ביקורת קולנוע: אשת הברזל

הסרט "אשת הברזל" אמור היה להיות מפגש פסגה נשי-עוצמתי: שתי נשים יוצרות, התסריטאית אבי מורגן והבימאית פילידה לויד, שהפגישו בין האישה שהייתה מבכירי הפוליטיקאים הבריטים במאה ה-20 והטביעה חותם על ההיסטוריה הבריטית לבין אחת מבכירות השחקניות בהוליווד שלאורך עשרות שנות קריירה מותירה רישום עז בדברי ימי הקולנוע האמריקני. מרגרט תאצ'ר הייתה האישה הראשונה לכהן כראש ממשלת בריטניה, תפקיד שאחזה בו לקדנציה הארוכה ביותר מבין כל ראשי הממשלה הבריטים במאה ה-20, אישה שדהרה לפסגה בנחישות ובקור רוח והייתה למנהיגה - שנואה או מוערכת, תלוי בהשקפה. מריל סטריפ, המגלמת אותה בסרט "אשת הברזל", רושמת בתפקידה זה מועמדות 17 לאוסקר (שבו זכתה פעמיים - משנה על "קרמר נגד קרמר" וראשי על "בחירתה של סופי"), שלא לדבר על שלל התפקידים המרשימים שעליהם זכתה לשבחים וךפרסים שעשתה לאורך השנים, מהסדרה "שואה", דרך הסרטים "סילקווד" ו"אהובת הקצין הצרפתי" ועד "השטן לובשת פראדה" ו"ג'ולי וג'וליה". הרבה נאמר ונכתב על המנעד הרחב של סטריפ. אוהדיה השתאו שוב ושוב מיכולותיה המגוונות, מבקריה כינו אותה "מלכת המבטאים" וטענו שהיא מנייריסטית. הסרט הזה - סוג של ביוגרפיה סלקטיבית-מרפרפת של מי שאכן כונתה "אשת הברזל" (על שום התנהלותה) - מספק לסטריפ עוד הזדמנות לעבור מטמורפוזה מהסוג שעליו ביססה במידה לא מבוטלת את המוניטין שלה, מטמורפוזה של מראה ושפת גוף, של התנהלות וחיתוך דיבור, וכן - גם של מבטא. זאת ועוד: כיוון שהסרט בוחר לזגזג בין הווה שבו תאצ'ר היא קשישה הסובלת מראשיתה של דמנציה לבין עבר שבו היא מנהיגה חזקה המובילה בקשיחות את ממשלתה ואת מדינתה, ניתנת לה גם ההזדמנות לגלם אישה בכל מיני מצבים וגילים. ולטעמי, סטריפ עושה עבודה מרהיבה. זה לא רק הדיוק המרשים שלה ברמה הטכנית-חיצונית (מבטא, מראה, יציבה, חיתוך דיבור). מעבר לכך, זו יכולתה הנפלאה להפוך את תאצ'ר, הדמות שבסרט, לאישה שמושפעת ובדרכה הנוקשה גם משתנה במשך החיים. תאצ'ר שלה היא קשישה שאחיזתה במציאות מתרופפת, שחיה גם בעבר, בתוך הזיכרונות, מבלי להיפרד באמת מהבעל המת ואפילו מחפציו, שמתבלבלת לעתים ושוכחת דברים, אבל גם מבליחה פה ושם בהארות ובהערות מפוכחות. והיא גם מנהיגה שאינה ממצמצת, פוליטיקאית קרה שאינה זקוקה לאישורים ולאנשים, עם עור של פיל ועקשנות של ברזל. תאצ'ר של סטריפ היא קשישה שתלויה באחרים; אישה שכל חייה הייתה קשורה לגבר שאיתה, בעלה דניס, אבל מעולם לא ויתרה למענו על דבר, וגם לא ויתרה לו על שום דבר; היא האישה שנותרת תמיד ממוקדת מטרה, שלא עצרה מעולם בשביל איש, גם לא למען ילדיה.


סטריפ מעצבת את תאצ'ר שלה עד אחרון הפרטים הקטנים - למשל הליכתה, שהיא עניין שונה לגמרי בגיל 40 ומשהו ובגיל 80 ומשהו, או בהבעות פנים קטנות והמהומים שמתרבים עם הגיל - ומחוללת את הקסם הקולנועי, שמסובך שבעתיים כשמדובר באנשים אמיתיים ומוכרים, שבו דמות קולנועית נהפכת לממשית. סטריפ טובה בהרבה מהסרט עצמו. לויד הבימאית (שביימה את סטריפ ב"מאמא מיה") ומורגן התסריטאית אולי ביקשו להדגיש את הצד האישי-אנושי בתאצ'ר על חשבון רוחב יריעה או דיוק ביוגרפי-היסטורי (ואולי זה פשוט יצא להן ככה), אבל התוצאה היא שהן פספסו בשני המישורים. הסרט, שנע בין הווה לעבר, בין דמדומים לפלאשבקים, מאזכר ונוגע באירועים מרכזיים בחייה ובקריירה של תאצ'ר, אבל רחוק מלהיות מסמך תיעודי, ביוגרפי או היסטורי בעל ערך ממשי כלשהו, גם לא ערך מוסף. מורגן ולויד, במתכוון או שלא, לא נכנסו לקרביים הפוליטיים של הקריירה של תאצ'ר, לא צללו לעומק מארגי היחסים שטוותה עם עמיתים-אויבים-מבקרים-תקשורת, לא ניסו לבחון ממרחק זמן את החלטותיה ואת מהלכיה הפוליטיים. גם בכל הקשור לחייה הפרטיים במובן העמוק יותר - נבכי הזוגיות שלה עם בעלה או מורכבות קשריה עם ילדיה התאומים, מרק וקרול - הן שמרו על מרחק בטוח-מעקר. בסופו של דבר נדמה שהיוצרות, אולי מתוך כוונה ומאמץ לקחת את הסרט לכיוונים אחרים, קצת התברברו בדרך. התוצאה היא סרט מדשדש-מרפרף, די חסר פואנטה, שעלילתו אינה מובילה לשום מקום משמעותי. בקרב הבריטים הוא אולי עורר תגובות אמוציונאליות (וזה מובן), אבל בעיני מתבונן מהצד הסרט לוקה בחסר (הרבה חסר) מבחינת סיפורה של הדמות, פועלה, אישיותה ומקומה בהיסטוריה, ונראה קצת כמנסה להלך בין הטיפות, לשמור סוג של מרחק נגיעה, ומשום כך בסופו של דבר אין בו באמת נגיעה בחומרים מאירים ומרתקים.
שורה תחתונה:
ללכת בגלל סטריפ המצוינת, למרות שהסרט הרבה פחות.
"אשת הברזל", דרמה ביוגרפית, קופרודוקציה בריטית-צרפתית. תסריט: אבי מורגן; בימוי: פילידה לויד; הפקה: דמיאן ג'ונס; מוזיקה: תומאס ניומן. משתתפים: מריל סטריפ, ג'ים ברודבנט, אנתוני היד, אלכסנדרה רוץ', אוליביה קולמן ואחרים. אורך הסרט: 105 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: אמא של ולנטינה

ביקורת ספר: ללא תחליף

ביקורת ספר: סאנסט פארק

ביקורת קולנוע: היורשים

ביקורת תיאטרון: קומדיה של טעויות

ביקורת קולנוע: השבוע שלי עם מרילין

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות