ביקורת ספר: סוס אחד נכנס לבר

את ספרו החדש של דויד גרוסמן, "סוס אחד נכנס לבר", קוראים בנשימה אחת, עצורה, בין חיוכים צחקניים לסף דמעות. אי אפשר להניח אותו ואי אפשר להיפרד ממנו. גם הרבה אחרי תום הקריאה. גרוסמן חולל בו את הקסם הספרותי האולטימטיבי, שבו הוא שובה את הקורא מהשורה הראשונה, מצחיק אותו, מפתיע אותו, צובט בלבו, מעורר בו ריגושים וסערות קטנות, מתקרב ומקרב, מעורר הזדהות ואמפתיה, מהפנט וכובש, דוהר איתו קדימה בשצף-קצב עד לסיומו של הספר, ונשאר איתו עוד הרבה-הרבה אחרי. וזו חוויה מענגת להפליא, שממלאת מצברים נפשיים ורגשיים.

"סוס אחד נכנס לבר", בדיוק כמו שזה נשמע, זו התחלה של בדיחה, והסיפור כולו עוקב אחר מופע סטנד-אפ אחד - שנהפך למשהו אחר לגמרי - של סטנדאפיסט העונה לשם דובלה ג'י (גרינשטיין מהבית) באולם מרתף בנתניה. אבל המופע של דובלה איננו רק המופע של דובלה, כי במרתף הנתנייתי יושב בקהל גם אורח שלו, שופט בדימוס ואלמן (שניהם שלוש שנים), אדם שהיה באופן רופף חלק מנעוריו הירושלמיים - הם למדו יחד פעם בשבוע אצל אותו מורה פרטי - אבל החיים הובילו כל אחד מהם בהמשך למקומות אחרים ונפרדים לגמרי.

הקורא מוזמן לצפות בסטנד-אפ הדוהר למחוזות מפתיעים ומשעשעים עד מצמררים ומבעיתים, לא רק מנקודת מבטו העצמאית אלא גם מנקודת מבטו של השופט, שהוזמן לגמרי לא במקרה למופע הזה, וממש לא רק מטעמים נוסטלגיים ורדרדים. להפך, בעצם.

גרמניה, אחרת

אדום כדם

בקרב ובשבי

ניצבת

נעלמת

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם, לקבל המלצות מגולשים או לשוחח על ספרים? לקהילת קריאה וספרים מומלצים: לחצו