ביקורת ספר: צל של מלאך

נפתח בגילוי נאות: אדיבה גפן היא חברה שלי. כיוון שכך, וכיוון שגפן היא לא רק אישה מצחיקה ושמחה, אלא גם כותבת פורה מאוד ("צל של מלאך" הוא ספרה ה-14 והמותחן העשירי ביניהם, והיא התחילה לכתוב רק לפני כ-15 שנה) - אינני מרבה לכתוב על ספריה. מצד שני, רק בגלל שהיא חברה שלי לא מגיע לה שאפלה אותה עד כדי כך לרעה ולהתעלמות, ולכן "צל של מלאך" בכיכובה של דקלה שושקוביץ, גיבורתה החוזרת של גפן, זוכה כאן הפעם לתשומת הלב. שושקוביץ, רווקה צעירה (אבל לא ילדונת) וחריפת לשון, היא כאמור גיבורה חוזרת במותחניה של גפן, ביחד עם הבוסית שלה, חוקרת פרטית בשם סמי ג', שגם היא לא פראיירית של אף אחד, וגם אישה שמנה וחובבת אוכל בלי שום נקיפות מצפון. הפעם הכול מתחיל בביקור של דקלה בעכו, שם היא נתקפת חולשה פיזית שגוררת התעלפות קטנה, אך די דרמטית, סמוך למעון לחוסים שנקרא "בית היונה". כשחושיה שבים אליה, שב אליה גם קול מעברה הרחוק, של נער שהיה אהבת נעורים ראשונה שלא ממש מומשה. אלא שכשדקלה מתעוררת לגמרי, המלאך הגואל שלה עם הקול מהעבר נמוג, וכך גם כל סימן לקיומו. בהיותה עוזרת-בלשית נחושה היא מתעקשת לנסות ולאתר את הבחור אחרי שנות הנתק הרבות. מה שמתחיל כחיפוש תמים נהפך לתעלומה, שהולכת ומסתבכת כשהבחור המסתורי מופיע מקץ ימים אחדים בפתח דירתה רק על מנת לבקש ממנה לשכוח את המפגש החוזר ביניהם - ולהתגלות למחרת בבוקר כגוויה. דקלה, כמובן, נהפכת מיד - ולרגע קצר - לחשודה בעיני חוקרי המשטרה, שאחד מהם גם תכף ומיד מתחיל קצת להתאהב בה. בעזרתה של סמי ג' פוצחת דקלה בחקירה משלה בניסיון לגלות מי אחראי למותו של אליל נעוריה, מה בדיוק הקשר שלו למעון בעכו ולמה מאז ימי התום של נעוריהם ועד הלום מתכחשים הוריו העשירים והסנובים לקיומו ולא יודעים דבר על חייו ועל מותו. בדרך, כמובן, העלילה מסתבכת כשעוד דמות מסתורית הקשורה למנוח נהפכת לגוויה בעצמה, ויחסי המגזר הפרטי והמשטרה הולכים ומסתבכים ומתהדקים.


גפן כותבת בקלילות, טווה עלילה שבה השעשוע הוא מרכיב מרכזי ולא פחות חשוב מכל תרגילי המסתורין והבילוש. גיבורותיה חדות לשון ומהירות מענה ונשמעות קצת כמו גרסה ישראלית-בלשית של בנות גילמור. על כל שאלה ואמירה יש להן תשובה ותגובה מתחכמת, ובכך הן משתייכות לז'אנר שלם של בלשים זריזי לשון ומהירי מענה, החל מספנסר, גיבורו החוזר של רוברט ב. פרקר ועד ג'וש שירמן, גיבורו החוזר המקומי של יאיר לפיד. ברור שאין אנשים כאלה, שמדברים ככה במציאות, אבל זה בדיוק כל הכיף איתם. אם הזכרתי ז'אנרים ובלשים אחרים אחים לתעלומות, מן הראוי להזכיר, כמובן, את סוכנות הבלשיות מס' 1 שברא אלכסנדר מק'קול סמית בסדרת ספרי הבלש שלו, עליה מולכת החוקרת הפרטית הגדולה מהחיים וגדולת הממדים מא ראמוצווה, ואת סדרת המותחנים המצליחים של שרה פרצקי האמריקנית, בכיכובה של וי.איי. וורשבסקי, חוקרת פרטית חובבת וויסקי וסקס טוב. סמי ג' השמנה, הבוסית של דקלה, יכולה בקלות להיות מנהלת הסניף המקומי של סוכנות הבלשיות מספר 1 האפריקנית, כולל ממדי גופה. דקלה, מצדה, יכלה בקלות להתחבר לוורשבסקי האמריקנית, כי כמוה היא עצמאית, רווקה, בלשית, חובבת סקס ונטולת עכבות מטופשות. מול הבגדים שוורשבסקי חובבת הייתה דקלה שולפת את אוסף המגפיים שלה, ועל כל וויסקי של האמריקנית הייתה דקלה מחזירה בכוסית וודקה. או עראק. ולחיי ההעצמה הנשית וכל זה. בקיצור, שמח במותחן של גפן. כן, יש עלילת מתח, יש גופות ומזימות, רמזים ואיומים, הטעיות ובסוף גם פתרונות, אבל יש גם הרבה רוח שעשוע, עליצות, המון אוכל וגם אלכוהול משמח ובכלל - הרבה קלילות שמחה, מהסוג שהולם בול חופש-נופש, חגים ומועדים, טיסות ונסיעות ושאר פסקי זמן שבהם פשוט מתבקש ספר כיפי. וזה עוד משהו חינני מאוד וברור בכתיבה של גפן: היא אינה מתיימרת להיות מה שהיא לא. היא בסך הכול מבקשת לכתוב מותחן קליל, מבדר ומהנה. ואת זה - היא עושה.
שורה תחתונה:
מותחן קליל ומבדר עם טעם של חצילים בטחינה וריח של ערק.
"צל של מלאך" מאת אדיבה גפן. מותחן, הוצאת זמורה-ביתן, 284 עמודים
אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים
עוד על תרבות ובידור:

בשביל מה להרים רגליים עד האוזניים כמו סוס

ביקורת תיאטרון: לרקוד ולעוף

ביקורת קולנוע: זוהי סדום

ביקורת ספר: העזרה

ביקורת תיאטרון: מעגל הגיר הקווקזי