ביקורת סרט: עיניים גדולות
הסרט מתחיל ב-1958, כשמרגרט עוזבת עם בתה את בעלה הראשון ומגיעה לסן פרנסיסקו. היא מתפרנסת מציור על רהיטי ילדים, ובשביל הנשמה מציירת ברחובות ושם פוגשת יום אחד את וולטר קין, הטוען שחי בעבר בפריז ומאז הוא מצייר סצנות רחוב פריזאיות (מה שמתברר בהמשך כעוד שקר משוכלל שלו). קין הוא מסוג האנשים שימכרו קרח לאסקימוסים, כמאמר הקלישאה - גבר כריזמטי שכל היום בוחש ורוחש.
רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק
הוא סוחף את מרגרט בקלות, מתחתן איתה, ומהר מאוד מציע לה לקדם את מכירות ציוריה. בכושר שכנועו הרב מול אישיותה הנחבאת אל הכלים הוא משכנע אותה שכיוון שהיא חותמת על הציורים רק בשם המשפחה המשותף לשניהם, יציג את העבודות כשלו, כדי לשפר את סיכויי החשיפה והמכירה שלהם בחברה שהדומיננטיות הגברית בה הייתה עובדה. קין מסכימה ברגע של חולשה ומשם והלאה, במשך עשור, היא נכנעת ומשתפת פעולה עם בעלה, שמתגלה כנוכל של ממש, עריץ מאיים, אלים (בעיקר מילולית) וחסר מעצורים. בסופו של דבר היא מתעשתת, לוקחת - שוב - את הילדה ועוזבת להוואי, ושם תובעת אותו. שיא העימות, לפחות בסרט, מגיע כשהשופט מטיל על שניהם לצייר לפניו ילדים עם עיניים גדולות. היא מצליחה בקלות, בעוד הוא נותר יושב ומשקר מול בד ריק.
באחת מסצנות המשפט אומר השופט לשניים שזהו הליך משפטי ולא מריבה משפחתית. וזו אולי ההגדרה הכי נכונה לסרט, אשר למרות שבגלובוס הזהב סווג כקומדיה הוא ממש לא מצחיק, ולמרות ההתייחסויות לנושאים מעניינים, הוא נותר בעיקרו סוג של מלחמת רוז ברוז מהחיים, עם ציורים, ועם הידיעה הברורה שהוא הנבל והיא הצודקת.
כריסטוף וולץ, עם פרסים ומוניטין על תפקידי נבלים, עושה גם כאן נבל מאוד כריזמטי ומשכנע, ונדמה לי שאין בסוף מישהו שמצטער על התרסקותו של קין (בסרט, ובכלל). איימי אדאמס מגלמת את מרגרט קין, ולמרות שהכתבים הזרים בהוליווד העניקו לה על כך גלובוס זהב, אותי היא הותירה די אדישה, ומזל שהילת האישה האמיתית מרחפת מעל הדמות הקולנועית שהיא עושה. הפאה הבלונדינית לראשה נראית כמו פאה, היא אמנם נראית די כבויה ומעוכה רוב הזמן, אבל לא באמת מעוררת אמפתיה, ואפילו בסצנות הציור שלה כל שפת הגוף שלה לא נראתה לי כשפת גופה של ציירת.
שורה תחתונה: המילה שלו מול המילה שלה, וכולם יודעים שהוא שיקר והיא ציירה באמת.
"עיניים גדולות", דרמה-קומית אמריקנית. תסריט: סקוט אלכסנדר, לארי קראסוובקי (מבוסס על סיפור אמיתי); בימוי: טים ברטון; צילום: ברונו דלבונל; עריכה: ג'יי.סי. בונד; מוזיקה: דני אלפמן. משתתפים: איימי אדאמס, כריסטוף וולץ, דני יוסטון, ג'ון פוליטו, טרנס סטאמפ ואחרים. אורך הסרט: 106 דקות
עוד על קולנוע:
לקהילת סרטים וסדרות טלוויזיה: לחצו
אוטוטו תעלה יובל רפאל על במת האירוויזיון בבאזל, שוויץ, כחלק מחצי הגמר השני של התחרות. רפאל בת ה-24 מרעננה,...
- "תגיד מתי שכבנו בפעם האחרונה?"
- "מה?"
- "הזדיינו, מתי זה היה? מה, במרס?"
את הדיאלוג הזה ניהלו ארנונה...
במוצ"ש האחרון, אחרי שתי עונות, זה סוף סוף קרה: העונה החדשה של "חתונה ממבט ראשון" (ערוץ 12) נפתחה עם שידוך של...