ביקורת ספר: תוגותיו של אמריקאי

סירי הוסטוודט היא סופרת אמריקנית מוכשרת שזהו ספרה השני המתורגם לעברית. לפני כארבע שנים יצא אצלנו ספרה "אשר אהבתי" (בהוצאת מודן), ספר כובש ונוגע ללב, שמשרטט בעדינות את קווי השבר האנושיים של גיבורי עלילה שהולכת ומסתבכת עד להתרתה. גם הפעם מטפלת הוסטוודט בגיבוריה בעדינות, באינטליגנציה ובאהדה אנושית מובנית. ניכר בה שהיא אוהבת בני אדם, גם את המיוסרים והדפוקים שבהם, חומלת עליהם, מוכנה בכל רגע ובכל מצב לנסות להבין אותם. גיבורה המרכזי הוא פסיכיאטר שמטופליו ובעיותיהם הם חלק בלתי נפרד מחייו, גם הרבה אחרי שעות הקבלה. גם הפעם החיפוש הפנימי בתוך נפש האדם הוא זירת התגוששות מרכזית בעלילה. גם הפעם שורה על הספר, על גיבוריו ועל סגנונו, אווירה של איפוק. וגם הפעם, הוסטוודט מוכיחה שכתיבה היא אמנות שהיא אמונה עליה היטב.


אבל. וה"אבל" הזה הוא חמקמק, כמעט כמו תוגותיו של הגיבור, אריק. הוא פסיכיאטר מצליח וגרוש זה זמן לא רב, שלבד וביחד עם אחותו, פילוסופית נודעת ואלמנתו - גם זה זמן לא רב - של סופר-תסריטאי ידוע ואם לבת בגיל ההתבגרות, יוצא למסע היכרות וגילוי עם אביו שנפטר, עם עברו של האב, עם עברו שלו וכמובן, עם עצמו. הוסטוודט משלבת כאן משהו ממסע התבגרות מאוחרת - אם אפשר לכנות זאת כך - של מבוגרים (אריק ואחותו בני חמישים פלוס), סגירת מעגל של ילדים הלומדים להכיר את הוריהם כבני אדם אחרי מותם ומשברי אמצע החיים, עם הארות ותובנות על חברת המהגרים האמריקנית, הפעם מהצד הסקנדינבי שלה, על אמריקה של מינסוטה לעומת אמריקה של ניו יורק, על יחסים בכלל ועל אלה שבין ובתוך משפחות ומעגלים חברתיים ומקצועיים. הכול נשמע מדויק ויושב נכון. ברוקלין של הוסטוודט היא בדיוק כפי שהיא ודאי נשקפת מחלונה (היא גרה שם, עם בעלה, הסופר פול אוסטר), טיפוסי מינסוטה שהיא מעצבת הם המקבילה הרצינית לקריקטורות ששרטטו האחים כהן בסרטם "פרגו", וחיבוטי הנפש של אריק בסוגיות המערערות את מטופליו מעוררות התפעלות, הן בתיאור המקצועי-אך-נגיש שלהן והן בתיאור הדמות המשיבה לאנשי המקצוע הרבה מכבודם האבוד. אבל. משהו בסך הכול לא עובד. אולי האיטיות הרבה מדי, אולי הארכנות פה ושם, אולי ההתעסקות הדקדקנית והירידה לפרטי פרטים של כל מכאוב נפש וכל תוגה-נוגה, קטנה כגדולה. התוגה המכבידה נהפכת לגיבורה המרכזית של הסיפור, ונוכחותה מעיקה, לעתים יותר מדי. ואולי זו גם התחושה כי בסופו של סיפור רב חיבוטים וחיטוטים, עמוס דמויות משנה ועלילות צד, נשארנו עם הרבה עצים ומעט יער.
שורה תחתונה:
לחובבי עצב קיומי כתוב בכישרון. הספר הקודם שלה עדיף. "תוגותיו של אמריקאי", סירי הוסטוודט, תרגום: דורית בריל-פולק, הוצאת מודן