ביקורת סרט: שם המשחק

שני דברים בולטים מיד עם תחילתו של הסרט "שם המשחק": ראסל קרואו שמן באופן ניכר (אין לי מושג אם בכוונה לכבוד הסרט או במקרה, כחלק המחיים) ובן אפלק רזה עד מאוד (אותו כנ"ל). התוצאה היא שקרואו נראה כבד ומרופט מתמיד ולמרות זאת נותר סימפתי כתמיד, בעוד אפלק נראה סגוף ודהוי וכל כולו דמות מחוקה ומהוהה, שלא ברור מה קסמה לסביבתה (ואנחנו אמורים להניח את קיומה כחלק מובנה בעלילה). קרואו זוכה האוסקר מגלם את קאל מק'אפרי, עיתונאי מנוסה וותיק שמאמין בעיתונות חוקרת וטובה כמו פעם וגם ביכולתם של אנשים - קוראיו - להבחין בין טפל וצהוב לעיקר וחשוב. הבוסית שלו (בנוסח עדות גברת פינצ'ון של לו גראנט, שהתבססה על דמות המו"לית המיתולוגית של ה"וושינגטון פוסט", קתרין גרהאם), היא העורכת הראשית קמרון ליין, שאותה מגלמת הלן מירן זוכת האוסקר. עם כל החיבה שהשניים האלה מעוררים, לא נראה שהסרט הזה יגביר את הצפיפות על מדף הפרסים שלהם. קרואו-קאל הוא גם שותפו לדירה לשעבר (בימי הקולג') של סטיבן (אפלק) קולינס, חבר קונגרס שאפתן ומבטיח שנועד לגדולות ונצורות. בין השניים עבר מזמן חתול שחור בצורת רומן קצרצר שניהל העיתונאי עם אשת חבר הקונגרס (רובין רייט-פן), שכל אחד מהשלושה זוכר באור מעט שונה. העלילה מסתבכת כשמתברר כי מעשי רצח וניסיון לרצח שקרואו-קאל חוקר ומסקר מתחברים איכשהו למה שנראה תחילה כהתאבדותה של תחקירנית בכירה בצוות של אפלק-קולינס. אלא שהעניינים מסתבכים עוד יותר: התחקירנית מתברר, לא בדיוק התאבדה וגם לא הייתה רק תחקירנית, וכן הלאה וכן הלאה תסבוכות ותככים פוליטיים ופליליים.


על כל זה מתווספים הדיו של קרב המאסף של העיתונות הכתובה החוקרת בעיתונות הבלוגים והאינטרנט, בדמות בעלת בלוג צעירה ונטולת ניסיון עיתונאי ממשי (רייצ'ל מק'אדמס), המוצמדת לגיבורנו בסיקור הפרשה המסתעפת, כשברקע רועם מחשבונו של בעל העיתון החדש, שמתעניין רק במכירות וברווחים ולא בעיתונות לוחמת וחושפת. זה לא סרט גדול, ושורה של שחקנים טובים מתבזבזים כאן בתפקידים קטנים ו/או אגביים ופלקטיים. ובכל זאת, גם בניכוי הנאה אישית שלי כעיתונאית עם ותק של 20 וכמה שנים במקצוע מהעקיצות ומהאמירות הציניות על מצב העיתונות, זה בהחלט בילוי מהנה ליומית או להצגה ראשונה. קרואו, כאמור גם בגרסה מעובה-משלומפרת, מתחבב בקלות ומשכנע בדמות העיתונאי שחייו הם מקצועו (הוא אפילו נחבל כשהוא נופל, ולא קם ללא פגע כמנהג גיבורי פעולה). המזימות, הבחישות והתככים הם בגבולות המתקבל על הדעת, התסבוכות מאפשרות ניחוש וטעייה, ומידה מספקת של הפתעה. הבעיה המרכזית בסרט, מעבר להיותו מעט ארוך מדי, לא הדוק מספיק ומאוכלס בדמויות משנה שאין בהן מספיק "בשר", הוא אפלק בתפקיד חבר הקונגרס. זה פשוט לא עובד. יחד עם הקילוגרמים שהשיל, איבד אפלק גם את אותו משהו שהפך אותו מעוד פרצוף יפה לנוכחות מיוחדת. בסרט הזה הוא אפילו לא כל כך יפה. הוא כבוי ודהוי, ולגמרי לא הולם את מידותיו של מי שאמור להיות פוליטיקאי מבריק, שרמנטי וכריזמטי. חבל.
שורה תחתונה:
קרואו כבד ומשלומפר ובכל זאת, יומית או ראשונה בכיף.
"שם המשחק", דרמת מתח, 127 דקות. במאי: קווין מקדונלד; תסריט: מתיו מייקל קארנהאן, טוני גילרוי, בילי ריי. משתתפים: ראסל קרואו, בן אפלק, רייצ'ל מק'אדמס, הלן מירן, רובין רייט-פן, ג'ף דניאלס

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: ואם היו אומרים לך

ביקורת ספר: אני שונאת את הצוואר שלי

ביקורת תיאטרון: לעזוב את פולה

ביקורת סרט: קוד השתיקה

טלוויזיה: מה שנחוץ לרווק

ביקורת תיאטרון: טניה עולה חדשה