ביקורת סרט: מלון מריגולד האקזוטי השני

לפני כשנתיים כבשה חבורת הפנסיונרים הבריטים שהגיעה למלון מריגולד את לב הקהל ברחבי העולם. עקבנו אחרי מסעם לג'אייפור, הודו, אחרי שהתפתו להבטחות שהתגלו כמוגזמות, בלשון המעטה. אבל מעבר לסיפור החביב-אופטימי על התחלות חדשות בגיל השלישי, הצלחתו של הסרט נבעה בעיקר מאנסמבל השחקנים המדהים ששיתף פעולה בעלילה – כולם מליגת-העל של שחקני בריטניה. עכשיו הם חוזרים לסרט ההמשך "מלון מריגולד האקזוטי השני", שעליו חתומים גם התסריטאי (אול פארקר) והבמאי (ג'ון מאדן) של הסרט המקורי. שימו לב, הם מצוידים בשחקן חיזוק אמריקאי, שרמנטי וכריזמטי: ריצ'רד גיר.

מה חשבנו על הסרט המקורי?

המשך יבוא

סרטי המשך, למעט חריגים מעטים, הם בדרך כלל ערובה לאכזבה, בעיקר כשהגיבורים הסימפטיים מתפקדים כמניעי העלילה בסרט המקורי ולא כליבו (ע"ע "שכחו אותי בבית" או "ספיד"). אבל במקרה של "מריגולד", ולמרות שבסרט המקורי היה קו עלילה יציב – בריטים מקשישים שכל אחד מסיבותיו חיפש אלטרנטיבה להזדקנות בסביבתו הטבעית – היה ברור מהתחלה שהדמויות הן לא פחות מהות הסרט מאשר הסיפור. כיוון שכך, נדמה שנכון לומר שגם לאוהדיו (הרבים) של הסרט המקורי אין ציפיות גדולות לעלילה מורכבת או עמוקה ב"מריגולד השני": יש להם בעיקר ציפיות לחזור ולפגוש את החבורה מאז. ובציפייה הזו הסרט עומד יפה.

אין כמו בילוי של שעתיים עם חברים ותיקים. מתוך הסרט

והאמת, לא צריך הרבה יותר. אין כמו בילוי של שעתיים עם חברים ותיקים שלא ראיתם הרבה זמן. ג'ודי דנץ' כאישה שלא רק גילתה את העצמאות אלא בונה לעצמה קריירה של ממש מקסימה מתמיד, והרומן המהוסס שלה עם ביל ניי הנבוך-לנצח, שזיכרונו בקושי משתף איתו פעולה, חינני להפליא ויגרום גם לצופים ציניים לחייך באופטימיות קוסמית. מגי סמית' השלימה את המטמורפוזה מהסרט הראשון. מאישה מרת-נפש ששונאת כמעט את כולם, היא הופכת למנהלת-השותפה במלון ולזקנת שבט חכמה וריאליסטית. רונלד פיקאפ, הפלייבוי המזדקן, מתגלה הפעם כמאוהב מונוגמי כמעט אובססיבי בזוגתו. פנלופה ווילטון מבליחה עם עודפי עליצות כגרושתו-בהתהוות של ניי, סיליה אמרי חוזרת כטורפת גברים שנקרעת בין שני מחזרים הודים אמידים. על המיזם ההזוי מנצח סאני, הצעיר ההודי, בהתלהבות בלתי נגמרת, הפעם הוא גם בדרך לחתונה ולהרחבת המלון לרשת.

החתונה, והשאיפה לרכוש מלון נוסף, הם שני קווי העלילה המשרטטים את המסגרת הרופפת ל"מריגולד השני". הסרט בנוי בפרקים, כשלבים של טקסי חתונה הודית. כמו כל חתונה קולנועית גם זו מסתבכת קצת כשחבר נעורים של הכלה, שסאני בטוח כי הוא מתחרה בו וחותר תחתיו, מגיע להשתתף בשמחה. במקביל הוא טרוד מזהותו העלומה של מפקח שנשלח מטעם רשת מלונות אמריקאית שהוא חפץ בשותפות איתה. כשבלובי מופיע האמריקאי הנאה בגילומו של ריצ'רד גיר, סאני משוכנע כי הוא האיש, ולא מפסיק להתחנף ולהתרפס בפניו, כולל במחיר דחיקתה הצדה של אורחת חדשה אחרת, שבאה לדבריה לבחון את המקום בעבור אמה. נו, כן.

לנצנץ ליד ג'ודי דנץ'

הוא אשר אמרנו – עלילה קלושה למדי, אבל – למי אכפת? אנסמבל השחקנים הנפלא עושה שוב מצב-רוח טוב ומעלה הרבה חיוכים. גיר משתלב בו, ובעצם כמעט נבלע בו, כי לא קל לנצנץ לצד ג'ודי דנץ' והחבר'ה, גם אם אתה ריצ'רד גיר. ניכר שהוא נהנה מהמפגש  - שימו לב אליו בסצנת ריקוד החתונה.

רוקדים עד סוף הלילה. דיים ג'ודי דנץ' וביל ניי. מתוך הסרט

היחידה שבאמת די הולכת לאיבוד במפגש המקושקש-בכיף הזה היא טמסין גריג, המגלמת את האורחת החדשה. גריג היא שחקנית מעולה, מוכרת לצופי טלוויזיה מהסדרה "אפיזודס" ולצופי קולנוע מהסרט המוצלח-מצליח "תמרה דרו", וכאן מרווח התמרון שלה ונפח דמותה הוא כמעט אפסי.

עוד על תרבות ובידור – הקליקו כאן

שורה תחתונה: פגישה חוזרת עם אנסמבל שחקנים מקסים שעושה מצב-רוח טוב, וכל השאר לא חשוב   

"מלון מריגולד האקזוטי השני", קומדיה בריטית. תסריט: אול פארקר; בימוי: ג'ון מאדן; צילום: בן סמית'ארד; עריכה: ג'ון מאדן; מוזיקה: תומאס ניומן. משתתפים: ג'ודי דנץ', מגי סמית', ביל ניי, דב פאטל, סיליה אימרי, פנלופה ווילטון, רונלד פיקאפ, ריצ'רד גיר, לילט דובי, טינה דסאי, דיוויד סטריית'רן, טמסין גריג. אורך הסרט: 122 דקות.