ביקורת ספר: פלייבק

אין מנוס משימוש בקלישאה הידועה: מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. באיחור של 56 שנים זוכה הספר "פלייבק", האחרון בסדרת פיליפ מרלו שיוצרו, ריימונד צ'נדלר, השלים לפני מותו, לתרגום (מצוין) לעברית (ותודה לאסף שור). וזו בשורה מאוד משמחת לכל חובבי ז'אנר הבלשים, ובמיוחד הקלאסיקה שלו, לחובבי מרלו לדורותיו וחיקוייו (תכף נגיע לזה), ולחובבי בלשים שלוקחים אותנו רחוק מכאן ומעכשיו.

לקרוא מרלו מקורי של צ'נדלר זה כמו לראות עבודה מקורית של אמן, לא חיקוי או משהו באותו סגנון, מוצלח ככל שיהיה. הבלש פיליפ מרלו נהפך עוד בחיי בוראו להרבה יותר מדמות ספרותית. הוא נהפך למודל לחיקוי שכותבים רבים בראו גיבורי בלש בדמותו, לגיבור קולנועי וטלוויזיוני שהעצים את זה הספרותי ולא רק ניזון ממנו, לחבר כבוד בקלאסיקת ספרות הבלשים האמריקנית, ולאייקון תרבותי.

פיליפ מרלו הוא הבלש הכוכב-הבודד, הגבר הקשוח, השנון, החריף, המפוכח והציני, ששותה יותר מדי, לא בורח מעימות פיזי אבל גם לא ממהר אליו, האיש האפל משהו שמצליח להצחיק לא מעט, הגיבור שנוטה בינו לבינו גם להרהורים פילוסופיים, גבר של גברים וחביב נשים. שבעה ספרי בלש השלים צ'נדלר בחייו בסדרת פיליפ מרלו, הראשון היה "השינה הגדולה" שיצא ב-1939 כשצ'נדלר היה בן 51, והאחרון - שיצא עכשיו אצלנו - "פלייבק", שפורסם ב-1958, כשהיה בן 70 (השנה שבה הוא מת).

"פלייבק" הוא הספר היחיד הסדרה שאינו מתרחש בלוס אנג'לס (אלא בעיר הדמיונית אזמרלדה, שהיא בעצם לה-הויה שבקליפורניה, בה חי בערוב ימיו), והיחיד שלא נהפך לסרט או לסדרת טלוויזיה. רבים וטובים גילמו את מרלו בעיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים שונים, מהאמפרי בוגרט, דרך ג'יימס גארנר ועד אליוט גולד ורוברט מיצ'ם. היה עוד ספר בסדרת מרלו בעבודה, שצ'נדלר לא הספיק להשלים, שהוא קרא לו "פודל ספרינגס" (מקום דמיוני שהוא בעצם פאלם ספרינגס), ומי שסיים את כתיבתו ואפשר את פרסומו לאחר מותו של צ'נדלר היה מחבר מותחנים מצליח אחר, רוברט בי. פארקר, שבספריו שלו יצר גיבור סדרתי בשם ספנסר, בתבנית פיליפ מרלו כמובן.

עוד על ספרים:

סוס אחד נכנס לבר

אדום כדם

ניצבת

נעלמת

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם, לקבל המלצות מגולשים או לשוחח על ספרים? לקהילת קריאה וספרים מומלצים: לחצו