ביקורת ספר: נמסיס

"נמסיס" הוא הספר השני בעברית בסדרת בלש המשטרה הנורווגי הארי הולה, אחרי
"אדום החזה"
המעולה שיצא לפני שנה. כמו "אדום החזה", גם "נמסיס" מתמקם על קו התפר האיכותי שבין מותחן עילית לרומן מתח מעולה, בזכות עלילה מורכבת-מותחת-ריאליסטית, דמויות רב ממדיות מעוגלות וסגנון כתיבה קצבי-סוחף-שואב. יו נסבו, הסופר שברא את הולה האפלולי, מצליח גם הפעם לרתק אליו את הקוראים בזכות העובדה שהולה שלו אינו חוזר כהעתק של עצמו שרק מתמקם בזירת פשע שונה, אלא כדמות שמושפעת מאירועים ומזמן, דמות שמתבגרת ומתפתחת, אבל לרגע אינה הופכת את עורה במטמורפוזה מגוחכת. הולה הפגום-מדוכדך ועייף מהכיעור שבחיים ממשיך להיות דמות אנושית, אותנטית ומרתקת. אם דמות הציר המרכזית בסדרה ספרותית היא הכוח המניע העיקרי שלה (ובהיעדרה, גם הסדרה מידלדלת בהתאם), החלק השני במשוואת ההצלחה הוא העלילה (והזירה) המשתנה מספר לספר. יש מחברים של סדרות מותחנים שמצליחים לשמר לאורך זמן וספרים את קסם הדמות המרכזית, יש כאלה שטובים יותר בטוויית עלילות חדשות מפתיעות ומעטים מצליחים לעשות את שני הדברים באותה מידת איכות והצלחה לאורך זמן וספרים. כיוון שהנורווגית שלי לא קיימת אינני יכולה להעיד על איכותה של סדרת הולה כולה, אבל שני הספרים שראו אור בעברית מעידים על כישרונו של נסבו לשלב בין שני הדברים. גם הפעם ממשיך הולה, למרות שיש כבר דמות אישה בחייו (אך היא נעדרת פיזית מרבית הספר), להיות אדם בודד, אישיות אפלולית מדוכדכת, שהולמת להפליא את הכפור הנורווגי החשוך, אשר אווירתו נודפת מדפי הספר ואופפת את הקורא אפילו בחום המזרח תיכוני הלח. הולה, רדוף לנצח בידי שדים פנימיים, שב ומועד ומסתבך בחייו האישיים (האלכוהול, המאהבת מן העבר), שאיכשהו מצליחים להסתבך ולסבך אותו גם במישור המקצועי (המאהבת מן העבר, האלכוהול).


הפעם מתחילה העלילה בחקירת שוד בנק שנהפך גם לרצח מול מצלמות האבטחה, פרשה שכמובן הולכת ומסתבכת. במקביל הולך הולה, המנותק מהאישה בחייו (שנסעה למוסקבה), לפגוש אהובה מן העבר, ומה שאמור היה להיות ערב חברתי גם אם מעט פלרטטני, נהפך ללילה אבוד מזיכרונו ומהכרתו, שהולך ומסבך אותו לאחר שהמאהבת נעלמת. כיוון שמדובר במותחן לא נכביר בפרטים מהעלילה ונספר רק כי הולה חובר בחקירה הזו לשוטרת צעירה, דור שני במשטרה, בחורה בעלת יכולת מדהימה לזיהוי פרצופים, ושניהם ביחד נעזרים בכישוריו, בכישרונו ובקשריו של שודד בנקים אגדי מן העבר המרצה עונש מאסר בכלא. נורווגיה של הולה ונסבו ממשיכה להיות קרה וחשוכה, יחסי הון-שלטון ממשיכים להטיל צל מעיב על ההתנהלות הציבורית-שלטונית-חברתית, והפוליטיקה רוחשת ובוחשת בכול. ואם כל זה מעורר הרהורים עגמומיים על תרבות המערב, הרי שגיחתו הקצרה של הולה לדרום אמריקה במסגרת החקירה מוכיחה שההבדל העיקרי בין שם לכאן הוא כנראה בנופי חופים במקום שלג והרבה מעלות מעל האפס במקום מתחתיו, אבל גם שם פושים שחיתות וסיאוב ופשע (ואפילו יותר). אין לאן לברוח מפני המציאות הרחוקה משלמות. נסבו, כאמור, הצליח גם כאן לטוות עלילה סוחפת השואבת את הקורא לתוכה במהירות ובקלות. חובבי הולה יתמוגגו מהדמות, מי שטרם הכיר ודאי ישמח להכיר את הבלש הפגום-מבריק הזה. התפאורה של נורווגיה מספקת רקע קצת מוכר (בכל זאת, מערב) וקצת שונה (לא עוד עיר אמריקנית ודונטס), בדיוק מה שנחוץ כדי ליצור משב רוח מרענן באגף המותחנים. וכמו בסיבוב הקודם בעברית עם נסבו והולה, גם הפעם מדובר בספר שמעניק לקורא משהו מעבר לחוויית מותחן איכותי בלבד. מדובר בספר שחושף פיסות תרבות לא מוכרות, רובדי מציאות זרה ושונה - מותחן עם ערך מוסף.
שורה תחתונה:
מפגש חוזר מותח ומענג עם הבלש הפגום-מקסים הארי הולה.
"נמסיס", מאת יו נסבו. תרגום מנורווגית: דנה כספי. 445 עמודים. הוצאת בבל

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: משחקי שלטון

תערוכה חדשה: אתא - מפעל, אופנה וחלום

ביקורת ספר: רביעי בערב

ביקורת קולנוע: אין לי מושג איך היא עושה את זה

ביקורת ספר: תיק נעדר