ביקורת ספר: רביעי בערב

"רביעי בערב" הוא מועד התכנסותה של קבוצת הטיפול להורים שמנחה הפסיכולוגית עלמה פרבר בקליניקה הממוקמת בבניין משרדים ברמת גן. שבעה אנשים קיבצה בספרה הסופרת יעל הדיה לקבוצה הבדיונית-ריאליסטית הזו, שהמכנה המשותף שלה והסיבה שבגללה התכנסו היא בעיות עם הילדים, סוגיות של הורות - לטעמם לא מספיק טובה: שני זוגות נשואים, צמד מקצועי אחד (שותפים) ואישה חד-הורית אחת. הדיה, סופרת מוצלחת ומצליחה ("שלושה סיפורי אהבה"), היא גם אחת מתסריטאיות הסדרה המצליחה "בטיפול". הזירה הפסיכולוגית, לרבות הדינמיקות שבה, היא מבחינתה מגרש כתיבה מוכר, שבו כבר הוכיחה את מיומנויותיה. נקודת הפתיחה שבה בחרה להציב הפעם את גיבוריה בזירת ההתגוששות הזו עם חייהם היא יחסי הורים-ילדים. לכל המתייצבים לטיפול אצל הפסיכולוגית - יפהפייה כובשת שיצאו לה מוניטין כמחוללת קסמים הפועלת בשיטות לא מקובלות - יש בעיות עם ילדיהם ו/או עם ההורות שלהם מול ילדיהם. כולם, במידה כזו או אחרת של כנות, חשים שהם הורים לא מספיק טובים. אילן וענת הם זוג נשוי למוד משברים ועל סף פיצוץ. היא מאפרת, הוא תסריטאי (בתקופת יובש מתמשכת) ויש להם שני בנים, עילם ומיכאל בן העשר, שהוא ילד בעייתי, גדול ממדים, מסוגר, אלים ומפחיד. סוג של בריון. ענת הכריחה את אילן לבוא לקבוצה, לאחר שהיה אלים כלפי הילד. גם רונית ודני הם זוג נשוי, הזוג החריג בנוף ההומוגני-למדי של הקבוצה. דני מנהל חברת ניקיון, איש שלמרות ההצלחה הכלכלית אפוף רגשי נחיתות בשל מקצועו והעובדה שנשר מלימודים בטכניון בתום שנה בלבד. אשתו רונית היא מורה בתיכון ויש להם שתי בנות. רונית מודאגת מהגדולה, מתבגרת עם חבר חייל שמקיימת איתו יחסי מין. דני חושש לחיי הצעירה, שהולכת ומצטמקת מול עיניו בהפרעת אכילה. הזוג הלא-נשוי הם גליה ודורי, מעצבים גרפיים ושותפים בסטודיו לעיצוב. הוא הומו שהוליד בן בהסדר חוזי עם רווקה שרצתה ילד. הוא אוהב את הפעוט שטרם מלאו לו שנה אהבה גדולה, אך מערך יחסיו עם האם הולך ומשתבש והיא מטילה עליו שלל סנקציות בהתנהלות מול התינוק. גליה שותפתו נשואה לרון שאינו משתתף בקבוצה. היא אישה שמנה ואם לילד שמן עם הפרעת קשב שאיתו היא מתקשה להתמודד.. זוהר, החד-הורית בקבוצה, היא עורכת ספרותית המגדלת את בתה בת הארבע בחששות גדולים שבעצם בחירתה להיות חד-הורית היא עשתה ועושה לבתה עוול ונזק גדול. גליה וזוהר, מתברר, מכירות זו את זו מילדותן בירושלים הדיה טווה את חוטי העלילה ברשת צפופה וסבוכה שבה פועלים ומונעים גיבוריה בהווה הספרותי המתקדם מפגישה לפגישה ובמתרחש ביניהן, ואחורה - כל דמות לעברה ולילדותה, עד להעלאת זיכרונות מודחקים וכאובים על כל משמעויותיהם. הישגה המרשים הוא בגלריה האנושית המורכבת, רבת הרבדים והמשכנעת שהיא יוצרת. כל שמונה גיבוריה וספיחיהם - שבעת המטופלים, הפסיכולוגית, ילדיהם, בני משפחותיהם והדמויות הסובבות אותם - הם דמויות שלמות, מעוגלות, מנומקות, בעלות היסטוריה, אישיות וממשות. כל דמות ועולמה, וכולן מתחברות-מתנגשות בסיפור ומעניקות לו עומק ונפח.


הדיה בונה את עלילתה באינטנסיביות רבת פרטים כסלילי סיפור שנכרכים זה בזה, מסתבכים ונפרמים ונקשרים. במסע שנועד במוצהר ללמוד על ילדיהם ועל טיב יחסיהם איתם, לומדים המטופלים על ילדיהם, על היחסים ביניהם בהווה ובעבר, ובעיקר על עצמם. וככה, מאחורי תיאורי הפתיחה, מתגלים מי שמתאהבים באופן כזה או אחר בעלמה וכאלה הצוברים רתיעה גדולה מפניה; מי שחוו הזנחה והתעללות נפשית כזו או אחרת כילדים; מתגלה זוגיות שמושתתת על שקרים וניכור ובגידות; יצר הרס עצמי והתמכרויות קטנות ופחות קטנות; כעסים וכאבים שהודחקו שנים; יחסים טעונים עם בני משפחה אחרים; קצרים איומים בין הורים וילדים, טינות ישנות והארות חדשות. הדיה מדייקת ומדויקת בכתיבתה, יודעת לאבחן ולהבחין בין גוני-גוונים של רגשות והתנהגויות, סוגי אישיות וניואנסים של תקשורות. בעצם הבחירה בקבוצת טיפול היא מצהירה מראש כי גיבוריה אינם מושלמים. האופן שבו היא מקלפת את שכבות המגן שלהם וחושפת את פגמיהם ופצעיהם הוא סוג של סטריפטיז איטי ומסוגנן שבו היא אינה נרתעת מלגעת גם במקומות המוצנעים והאפלים ביותר בנפשם ובאישיותם של גיבוריה, שכולם עוברים תהליך ומגיעים לתובנות ולהארות, גם אם לא בהכרח אלה שכיוונו אליהן בראשית המסע (כולל הפסיכולוגית). הספר עוקב אחרי תקופה של מפגשי הקבוצה, והוא מעין תיעוד התהליך הטיפולי והשלכותיו-השפעותיו על משתתפיו בזמן נתון, מין יומן מסע נפשי של קבוצת אנשים באמצע החיים. אין כאן עלילה שמובילה לשיא אחד ולהתרה, יש כאן פרק בחיים של קבוצת אנשים, ריאליזם ספרותי שנפרט לפרטי הפרטים הקטנים ביותר של החיים. בחדר הטיפול, מעצם הגדרתו, מותר לדבר ולומר הכול, ולכן מרשים לעצמם גיבוריה של הדיה לגעת ביותר מטאבו אחד או שניים הנוגעים בליבת הסיפור - יחסי הורים וילדים. בכתיבה קולחת ואיכותית מציבה הדיה במרכז העלילה, בטבעיות, בפתיחות ובישירות, את הנושא הטעון הזה של הורות, בדגש על הורות לילדים בעלי בעיות שונות, החל בהפרעות קשב וכלה בהפרעות אכילה. קצת כמו בסדרה "בטיפול", גם בספר הדרמות מתחוללות בעיקרן בין ארבעה קירות (של בתים שונים), בתוך הנפשות הפועלות, הן באות מבפנים והתהליך הוא הדרגתי וארוך ומשופע מאוד במלל.
שורה תחתונה:
רומן שהוא פסיפס אנושי מורכב שמתחיל ונגמר בהורות, מפגן כתיבה מרשים.
"רביעי בערב", מאת יעל הדיה. 464 עמודים, הוצאת עם עובד

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: אין לי מושג איך היא עושה את זה

ביקורת ספר: תיק נעדר

ביקורת קולנוע: אחותי היפה

ביקורת קולנוע: מסיבת ההלוויה שלי

ביקורת ספר: חשד לשיטיון