ביקורת קולנוע: אחותי היפה

"אחותי היפה" של מרקו כרמל (בימוי, ותסריט יחד עם עמנואל פינטו) מצטרף לשורה של סרטים ישראליים המשרטטים קווים לדמותה של המשפחולוגיה המרוקנית, אבל בוחר לעשות זאת בערבוב מכוון בין מציאות לאגדה, ריאליזם לסוריאליזם. הגבולות מיטשטשים בזכות אמונתן המלאה של הדמויות המרכזיות בסרט ברוחות רפאים ושאר אמונות טפלות, שהדיאלוגים איתן אמיתיים מבחינתן ממש כמו אלה שהן מנהלות עם דמויות שהן חלק מעולמן האמיתי-בדיוני. ראמה ורוברט הם בני זוג שנשואים זה לזה כבר שנים באפרוריות נטולת כל רכות או סממני אהבה, בשגרה שכולה הרגלים מרירים-נרגנים והתאכזרויות קטנות. הוא איש גס רוח ואנוכי, עובד בשמירה בלילות, מרבה לבקר בבית זונות מקומי ומאוהב בסתר כל השנים בגיסתו, מארי, אחותה היפה של ראמה, שנודתה מהמשפחה בבושת פנים בגלל שנישאה לערבי. ראמה היא לכאורה האישה הכנועה, זו שמשרתת את בעלה בכל דבר ועניין, אבל למעשה היא הדמות הדומיננטית והחזקה במשפחה. היא שהטילה את החרם על אחותה וכפתה אותו גם על בעלה ועל ילדיה, היא שאחראית על הבית ועל הבן המתבגר והיא זו שמנהלת שיחות קבועות והתחשבנויות ארוכות שנים עם רוחה של אמה, עם הקיר בביתה ובהמשך - עם רוחה של אחותה. כשמארי מתה ממחלה עומדת תחילה ראמה בסירובה לאפשר את קבורתה לצד אמן. אלא שרוחה של מארי אינה מניחה לה, וראמה מתנחלת ליד קברה הזמני. מה שמתחיל כהתחשבנות טעונה בין האחיות - האם היה משהו בין מארי לרוברט? מדוע ראמה היא אישה נטולת אהבה? למה נתנה אמן למארי שרשרת? וכן הלאה - נהפך בהמשך לדו-שיח מקרב לבבות שמביא לפיוס לא רק בין האחיות, אלא גם בין ראמה לרוברט ובינה לבין עצמה. רוחה של מארי אינה רודפת רק את ראמה, אלא גם את רוברט - אם כי באופן אחר, שמיתרגם לחוליי גוף ולהתנהגות משונה, שבדרכה מביאה להתקרבות בינו לבין בנו. סוף טוב - הכול טוב, בניכוי מותה של מארי כמובן, כולל אפילו פיוס בין משפחת אחותה לבין בעלה הערבי של מארי.


החיבור המובנה בין הריאליסטי לסוריאליסטי מתגלה כבר בסצנה הפותחת את הסרט, שבה מסיע בן לולו, נהג של מעין תלת אופן, את אחד מתושבי עיירת השיכונים צרובת השמש לצפות במשתתפים בהלווייתו. בן לולו ורכבו שבים ומופיעים לאורך הסרט, בין כשבן לולו מנסה לפתות אחדים לעלות לאופניו ובין כשהוא מסרב לבקשות כאלה. אם תרצו, עוד גרסה למלאך המוות המחפש, דוחה או מוצא קליינטים. קצת אחר כך כבר מנהלת ראמה משא ומתן עם הקיר בסלון ביתה, משא ומתן שברור כי הוא חוליה בשרשרת מתמשכת של שיחות, וידויים, תחינות, בקשות, הבטחות והאשמות שהיא מטיחה בקיר, שלו היא מייחסת כוחות על-טבעיים. ולא חסר ביחסים האלה, כמובן, גם ממד של שוחד (עוגיות), שבהמשך גם רוברט מעניק לו גרסה משלו כשגם הוא מנסה לשדל את הקיר אחרי מותה של מארי. השילוב הטבעי בין הריאליסטי לפנטסטי הוא אחד האלמנטים המוצלחים בסרט, שמרפרף על המון נקודות מבלי להעניק עומק או נפח משמעותי לאף אחת מהן. יש כאן סוג של משולש רומנטי (גם אם בחלקו לא ממומש), סיפור של אהבה זוגית (מארי ובעלה) ומולו סיפור של זוגיות כבויה (ראמה ורוברט), ישנו אלמנט הפולקלור המרוקני; יש פער הדורות בין הורים וילדים (הילדים של ראמה ורוברט, בעיקר הבת הנשואה, מבקשים להתרחק ולהתנתק מתבניות המשפחה ומאמונותיה); יש סיפור יחסי האחיות והסיפור המשפחתי בכלל; יש אפילו אלמנטים של הסכסוך הישראלי-ערבי, בסיבה לקרע ולנידוי שנוצר, לכאורה, בגלל שמארי בחרה להתחתן עם ערבי, ובסופו של דבר, גם בפיוס שמגיע. למרות הגודש לכאורה הזה, הסרט נותר סיפור פשטני למדי, כמעט סכמטי, שמתנהל וזורם מבלי להותיר בצופה משקעים של ממש. צוות סימפתי של שחקנים עושה את מלאכתו נאמנה, כל אחד בהתאם למגבלות נפח תפקידו. ראויה לציון במיוחד אוולין הגואל בתפקיד ראמה, האישה שהחיים חספסו, אשר מסוכסכת בעיקר עם עצמה. הגואל מועמדת לפרס אופיר על משחקה בסרט, אחת מ-11 מועמדויות שיש לסרט, ביניהן גם פרס הסרט הטוב ביותר.
שורה תחתונה:
מלודרמה ישראלית במשפחה מרוקנית, שנעה בין אגדה למציאות להפי-אנד
"אחותי היפה", דרמה ישראלית. תסריט: מרקו כרמל, עמנואל פינטו; בימוי: מרקו כרמל; צילום: גיורא ביח; עריכה: שמעון ספקטור; מוזיקה: אבי בללי; הפקה: דוד מנדיל, משה אדרי, לאון אדרי. משתתפים: אוולין הגואל, משה איבגי, ריימונד אמסלם, איתי תורג'מן, נורמן עיסא ואחרים. אורך הסרט: 91 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: מסיבת ההלוויה שלי

ביקורת ספר: חשד לשיטיון

ביקורת מופע: בלילות הקיץ החמים

ביקורת קולנוע: העזרה

ביקורת ספר: בוגד משלנו

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות