ביקורת ספר: תולדות שן הלווייתן

על דש המותחן "תולדות שן הלווייתן" כתוב שהמחברת, אליזבט אילו, מלמדת כתיבה באזור בוסטון (שם גם מתרחשת מרבית העלילה). אולי משום כך נדמה שהספר - ספר הביכורים שלה - נכתב לפי איזו תוכנית-אב לכתיבת מותחנים, נוסחה, או לבטח רשימת מכולת של מרכיבים חיוניים לכתיבת מותחן. כי יש כאן הכול, ובכמויות מוגזמות (וזה חלק מהבעיה), ועם זאת, הספר לא מצליח לטעמי להיות משהו מעבר לעוד מותחן נוסחה קריא למדי ועמוס מדי, למרות שנדמה לי כי המחברת ביקשה ליצור מותחן בעל ערך מוסף כלשהו, אבל בכך לא ממש הצליחה. מהשאיפה נותרה בעיקר יומרה, שמבצבצת בין גודש האפיונים, התסבוכות, עלילות המשנה, הכישורים והרפרורים התרבותיים.

במרכז "תולדות שן הלווייתן" עומדת רווקה אמריקנית צעירה, נאה וגבוהה, שחיש-קל מובהר לקוראים שהיא בת טובים עשירה, מבריקה ובעלת עבר פרוע. שמה פִּירִיוּ קספרוב, בת למהגרים רוסים (האם, שמתה מזמן, הייתה דוגמנית, והאב היה סוכנה, וקודם לכן סוג של סרסור ובריון) שהקימו אימפריית בשמים שבזכותה כולם חיים בעושר בלי אושר בביקון היל, שכונת האצולה העשירה של בוסטון. כך, כבר בשמה ובאפיונה הראשוני של הגיבורה, בולטת היומרנות של הדמות, שרק תמשיך לגלות במהלך העלילה עוד כישורים, כישרונות ויכולות מהסוג המעצבן והמרגיז, קצת כמו בלשים ספרותיים שיורים שנינויות כמו שהם יורים באקדח, ואף פעם לא מדברים בסתם משפטים, כמו סתם בני אדם.

פיריו, שבסתם ימי חול עובדת בחברת הבשמים המשפחתית שהיא עומדת לרשת (היא גם נורא מוכשרת בזיהוי ריחות...), מפליגה בפתח הספר עם נד, דייג וידיד שהוא גם אבי בנה של חברתה הטובה ביותר תומסינה (תעקבו בבקשה), בסירת הדיג החדשה שלו. אלא שבאמצע ההפלגה מתנגשת בהם ספינת משא גדולה וכהה, הסירה מתפצחת ונטרפת בים, נד נהרג ונעלם ורק פיריו, שמתברר כי יש לה איזו יכולת גופנית מסתורית, שורדת כמה שעות במי האוקיינוס האטלנטי הקפואים עד שהיא נמשית בשלום ובתדהמה.

חקירה רשמית ראשונית קובעת שמדובר בתאונה, אבל פיריו אינה מסתפקת בכך. היא רוצה לאתר את אוניית המשא שהתנגשה בהם, כדי שתפצה את ג'וש, בנו בן העשר של המנוח, שהיא הסנדקית שלו, ומרגישה נורא אחראית לו (מה גם שחברתה תומסינה היא אלכוהוליסטית ואם חסרת כל אחריות).

בהמשך היא נעשית חשדנית בכלל, דופקת נפקדות בעבודה ויוצאת למסע בילוש כמעט פרטי. בדרך, ומבלי להסגיר פרטים כדי לא לפגוע בהנאת הקריאה, היא כמובן מסתבכת, מסתכנת, חוטפת מכות, יורה, מתאהבת, מגיעה עד חופיה הצפוניים של קנדה ובסיס צבאי בפלורידה, מתעמתת עם אביה, חושפת עבריינים, תורמת לשמירה על איכות הסביבה, דואגת לבן סנדקותה ולחברתה, ומביאה את כל הבלגנים לסוף טוב.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

היא מתגלה לא רק כבעלת יכולת פיזיולוגית עלומה, אלא גם כשחיינית מצוינת, סטייליסטית-על שמרגישה בנוח גם בסתם סווטשירט שאול, כמי שיודעת לשתות אבל גם להתאפק ולהתנזר, כשקרנית לא קטנה שרודפת אחרי האמת, ציניקנית עם לב זהב, בקיאה בספרות רוסית ובכלל אינטלקטואלית, שמרגישה לגמרי בבית על סירות דיג ובברים של דייגים, מהירת תגובה בדיבור ובתנועה, ובאופן כללי סוג של סופרוומן.

בהיותה גיבורה מסוג המולטי-טלנט הבלתי אפשרי, קצת מוגזם להעמיס עליה סיפור שלם של מאבק למען שימור הסביבה (מחבר המותחנים קרל היאסן עושה את זה כבר שנים הרבה יותר משכנע), או עימות בין תרבות ומורשת רוסית לאמריקנית, שיקום אלכוהוליסטים והגנה על ילדים. זה נשמע צדקני, יומרני ולא אמין ובכלל, עומס היתר שהספר לוקה בו יוצר רושם שהמחברת נטלה רשימה של כל המרכיבים הנחוצים למותחן, סימנה וי ליד כל אחד ודאגה לאכלס אותו בהכי-הכי מסוגו. לא סתם אמא יפה, דוגמנית עבר מהוללת. לא סתם אבא שהיה סוכן שלה, אלא גם סרסור ובריון קשוח. וכך הלאה, וכך הלאה.

שורה תחתונה: מותחן עם עומס יתר של הכול. לטיסות מאוד ארוכות.

"תולדות שן הלווייתן", מאת: אליזבט איתו. תרגום מאנגלית: עידית שורר. 424 עמודים. הוצאת הכורסא - ידיעות אחרונות - ספרי חמד

עוד על ספרים:

אהובתו של פרויד

פלייבק

"זה לא בידור, אבל זאת אמת"

סוס אחד נכנס לבר

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם, לקבל המלצות מגולשים או לשוחח על ספרים? לקהילת קריאה וספרים מומלצים: לחצו