ביקורת ספר: תמרה

גיבור הספר "תמרה" ומספר הסיפור הוא ברוך, רואה חשבון אמיד ונשוי, כהגדרתו באושר, אב לשני בנים ובעצמו בן למשפחת פרדסנים מבוססת, מלח הארץ. את סיפורו פותח ברוך המיושב והמרובע לכאורה בהצהרה הפרובוקטיבית, "תמרה הייתה אהבת נעורי ובת זוגי הראשונה. היום היא גיסתי". וכך, מן המשפט הראשון מתחוור לקורא כי מושא הסיפור, תמרה, קשורה למספרו בקשר לא שגרתי שראשיתו אהבה מסוג אחד והמשכו, כך נראה, אהבה אחרת. היא בהחלט אחרת, לא דומה במאום לאהבה בין גיסים ומחותנים, לא דומה אפילו לקשרי נישואים סבוכים יותר, שבהם מי שהיו בני זוג בנעוריהם חדלים להיות כאלה אך נהפכים לקרובי משפחה בשל קשרי נישואים עם בני זוג אחרים הקשורים אלה באלה. די מהר מתברר לקורא כי אהבתו של המספר, ברוך, לתמרה, אמנם השתנתה מכורח נסיבות החיים, אלה שנכפו (היא עזבה אותו ובחרה בגבר, אחר, שונה ממנו לחלוטין - אפרים - להיות בעלה) ואלה שנבחרו (הוא בחר להינשא לאחותה, רננה, ולהקים איתה משפחה שהוא מקפיד להזכיר עד כמה היא הייתה ונותרה יציבה ומאושרת), אבל מדובר עדיין באהבה גדולה, אהבה שלא ממש מתממשת עד תום, בשום גרסה או אופן. תמרה, כך אנו למדים, אינה רק ציר הסיפור ומרכזו, היא - ומשפחתה וסובביה - ציר מרכזי בחייו של ברוך, שחי במובנים רבים את חייו במקביל אליה וקצת דרכה. הוא מספר כמעט בחטף, בנפח מאוד מצומצם, על נישואיו לרננה (וטרינרית) והולדת בניו ועל הצלחתו העסקית והכלכלית לאורך השנים, ולעומת זאת מרחיב עד לפרטי פרטים את סיפור חייה של תמרה. כך, למשל, הוא מתאר בפרוטרוט את דירתה, רהיטיה, אופייה, מראה החצר ועציה, השכונה והרחוב - ואין לנו שום מושג כיצד נראה ביתו שלו. אפשר כמובן לייחס זאת לעובדה שמדובר בסיפור של תמרה ושל משפחתה, אבל כאן נשאלת שאלת הבחירה של הסופר - יוסף בר-יוסף - שבחר לעצב את דמות המספר שלו כמעורבת, כאדם שהוא עצמו וחייו הם חלק מהעלילה. ובנקודה זו, האובססיביות של ברוך בעיסוק בפרטי חייה של תמרה לעומת מיעוט האזכור של חייו הופכת אותו בעיני לטיפוס משונה, שקשה להזדהות איתו או אפילו להבין אותו לפעמים, לאיש מוזר שאינו ממש מעורר אמון. כך, למשל, הוא מתאר שוב ושוב את הדודה יהודית שחיה בביתה של תמרה כספקית המידע המרכזית שלו לגבי המתרחש שם בבית - קונספט שתודו, מעורר אי נוחות מסוימת. לחשוב שהגיס שואב לאורך 20 שנה ויותר מידע מהדודה באינספור שיחות שהוא מנהל איתה לגבי כל מריבה משפחתית, שיחה, עימות, חיבוק או החלטה.


מה שלא אומר שהספר אינו שואב או אינו קריא. בר יוסף, חתן פרס ישראל במחזאות, מביים את גיבוריו על במת הסיפור בצורה אטרקטיבית ומושכת. מהמשפט הראשון המסקרן נשאב הקורא לתוך הסיפור, נמשך לתוכו פרק אחרי פרק, מתוך רצון להבין את מהות הקשרים בין הדמויות, היכן ואיך בדיוק הסתבכו הדברים, ולא פחות מתוך רצון לגלות את פשר הדברים הנסתרים והנרמזים. תמרה היא הבכורה משתי אחיות, שגדלו במושבה מבוססת לאב שהיה קצין משטרה מהולל ואם יוצאת אירופה מעודנת וחובבת מוזיקה, שנפטרה בצעירותן. במהלך שירותה הצבאי של תמרה, בראשית שנות החמישים של המאה ה-20, מסתבך אביה, שאותו היא מעריצה על גבול המאוהבת בו, עומד למשפט ונשלח למאסר. עם מאסרו, הכופה על בנותיו ירידה משמעותית ברמת החיים, עושה תמרה תפנית חדה בחייה, מוותרת על חלומות לימודי המשפטים, נפרדת מברוך, מתאהבת במוזיקאי פליט שואה ומקדישה עצמה לטיפוח ניצוץ הגאונות המוזיקלית שהיא רואה בו. הם עוברים לעיר (תל אביב), לדירה (בעצם שתיים שחוברו) בשכונה דרומית ולא אופנתית. תמרה הגאוותנית וחולת השליטה לא מעלה בכלל בדעתה שרק בזכות התערבותו של ברוך זכתה לקבל הלוואה, ועוד בתנאים נוחים. כשנולדת בתה של תמרה, רוני, ברוך הוא זה שלוקח אותה לבית החולים ומלווה את החוויה. בכלל, ברוך מעורב בחיי משפחתה של תמרה בדרכים גלויות וסמויות לאורך כל השנים, בוחן את עצמו כל הזמן בניסיון להבהיר לעצמו מה הם מניעיו האמיתיים, מה הם רגשותיו הכנים כלפיה. השנים חולפות. אפרים, בעלה של תמרה, אינו מממש שום הבטחה מוזיקלית נעלה. בתם רוני, לעומת זאת, כן מתגלה כמוזיקאית מחוננת ונוסעת בגיל 16 לבדה ללמוד בניו יורק. תמרה, שקודם דחפה את בעלה ואחר כך את בתה ומעולם לא מימשה שאיפה אמיתית מוגדרת משל עצמה, מנהלת ביד רמה ומצליחה את המתנ"ס השכונתי. כשלשכונה מגיע אלוף עטור תהילה בכוונה לכתוב בה ספר על "האמת" אודות מלחמת יום הכיפורים, תמרה נרתמת לעזור ולפאר אותו. היא לא מעלה בדעתה שהאיש בעל העבר המפואר, מי שהיה מכר של אביה וכה דומה לו בהתנהלותו, הוא איש בעייתי שיפיל אותה לבור (גם מילולית) יחד איתו. בר יוסף בוחן בספר באותנטיות ישראלית נטועה היטב ב-25 השנים הראשונות של המדינה, את פני החברה הישראלית אז, את מוסד הנישואים, יחסי הורים וילדים, זוגיות, משפחה ומיתוסים שהתנפצו או סתם נשחקו עם השנים. אלופים וקצינים בכירים, גיבורי ישראל, שמועדים ונופלים ממרומי תהילתם; אישה שאפתנית וגאוותנית שחיה כל חייה דרך אחרים; ניצולי שואה והדרך שבה הצליחו - או שלא - לשקם את עצמם בישראל הצעירה, וכן הלאה נושאים מרתקים. הספר נקרא בקלות למרות שיש בשפתו, במבנה המשפטים המעגליים, הדיבוריים, האסוציאטיביים לכאורה והחוזרים ממד שמנדנד לא אחת. אך כשם שהאהבות בסיפור הן בעיקרן מפוספסות, כך יש בתום הקריאה תחושה של החמצה. זה הכול? שאלתי את עצמי בסופו של הספר, כי איכשהו התחושה שניטעה בי מהמשפט הראשון הטעון הייתה שמשהו משמעותי עוד יקרה או יתגלה כאן. נכון שקורים דברים לגיבורים - יש מרד נעורים משמעותי של רוני, אפרים מוצא בשקט את דרכו בחיים, יש רמיזות עבות על חריקות בחיי נישואיהם של תמרה ואפרים וכן הלאה, אבל בסופו של דבר שום דבר לא משתנה באמת. אפילו הגיבור-המספר לא נעשה יותר כריזמטי.
שורה תחתונה:
ספר שמבטיח יותר משהוא מקיים.
"תמרה", מאת יוסף בר יוסף. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, הספריה החדשה. 223 עמודים

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

אלכס פלג: פורח עם השנים

ביקורת תיאטרון: שלוש אחיות

ביקורת קולנוע: האמריקאי

ביקורת ספר: אישה אחת נפלה

ביקורת קולנוע: לאכול, להתפלל, לאהוב