ביקורת קולנוע: אומץ אמיתי

לא מזמן שמעתי הסבר להיעלמותו הכמעט מוחלטת של ז'אנר המערבונים ממסכי הקולנוע. את מקומו של הסוס, כך הסביר הדובר, מומחה אמריקני לתסריטאות, תפסו כוחות הסוס, כלומר המכוניות המהירות, שהאיצו את המרדפים, ואלה, במקום להתאכלס בקאובויים טובים ורעים (ואינדיאנים), התמלאו בשוטרים (טובים?) וגנבים (רעים?). הכול נכון כנראה, אבל כידוע לכל כלל יש יוצא מהכלל. "אומץ אמיתי", גרסת העיבוד החדשה של האחים כהן לספר של צ'רלס פורטיס האמריקני שזכה לעיבוד קולנועי קודם ב-1969 עם ג'ון וויין, הוא יוצא מהכלל שכזה. הוא פשוט סרט יוצא מן הכלל. לטובה, בטח שלטובה. הסיפור נטוע בשלהי המאה ה-19, במערב הפרוע של אמריקה. מאטי רוס, ילדה בת 14 עם נשמה של בת 40, יוצאת ללכוד את רוצחו של אביה החקלאי, פועל חווה בשם צ'ייני. לצורך כך היא שוכרת את שירותיו של מרשל לשעבר, שתום עין ואלכוהוליסט בהווה, רובן קוגברן המכונה רוסטר. הלה די שמח לאפשרות לרדוף אחר רוצח נמלט תמורת שכר ואף תמורת דמי פרס (חצי) שמוטל על ראשו של הרוצח מטעמים נוספים, ולצורך כך אף מוכן לחבור לנציג חוק טקסני, הריינג'ר לבוף, שרודף אחריו מטעמיו הוא (הפרס, וגם החוק). הוא הרבה פחות מאושר מהרעיון שנערה בת 14, שעקשנותה גובלת בנודניקיות, תשתרך לצדו. הוא מנסה להיפטר ממנה, ונוחל כמובן כישלון חרוץ, מתיר לה להצטרף אליו ואל לבוף בחוסר חשק ובלית ברירה, והשלישייה המוזרה הזו יוצאת לדרך בערבות המערב, הרוחש פורעי חוק, זאבי ערבות ואינדיאנים. בדרך לתפיסת הרוצח יש שליפות ויריות, מארבים והיתקלויות, מעשי הצלה הרואיים ובלתי צפויים, נחשים והפתעות במסגרת המקובל בז'אנר. את הסיפור כולו מספרת מאטי הבוגרת, שנזכרת בכך כעבור שנים. וכן, בגיל 40 האמיתי היא אותה צדקנית, אחראית וקשוחה, זאבה בודדה שלא יכלה אלא להיות עקשנית מעצבנת צודקת-תמיד בילדותה. כמו שהייתה. איתן וג'ואל כהן הם צמד קולנוענים מוכשרים ובעלי חותם קולנועי ייחודי. כל סרט שלהם נוגע בפיסה אחרת של האמריקניות, ושונה בדרכו הכהנית. הפעם הם הלכו על מערבון שנשען על מקורו הספרותי, נשאר נאמן לז'אנר ולחוקיו ובכל זאת מצליח להיות משהו אחר - מערבון מודע ל"מערבוניותו", מתוך התמסרות מלאה והנאה צרופה מכל מה שכיף בז'אנר.


זה אומר שברור בכל רגע שאנחנו צופים בסוג של מקסם שווא, אבל זו אשליה משכנעת וכובשת. העיצוב התקופתי על כל גווני החום שיש קובע טון מסוים. הצילום המרהיב לוכד את רוח הז'אנר ואת העלילה. העלילה עצמה ודרך סיפורה לוקחים את הצופה למקום אחר לגמרי. הוסיפו על כך את השפה, שבניגונה, בחיתוכה ובביטוייה נוטעת את העלילה בזמן ההוא ומקימה אותו לתחייה, את עיצוב הדמויות המדויק ואת המשחק המשובח - של ג'ף ברידג'ס כרוסטר, היילי סטיינפלד כמאטי, מאט דיימון כריינג'ר לבוף וג'וש ברולין כרוצח צ'ייני - והרי לכם מערבון באמת בטעם - מעולה - של פעם. וכאן מגיע הטאץ' המיוחד של האחים כהן, שיודעים לקחת את כל התמהיל המופלא הזה ולתבל אותו בדיוק במידה הנכונה של הומור מיוחד משלהם, מין רשת דקיקה של קורים שמשתרגת בדברים כמו רשת נימים שאי אפשר בלעדיה. באמירות קטנות, בג'סטות, ברמיזות, במשמעויות כפולות, במבט, במבע, בהברקת ליהוק, בצירוף מילים, בזווית צילום - בכול ביחד, שגורם גם למי שאינו חובב מושבע של מערבונים להתרווח בכיף מול המסך ולא להרגיש איך חולפות להן כמעט שעתיים של הנאה מלאה. ממש לא מפליא ולגמרי מוצדק שהסרט גרף עשר מועמדויות לאוסקר המתקרב בסוף החודש, וביניהן כמעט כל המועמדויות החשובות (סרט, במאי, תסריט מעובד, שחקן, שחקנית משנה). ג'ף ברידג'ס, שחקן אהוב על האחים כהן ("ביג לבובסקי"), מגלם את רוסטר כגבר מזדקן, שתיין, נרגן, חורק, שרמנטי וכובש להפליא. מצד אחד, חבל שזכה באוסקר בשנה שעברה כי בהחלט מגיע לו על התפקיד הזה (ופעמיים רצוף הרי לא יתנו לו), מצד שני - מזל שקיבל בשנה שעברה, כי האמריקנים המוקסמים מכל דבר בריטי ו/או מלכותי, בטח בין כה וכה יתנו את הפרס לקולין פירת' על "נאום המלך" (במיוחד מאחר שגם הוא בהחלט מצוין). גם מאט דיימון וג'וש ברולין משתייכים לחבורת השחקנים שהאחים כהן אוהבים לשוב ולשבץ בסרטיהם. דיימון ("לקרוא ולשרוף") מגלם בחינניות שכזו את הריינג'ר לבוף הסוציומט משהו, שהוא אמנם נאה קלסתר (ודאי בהשוואה לרוסטר), אבל לבטח אינו העיפרון הכי חד בקלמר כשהוא מותיר הרחק מחוץ לפריים את גינוני הבוסטונאי היהיר שמעטרים לא אחת את הופעותיו. ברולין ("ארץ קשוחה") מאכלס כאן את משבצת הרע, אבל בגילומו קשה באמת לתעב את צ'ייני, שיותר משהוא משדר קטלניות מרושעת, הוא מקרין נוכחות של טמבל שמועד וכושל, טיפש חמום-מוח ופתטי. ההפתעה הגדולה היא היילי סטיינפלד, המגלמת את מאטי, הגיבורה המובילה את הסיפור, את הסרט ואת שלושת הגיבורים. האגדה ההוליוודית מספרת כי סטיינפלד גברה על 15 אלף מועמדות בדרך לתפקיד. גם אם זו הגזמה פראית והיא גברה על הרבה פחות, כל הכבוד לה שהצליחה להרשים מספיק את רואיה בשלב המבחנים וגם לעמוד במשימה של יצירת הדמות המורכבת הזו של ילדה-מבוגרת, חכמה-חופרת, אמיצה-עקשנית ובכל מקרה מיוחדת. וכל הכבוד ליוצרים, שבלי למצמץ הטילו את התפקיד שדורש הרבה בכלל, ובפרט בין שלושה שחקנים מנוסים ומוצלחים, על שחקנית אלמונית, צעירה וטירונית.
שורה תחתונה:
מערבון כובש, מסוגנן ומשעשע, עם טובים, רעים, סוסים ושחקנים נהדרים.
"אומץ אמיתי", מערבון אמריקני. תסריט ובימוי: איתן כהן וג'ואל כהן (לפי ספרו של צ'רלס פורטיס; הפקה: איתן כהן, ג'ואל כהן, סקוט רודין, סטיבן ספילברג; צילום: רוג'ר דיקינס; משתתפים: ג'ף ברידג'ס, מאט דיימון, ג'וש ברולין, היילי סטיינפלד, בארי פפר ואחרים. אורך הסרט: 110 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: מנדרגולה

ביקורת ספר: מסעותי עם ורה

להקת המחול של אנטוניו גאדס מגיעה לישראל

ביקורת קולנוע: נאום המלך

ביקורת תיאטרון: זהב טורקי

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות