ביקורת ספר: תיק נעדר

בלש המשטרה אברהם אברהם עוד יחזור. בוראו, הסופר דרור משעני, מכריז על כך כבר על כריכת הספר "תיק נעדר" ("החקירה הראשונה"), המפגיש לראשונה את הקוראים עם הרווק החולוני בן ה-38. וכך, עוד לפני שאברהם אברהם, המכונה אבי, בכלל פותח תיק חקירה, ברור לקוראים כי מדובר בגיבור סדרתי. ככזה ברורים מראש כמה דברים, כמקובל בעדות הבלשים הסדרתיים: שאישיותו היא אלמנט חשוב יותר מכל מרכיב של מסתורין, תעלומה וגורם מתח בסיפור; שגם אם ייפגע קצת במהלך הספר, בגדול - לא יאונה לו רע ולא נשקפת סכנה לחייו; שאם יתחבב על הקוראים, הם ילכו בעקבותיו גם לספרים הבאים ולא ממש משנה אילו תעלומות הוא יחקור בהמשך ועד כמה הן כשלעצמן ימתחו או יאתגרו את הקוראים. ככה זה עם בלשים סדרתיים. התעלומה שמונחת ערב אחד על שולחנו של אברהם (לקראת סוף משמרת), היא היעלמותו הפתאומית והמסתורית של נער בן 16 בשם עופר שרעבי. הוא הלך בוקר אחד לבית הספר, אבל לא הגיע. ולא השאיר שום סימן. אמו של הנער מתייצבת בפני אברהם ומבקשת את עזרת המשטרה. אלא שהוא, שבשלב ראשון, לא רואה בהיעדרות היעלמות חשודה במובן כלשהו, מנסה להרגיע אותה בנימוס, בין היתר בתיאוריה שהוא מציג לה, מדוע אין ספרי בלשים בעברית. "כי אין כאן פשעים כאלה'', הוא אומר לה. "אין אצלנו רוצחים סדרתיים. אצלנו, אם מבוצע פשע זה בדרך כלל השכן, הדוד, הסבא, ולא צריך חקירה מסובכת כדי לגלות מי ביצע אותו ולפזר את המסתורין. פשוט כי אין אצלנו מסתורין", הוא קובע, והמציאות הבדיונית כמובן טופחת מיד על פניו. כי מתברר שעופר אכן נעדר. ולא השאיר כל רמז. ואיש אינו יודע דבר. איש לא ראה ואיש לא שמע. ואברהם, שכועס על עצמו על הזלזול הראשוני, לא מתקדם לשום מקום בחקירה שלו, למרות שהוא מאוד משתדל לשמוע גם את מה שנמצא בין השורות, את מה שלא נאמר, את מי שלא נמצאים. ככל שהימים חולפים, תסכולו מול היעדר התוצאות גדל, וגובר עוד יותר כשהממונה עליו מצמידה לו שני חוקרים נוספים כצוות חקירה, האחד ותיק ומהימן, השני צעיר, שאפתן וחתרן. העובדה שהוא ממונה לראש הצוות אינה מניחה את דעתו, הטרודה בין כה וכה מהמבוי הסתום שאליו הכול נקלע. באמצע החקירה שאינה מובילה לשום מקום, הוא גם נדרש לעמוד במחויבות קודמת - לצאת להשתלמות מקצועית בבריסל, להתלוות לחוקר משטרה בלגי שזמן מה קודם לכן ביקר בארץ והוא אירח אותו. אין לו ראש ואין לו חשק לכך, מה גם שהבלש הבלגי טרוד בחקירת רצח שמתרחש בדיוק עם בואו ומסעיר את הציבור המקומי. הוא מנסה לעקוב אחרי החקירה (אבל לא דובר צרפתית), מוצא עצמו בעיקר מיותר ובסופו של דבר הבונוס היחיד שיוצא לו מהמסע הגשום הזה הוא היכרות עם שוטרת בשם מריאנקה, שגם היא עוד תשוב, לפחות בהמשך הספר הזה.


אחת החיבות הגדולות של אברהם היא צפייה בסדרות מתח ובלש, מתוך ניסיון למצוא לבלשים את הטעויות במהלך החקירה ולהוכיח - כדברי אחת הדמויות ב"המתלבט" של חנוך לוין - שזה לא בדיוק ככה. בסופו של דבר, אחרי שובו מבריסל, אחרי מספר גילויים - שלא נסגיר, כי הרי מדובר במותחן - התעלומה מתפענחת. נקודה, אבל לא ממש סוף פסוק, כי משעני שומר עוד טוויסט אחד ממש לסוף, כזה שהולם היטב את אישיותו של אברהם, כפי שהיא מתעצבת ומתגלה לאורך הספר, כפי שהיא מבטיחה להיות גם בהמשך, בספר הבא. משעני מגלה לקוראים פנים שונות באישיותו של אברהם מתוך חיבוטיו, קשריו, התנהלותו ומאבקיו מול אנשים וגורמים שונים. מול קצינים אחרים, עמיתים וממונים במשטרה, מול הוריו הנרגנים, מול משפחתו של הנער הנעדר, מול חשודים שונים בחקירה, מול מריאנקה הרחוקה שמתגלה כקרובה בנפש ובהבנה, מי שנהפכת מידידה ועמיתה לחברה אמיתית ולאהובה. הוא בלש המשטרה המכור-מסור לעבודתו, הוא האנטי כוכב שעושה את עבודתו בהקפדה ובמסירות, בלי רעש וצלצולים, הוא ישראלי בכל הווייתו, מהפלאפל בכיכר סטרומה ועד המשרד נטול החלונות. הוא רווק לא מתוך כוונה ואג'נדה, אלא פשוט בגלל שהשנים חמקו בזמן שהחיים נמשכו. הוא בן טוב להוריו, מה שלא אומר שהם לא מביאים לו את הסעיף והוא רק מחפש איך להתחמק משהייה במחיצתם. הוא התגלמות האדם הממוצע, לא טיפוס חריג בשום מובן (גם לא בתסביכים או במנהגים מגונים), מה שממש לא אומר שהוא טיפש או אהבל. דו-קרב מתמשך מנהל אברהם לאורך העלילה עם שכן של משפחת שרעבי, ששימש זמן קצר כמורה פרטי לאנגלית לעופר שנעלם ונהפך בשלב מסוים לחשוד במעורבות בפרשה. לא מדובר בספוילר, כי השכן הזה מוצג מהרגע הראשון על תקן ההטעיה הברורה, סוג של חשוד מיידי שברור מראש כי נועד בעיקר להטעות ולבלבל - את הבלש, ולא פחות את הקוראים. הדו-קרב הזה משמש גם הוא אמצעי לשרטוט קווים לדמותו של אברהם, לדרכי פעולתו ולאופן חשיבתו. זהו ספר קריא מאוד, רומן בלשי כחול-לבן רווי במראי מקום תרבותיים שקל להרגיש ביניהם בבית (בתי קפה, רחובות, מקומות וכו'). התעלומה כשלעצמה איננה מהסוג מסמר השיער או עוצר הנשימה, והמתח הנבנה סביבה במהלך הספר איננו רב ועצום מהזן המפחיד. תיק הנעדר, שחקירתו די תקועה לאורך הספר, לא מסעיר במיוחד כשלעצמו, אולי גם בגלל שהנעדר ומשפחתו אינם דמויות שמעוררות יותר מדי מעורבות קוראים. אבל כל זה באמת משני לעומת סיפורו של גיבור הספר, אברהם אברהם. ובו ברא משעני דמות ישראלית מאוד, מאופיינת מאוד, שמתחבבת על הקורא בקלות. אפשר לראות בה גרסה, או ניסיון של משעני, ליצור יורש או סוג של ממשיך דרך לדמותו של מיכאל אוחיון, בלש המשטרה האלמותי והמקסים שיצרה בספריה בתיה גור. אוחיון היה יחיד ומיוחד אבל - כמאמר הקלישאה - יש מקום לכולם. גם לנציג החדש של חולון בשירות החוק.
שורה תחתונה:
מותחן ישראלי וקריא, עם גיבור סימפתי שנשמח לשוב ולפגוש.
"תיק נעדר", מותחן, מאת דרור משעני. 281 עמודים, הוצאת כתר

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: אחותי היפה

ביקורת קולנוע: מסיבת ההלוויה שלי

ביקורת ספר: חשד לשיטיון

ביקורת מופע: בלילות הקיץ החמים

ביקורת קולנוע: העזרה