ביקורת סרט: בירדמן

.

והוא עושה את זה נהדר, לא רק בזכות איכויות משחק נפלאות, בראש ובראשונה של מייקל קיטון, שלא מתבייש לסובב את טיימס סקוור בתחתונים לבנים פשוטים (כי הוא ננעל מחוץ לתיאטרון באמצע הצגה, החלוק נתפס בדלת ועליו למהר להיכנס בחזרה מהדלת הראשית), ובעצם להתערטל לא רק פיזית אלא גם נפשית (ומותר לשער שהתפקיד לחץ על אי-אילו נקודות הזדהות אישיות, ע"ע תהילת "ביטלג'וס" ו"בטמן"), והוא עושה את זה באופן מכמיר ונוגע ללב.

זאק גליפינאקיס כסוכנו-מנהלו-עורך דינו וחברו הטוב ביותר, עושה גם הוא תפקיד מרשים ביותר (כסטרייט מן היחיד בין כל המטורללים-אמנותיים ומלאים בעצמם), ואדוארד נורטון כמייק שיינר, שחקן התיאטרון הנחשב וחרא טיפוס שבז לתהילת בירדמן ולהוליווד בכלל, משגע לא רק את בירדמן אלא גם את הצופים בכלל, ומחשמל את המסך.

 רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

גונזאלס איניאריטו מציב את המראה המגדילה הזו בעזרת תסריט שלא עושה הנחות לעוסקים במקצוע המשחק, ומאיר בכנות חריפה את ההתעסקות הבלתי פוסקת של שחקנים בעצמם ובמעשיהם (ראו נאום התוכחה הנוקב של הבת סם באביה, וסצנות החזרות שבהן חוזרים שוב ושוב על אותם טקסטים בניואנסים קלים), ובעזרת צילומים נפלאים, שחושפים ומחדדים את הפער בין הזוהר שבקדמת הבמה לאחורי הקלעים, בין הכניסה הראשית הנוצצת לתיאטרון לבין הדלת האחורית הנפתחת הישר אל בין פחי זבל וסמטאות אחוריות, ובתנועת מצלמה שעוקבת אחרי הנפשות הפועלות ומלווה אותן באופן שלעתים מסחרר כמעט עד סחרחורת, במעין צילום אחד ארוך, מסתובב ומתמשך. החיים, במעגל סגור.

"בירדמן" הוא סרט מצוין, אבל לא נטול פגמים. בעיני הוא קצת ארוך מדי, ואת האובססיה של הגיבור עם תפקיד גיבור-העל שחרץ פחות או יותר את גורלו המקצועי, אפשר היה להדגים בדו-שיח עם הקול הפנימי בלבד, ולוותר על קטעי השימוש שלו בכוחות על, שלא מוסיפים ואפילו קצת גורעים מאמינות הסרט בכללותו.

ועם זאת, אלה פגמים משניים ולגמרי נסבלים, ובסך הכול מדובר בסרט טוב מאוד, אבל ממש לא סרט לכל אחד. הוא לא ידבר אל מי שאינו חובב תיאטרון/ שחקנים וכל מה שקשור בעולמות הללו, וגם לא למי שאינם חובבי סרטי-דיבורים, שהעיקר בהם מתרחש בדיבורים, ורובם גם בלוקיישן עיקרי אחד (התיאטרון).

שורה תחתונה: סרט מצוין, משוחק מעולה, מעורר מחשבה ודיון.

"בירדמן", דרמה אמריקנית. תסריט: אלחנדרו גונזאלס איניאריטו, ניקולאס ג'יאקובון, אלכסנדר דינלאריס ג'וניור, ארמנדו בו; בימוי: אלחנדרו גונזלס; צילום: עימנואל לובצקי; עריכה: דגלאס קרייז, סטיבן מריאונה; מוזיקה: אנטוניו סנצ'ז. משתתפים: מייקל קיטון, זאק גליפינאקיס, אדוארד נורטון, אמה סטון, נעמי ווטס, אנדריאה רייזבורו, אמי ריאן ואחרים. אורך הסרט: 119 דקות

עוד על קולנוע:

עיניים גדולות

משחק החיקוי

כמו שאת

לקהילת סרטים וסדרות טלוויזיה: לחצו