ביקורת ספר: עלילת הנישואים

הוצאת מודן הוציאה בעברית את שני ספריו הקודמים של הסופר האמריקני ג'פרי יוג'נידיס, "חמש ילדות יפות" (המוכר אולי יותר כסרט באותו השם, שביימה סופיה קופולה) ו"מידלסקס", שזיכה את מחברו בפרס פוליצר. היא גם מביאה לנו עכשיו את ספרו השלישי, שיצא במולדתו בשנה שעברה, "עלילת הנישואים". הפעם עיקר העלילה מתרחשת במהלך שנה אחת (1983), אחרי תום הלימודים לתואר ראשון באוניברסיטה, אך בעצם חוזרת בגיחות גם אחורה בזמן, אל פרקי ילדות-התבגרות של הגיבורים. והם שלושה, שחייהם נקשרים זה בזה: מדלן, שסיימה לימודי ספרות אנגלית, ליאונרד, שלמד ביולוגיה, ומיטשל, שסיים לימודי תיאולוגיה. יוג'נידיס מניח את יסודות המשולש האנושי הזה בראשית שנות השמונים של המאה העשרים באוניברסיטת בראון היוקרתית (הם בני מחזור 1982, הוא עצמו סיים את לימודיו שם ב-1983). שלושת גיבוריו שונים מאוד זה מזה ברקע, במוצא, באישיות ובנטיות האקדמיות שלהם, אבל שלושתם בני 20 וקצת מאוד הניצבים על סף החיים האמיתיים, ובעצם יוצאים למסע התבגרותם. מדלן היא ווספית יפהפייה, בת למשפחה מבוססת - אביה היה דיקן קולג' קטן ואנין בצפון מדינת ניו יורק - שאין לה מושג של ממש מה תעשה בשארית חייה והיא שבויה-אבודה, במידה רבה, ביחס לעתידה, כמו גיבורות הרומנים הגדולים של המאה ה-19 שבהם התרכזה בלימודיה. במילים אחרות - אין לה מושג מה היא רוצה לעשות עם עצמה ולא נורא דחוף לה (משום בחינה, גם לא כלכלית) לגלות. ליאונרד הוא הבחור המוכשר שהגיע - ואמור גם להמשיך להגיע - רחוק. בן למשפחה הרוסה מפורטלנד, אורגון - אביו נטש אותם בילדותו וברח לאירופה, אמו נוטרת מאז לכל הגברים, כולל בנה. הוא סוג של גאון במדעים, שעתידו מובטח במלגת לימודים-התמחות נחשקת שמובטחת לו במעבדת מחקר יוקרתית בקייפ קוד. אלא שמתברר כי ליאונרד, שהוא גם חתיך נערץ בקרב הצעירות ורב חברים, לוקה בהפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה), שמטילה צל כבד וסימני שאלה על עתידו, המקצועי ובכלל, בעיקר לאחר אשפוז (שהוא די מסתיר) בסוף הלימודים וטיפול תרופתי, שמשבשים את מהלך התקדמותו, את סדרי עבודתו ואת תפקודו. מיטשל, בן למשפחה יוונית במקור, מדטרויט, רואה את עתידו בתחום התיאולוגיה, אולי כחוקר ומרצה בתחום לאחר תואר שני, ובינתיים מתכנן טיול גדול לאירופה ולהודו, שיהיה כמובן גם מסע רוחני ואף אמור לכלול תקופת עבודה כעוזר מחקר אצל פרופסור ידוע שם מעבר לים.

במהלך שנות התואר הראשון השלושה מכירים זה את זה ומתחברים בקשרים גלויים וסמויים. מדלן ומיטשל מכירים ומתחברים - היא רואה בו ידיד, הוא מתאהב בה בסתר לבו, באובססיביות מושתקת, משוכנע שהיא הנפש התאומה שלו ואהבת חייו, שבבוא העת תכיר בכך בעצמה. מיטשל וליאונרד נפגשים באחד הקורסים. ליאונרד מתרשם שמיטשל בחור חריף, מיטשל חש מאוים מליאונרד, שהילת גאון וחביב בנות מקיפה אותו. מדלן מתאהבת בליאונרד בקורס משותף שהם לוקחים מאותן סיבות שרוב הבנות נופלות ברשתו, אך בנבדל מרובן היא מצליחה ללכוד את תשומת לבו במידה מספקת ולצאת איתו במשך תקופה, עד שהוא דוחה הצהרת אהבה שלה והם נפרדים. שבורת לב ופגועה היא מגיעה לטקס הסיום, ואז מגלה שליאונרד חולה (ומאושפז), ובצעד רומנטי להפליא מוותרת על ההשתתפות בטקס ונוסעת לבקרו. יוג'נידיס טווה את חוטי הסיפור במקביל ובנקודות השקה, צעד קדימה שניים אחורה, ואת הכול הוא מתבל (כמו ב"מידלסקס") בהמון מידע ופרטים אמיתיים שעוטפים בריאליזם מעשיר את העלילה הבדיונית-דמיונית. מיטשל חוזר מהאוניברסיטה הביתה כדי לעבוד כמה חודשים על מנת לחסוך כסף לטיול. אחר כך הוא וחברו לארי מכתיפים תרמילים ויוצאים לפריז ולאתונה ומשם ממשיך מיטשל להודו. מדלן, שעולמה וחייה עד לשלב זה לא עימתו אותה מעולם עם חריגות או עם קושי אמיתי, מוצאת עצמה מלווה את ליאונרד באשפוז במחלקה פסיכיאטרית ואחר כך בשלבי ההתאוששות-הסתגלות ובמעבר למתחם מעבדת המחקר בקייפ קוד. ליאונרד, היחיד מהשלושה שעתידו היה משורטט באמת, נאלץ להתמודד עם השיבושים ועם הקשיים במימוש תוכניתו, ובעיקר עם מחלתו ועם עצמו. הרבה דברים מתרחשים בחיי השלושה ומשנים אותם במהלך השנה. יוג'נידיס עוקב אחרי התהליכים, מעגן ומאפיין אותם בשלל פרטים אמיתיים הלקוחים מעולמם הבדוי: שורה של ציטוטים ספרותיים שנקשרים בלימודיה ובחייה של מדלן; ציטוטים מכתבים תיאולוגיים ורוחניים שמלווים את מיטשל; שלל עובדות על מחקר ביולוגי, על עבודת המחקר והווי מעבדה-קהילה כזו; תיאורים מפורטים ומדויקים של אתרים ומקומות שהעלילה מתפתלת ביניהם, מפרובינסטאון ואוניברסיטת בראון דרך העיירות של קייפ קוד ועד אתונה, פריז וכלכותה; הרבה מידע על מחלת המאניה-דפרסיה, שמועבר לקורא בהדרגה. בסופה של השנה איש משלושתם אינו מה שהיה בראשיתה. כל אחד מהם מתפכח באופן כלשהו מחלומותיו הרומנטיים. יוג'נידיס מפגין כאן, כמו בספרו הקודם, את כישרונו לטוות עלילה רבת רבדים, כיוונים, גיבורים ומסלולים, וככותב היודע לפרוס יריעה רחבה וקריאה, הסוחפת לתוכה את הקורא בקלות. ולמרות, ואולי בעצם דווקא בגלל, הקריאה המהנה והעלילה המסתעפת-מתפתלת, התאכזבתי מהסיום, מהעובדה שכל כך הרבה נגמר - לטעמי - בצורה של כמעט הערת אגב. התחושה הייתה כאילו המחבר בזבז את כל הדלק הספרותי שלו על הדרך ולא נשאר לו מספיק לסופה. ואל תטעו, האכזבה איינה נובעת מסוג הסוף שנבחר כי אינני מהחותרים ל"סוף טוב" או לסוף יותר רומנטי, דרמטי או סגור. יוג'נידיס גם בהחלט קושר את הקצוות. כוונתי לכך שבסופה של קריאה שנטמנה בה הבטחה רבה, הרגשתי שזו פשוט לא מומשה, ונותרתי עם תחושה חמצמצה של - זה הכול?
שורה תחתונה:
המסע הספרותי מענג יותר מהיעד שאליו מגיעים.
"עלילת הנישואים", מאת ג'פרי יוג'נידיס. תרגום מאנגלית: אילת אטינגר וא?הד זהבי. 506 עמודים. הוצאת מודן