ביקורת ספר: עזים

"עזים", ספרה החדש של דניאלה כרמי שהוא בעצם נובלה (129 עמודים, כולל ציורים), הוא ספר אחר ביותר ממובן אחד, ועל כן מעניק חוויית קריאה שונה. מדובר בסיפור קריא מאוד, סיפור שמדובר יותר משהוא מסופר, ובלשון אותנטית מאוד, נאמנה מאוד לדמויות שאותן היא משרטטת. כרמי, כותבת שמנוסה בכתיבת תסריטים, יודעת לכתוב דיאלוגים שאכן נשמעים כמו דיבורים מהחיים, דיאלוגים קולחים שהם גם רוויי פאנצ'ים, פואנטות, אמירות ולא מעט סאב-טקסט שמהדהד בבירור ביניהן. ואת כל זה היא עושה בטבעיות זריזה, ששואבת את הקורא אל תוך הסיפור המרוחק לכאורה, לוכדת אותו ולא מרפה. במובן מסוים זה קצת כמו לשבת בבית קפה או לעמוד בתור בסופר, כשנקלעים למצב בו עדים-מאזינים לשיחה שמתנהלת לידנו, ואי אפשר שלא להיות מרותקים אליה. כרמי מרתקת את הקורא מהרגע הראשון של הסיטואציה הזרה-מוכרת, הזויה וכה ישראלית שהיא מתארת בפתח הספר: קרוון אי שם בלב מדבריות הנגב, שלושה גברים שיושבים לארוחה מאולתרת כשגבר רביעי, הבוס, זה ברור, נכנס ומפר את האווירה המאובקת. אריק, המאצ'ו יוצא היחידה המובחרת, המוח והמנוסה שבחבורה, שכל החיים רק מחפש לעשות את המכה, מיקי הקיבוצניק הצעיר, הנאיבי ויפה הנפש, שבא לעשות קצת כסף לפני החתונה, ואזולאי, המכונה הפלילי, שבא מעיירה שכוחה וממשפחה בעייתית, מתחברים מכורח הנסיבות לחבורה שמשימתה היא לאתר, ללכוד ולפנות עדרי עזים של בדואים החיים באזור שהרשויות מעוניינות לפנות ממאהליהם ליישובי קבע הנבנים בעבורם. לכאורה, הכול נעשה ברשות ובסמכות וממניעים חיוביים. למעשה, המערב הפרוע זה כאן, בדרום המדינה, ושם המשחק הוא קומבינות וקומבינות-נגד, חצאי אמיתות ושקרים, ולא מעט קופונים שכולם רוצים לגזור. תמורת כמה שיותר כסף, כמובן. כרמי בונה סיפור דחוס מאוד ועם זאת לא כבד. אין כאן תיאורים ארכניים, אקספוזיציות וכיוצא באלה אמצעים ספרותיים זוללי מילים. יש כאן דייקנות ויכולת מבע עזה, כישרון לנצל את המילים לא רק לשם קידום העלילה או מסירת מידע, אלא גם כדי לאפיין את הדמויות, להבהיר את מאזן הכוחות ביניהן, ליצור אווירה ולבנות סצנה. וכמובן, להעביר תוך כדי כך שורה של אמירות, הבזקים והערות, הרבה מעבר לגבולות הסיפור. יש כאן סיפור על משולש גברי ישראלי, על מרדף אחרי כסף, שהוא כמובן גם סוג של מסע אבוד (ואולי אבוד מראש) אחרי אושר חמקמק. יש כאן גם התייחסות לפוליטיקה הישראלית, ליחס החברה אל הבדואים, לסטריאוטיפים של מוצאים ועדות, עיירות וקיבוצים, בחורינו המצוינים לעומת נפולת הטבחים; שחיתויות, עיגולי פינות והעלמות עין בהתנהלות מוסדית ועסקית; סולם ערכים חברתי מתעוות, היוהרה הפטפטנית של הישראלי כובש העולם, השוביניזם הגברי - כולם ועוד הרבה יותר כאן.


זהו סיפור על חברות של אותו-המסטינג, שהיא חברות כפויה, לא טבעית, בלתי אפשרית וגם מחויבת המציאות. אריק, הקומבינטור, מרמה את כולם, בעיקר את עצמו, בקשקשת בלתי נגמרת על אינספור ההזדמנויות שיש ושהיו לו לכבוש את העולם ולהרוויח כסף. אריק מתנשא, יהיר ובעל מטען עודף של ביטחון עצמי. הוא המנהיג הטבעי של החבורה הלא טבעית הזו. מיקי הקיבוצניק הוא הבחור שלכאורה הגיע ממוקד מטרה זמנית, ומגלה בתוך זמן קצר כמה כל מה שהיה לו ברור איננו ברור, כמה גוונים של אפור יש בעולם ואיך שום דבר איננו דומה למה שחשב שהוא. ואזולאי, החריג, זה שלא הגיע מעבר קרבי או מרקע דומה במשהו, שאמור היה לשחות כדג ברפש האנושי המדברי, אכן מתגלה כחריג, אבל מסוג אחר לגמרי. "אבא שלי משקר שהכול בסדר. אמא שלי משקרת שכאילו היא חיה... אחי שחזר בתשובה - גם הוא משקר שהוא חוגג עם אלוהים, עכשיו. מתחזק יעני. ואחי השני נגמל מסמים ומשקר את עצמו שזה יצליח", הוא אומר לשני האחרים בסופו של עימות ביניהם. "ואני משקר שאני הבן הטוב שעוזר לכולם. אבל האמת, למה אני עוזר? מהפחד. שאני לא מסוגל לעזור לעצמי". "עזים" דומה לאספרסו איכותי - קטן, מרוכז, עז טעם ונבלע בלגימה. זהו ספר שנקרא באחת, מצליח להישמע מוכר והזוי כאחד, לשעשע ויחד עם זאת להטריד, להיגמר מהר ולהשאיר סימני נוכחות גם הרבה אחרי סיומו. כל כך ישראלי.
שורה תחתונה:
ספר קטן, איכותי, מרוכז ועז טעם ישראלי.
"עזים", מאת דניאלה כרמי. 129 עמודים. ציורים: הילה חבקין; סדרת פרוזה אחרת, הוצאת עם עובד

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

קלאסי-רוק: האופרה מארחת את הדג נחש

ביקורת ספר: אושר בכל מחיר

ביקורת קולנוע: מנדלסון - חזיונות בלתי פוסקים

האופרה פותחת עונה: חגיגה בחוצות תל אביב

ביקורת קולנוע: מאניבול