברלין, בשדה התעופה, מחליטה ענבר בדחף רגעי לא לחזור הביתה אלא לנסוע ליעד הבא אליו יוצאת טיסה, בדרום אמריקה. לגמרי במקרה נפגשים דורי וענבר אי שם בדרום אמריקה וחוברים זה לזה להמשך מסע החיפוש אחרי מני, אביו של דורי. עד שימצאו את עקבותיו, ואחר כך את האיש, הם יגלו, כל אחד לחוד וביחד, הרבה דברים על עצמם וזה על זה, כפי שקורה במסעות מנותקים-מקרבים שכאלה. בסופו של דבר הם ימצאו את מני פלג, אבל יגלו שהוא כבר איננו האיש שהיה. האיש שאיבד את אהבת חייו שנה קודם לכן, איבד איתה גם את עוגן השפיות שלו, את עצמו. לבנו ולשותפתו למסע החיפוש מתברר כי האיש נאלץ להתמודד עם שדי מלחמת יום הכיפורים שאותם הדחיק (בעזרתה) במשך שנים, לפני שהצליח לאסוף את עצמו מחדש ולברוא את עצמו מחדש, יחד עם חלום-חזון המעניק טעם חדש לחייו.


במקביל ובתוך הסיפור המרכזי של החיפוש שוזר נבו את סיפורה של לילי, סבתה של ענבר, אשר הולכת ומאבדת את אחיזתה במציאות העכשווית בעוד נכדתה הולכת ומוצאת את הכיוון שלה בחיים. לילי, כצפוי במצבים כאלה, שוקעת יותר ויותר בזיכרונות עבר, זיכרונות מימי עלייתה לארץ ישראל באוניית מעפילים, זיכרונות של הגבר שבו התאהבה על הספינה אך לו לא נישאה, גבר שרק כיכב לנצח בחלומותיה. זיכרונות סיפור האהבה שלא מומש נפרשים במקביל לסיפור האהבה שמנץ, אך מבושש להתממש, מסיבות אחרות לגמרי, בין ענבר לדורי, בין פרו לארגנטינה. נבו בונה סיפור מסע קלאסי, לפי כל הכללים, שחוטיו נטווים-נשזרים בפני הקורא גם לפני שהם נגלים לגיבורים, עד שהם נפרמים-נפתרים. האם הרומן שלא מומש בדור הסבים ימומש בדור הנכדים? ההורות של דורי מול ההורות של אביו, ומנגד - זו של אמה של ענבר מול בתה; כיצד תשפיע המלחמה הנוכחית - מלחמת לבנון השנייה - על הגיבורים, לעומת קודמותיה? איך ישלים כל אחד מהגיבורים עם האובדן הפרטי שלו? מה באמת יודעים ילדים על הוריהם? האם יש דבר כזה מאוחר מדי להתחיל מחדש? כל הסוגיות הללו (ועוד אחרות), שכל אחת מהן כשלעצמה יכולה לקיים בכבוד עלילת סיפור, נמצאות ב"נוילנד", הנקראת כך ברפרור ל"אלטנוילד" של הרצל, והיא סוג של ארץ חדשה (אבל לא מדינה) שמקים מני, אביו של דורי, המבקש לברוא מציאות טובה יותר, קיום נכון ושפוי יותר, שאפשר יהיה לשאוב ממנו כוחות גם בחזרה למקום האמיתי שבו התממש חזונו של הרצל למדינה. כנהוג ברומנים היסטוריים שוזר נבו לא מעט פריטי מידע היסטוריים ותולדות הציונות בספר, ציטוטי שירה והגות, וגם לא מעט תיאורי טיול ותרמילאות ישראלית בדרום אמריקה (וסיור מודרך בברלין). כל פרק בספר נושא את שם הגיבור ו/או הדובר העומד במרכזו. בגלל ריבוי הדמויות, זה לפעמים קצת מעיק, בעיקר כשמדובר בדמויות משניות, שאפשר היה אולי לשלבן בתוך פרקי דמויות אחרות מבלי לפגום בעוצמתן או בחשיבותן (למשל, דמותה של נסיה הפיקטיבית בסיפור, דמות ספרותית שענבר מתחילה לפתח, והיא בעצם מין אלטר-אגו שלה). נבו הוא אדריכל סיפור דקדקן ובה בעת גם קבלן בניינו המסודר, ולכן התוצאה היא סיפור מתוכנן, סדור וסגור היטב, רהוט ומוקפד עד דק. הוא מגיש ב"נוילנד" סיפור קריא וקולח, רב מרכיבים ודמויות סימפתיות, שמזכיר קצת ארוחה ישראלית בסגנון ה"פותחים שולחן": שלל מנות שאף אחת מהן איננה חריפה מדי או מתוקה מדי, וכולן ביחד קלות לעיכול ומספקות במידה.
שורה תחתונה:
עוד רב מכר קריא, עכשווי וסימפתי של אשכול נבו.
"נוילנד", מאת אשכול נבו. 547 עמודים, זמורה ביתן מוציאים לאור

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: ארוס בהשאלה

ביקורת ספר: ילדה מיותרת

ביקורת תיאטרון: גבירתי הנאווה

ביקורת ספר: שגיאות קטנות

ביקורת ספר: ואולי לא היו