ביקורת קולנוע: בשם הכסף

מבוכה, זו התחושה העיקרית שמלווה את הצפייה בסרט "בשם הכסף". התסריט הקלוש-רדוד, הקלישאות הבלתי נגמרות, העלילה הפשטנית עד מופרכת, המשחק העצי, הנוכחות המבישה עד מגוחכת של כוכבי עבר, העבודה הקולנועית הסתמית - כל דבר לחוד והכול ביחד גרם לי לנוע באי נוחות בכיסא ולחוש מבוכה עזה. בגלל הכול, ובשביל כולם. "בשם הכסף", כפי שנאמר וגם מודגם בצילומים המלווים את כתוביות הסיום (של הגיבורים מהסרט מול אלה מהחיים), מבוסס על סיפור אמיתי, סיפורו של אייזק שומוף שגם מעורב בהפקת הסרט. החיים אמנם, כמאמר הקלישאה (שכמותה חביבות במיוחד על התסריטאית), עולים על כל דמיון, אבל לכל גיבור טוב מהחיים דרוש גם יוצר טוב של גיבורים מהסרטים (או מהספרים: כלומר כותב מקצועי ומוכשר). מישהו שיידע לתרגם את הביוגרפיה האישית לסיפור מרתק, שמדבר לכול (לא רק לבני משפחה ולמקורבים). התעשייה המשגשגת והענפה של "סיפורי חיים" מעידה על הנטייה הגוברת של אנשים להנציח ברבים את סיפורם האישי באופן כלשהו, בין אם הסיבה לכך היא "בשביל הנכדים" ובין אם המניע פסיכולוגי, רגשי (גם סגירת חשבונות נחשבת) או כלכלי. יעיד כל מי שעסק פעם בתחום (מצד היוצרים), כי במקרים רבים מדובר בסוג של הליכה בשדה מוקשים, כיוון שגם כשבעל העניין נחוש לספר ומשוכנע בדבריו בכל מילה, ברגע האמת יגברו עליו לא אחת שיקולי "לצאת בסדר", שאולי מרככים ומקלים את העיכול לסובבים ולמעורבים, אבל גם מחלישים ומקהים את הסיפור. הדברים האלה באים להעלות הסבר אפשרי - אבל ממש לא מחייב, זו השערה בלבד - איך קרה שתסריט המבוסס כאמור על סיפור אמיתי יצא כל כך רדוד ומופרך. יותר מדי אלמנטים ואירועים בו הם הכי צפויים ובנאליים או הכי חסרי יסוד או הקשר. יותר מדי דמויות והתפתחויות נטולות הסבר, הקשר, נפח או עומק. יותר מדי טקסטים נבובים, פלקטיים, קלישאתיים ונשמעים כמו דקלומים ממסכת בית ספר (ולא תיכון). אבל תהיה הסיבה אשר תהיה, מדובר בכישלון תסריטאי, שאינו כישלון יחיד בסרט.


פסק זמן לטובת תקציר הסיפור: הסרט מתחיל בתל אביב של 1973 (שלא ממש דומה לתל אביב של 1973 שאני זוכרת, אבל נניח לזה), שבה חי הנער אייזק, שעובד בפאב משפחתי שבחדרו האחורי מתנהלים משחקי קלפים והימורים בהשתתפות פושעים אלימים יותר או פחות. אונטער וולטניקים, כמו שסבתא שלי הייתה אומרת. אייזק הבחור הטוב מסתבך עם כמה מהם כשהוא קם להגן על כבודו הנרמס בידיהם של אחד מיושבי הפאב. זו רק ההתחלה, כי יש איזה בן דוד שבכלל מסבך את המשפחה, שכולה מחליטה לברוח לאמריקה, בזה אחר זה. שם, בגבעות הוליווד, אייזק מחליט להגשים את החלום האמריקני. הוא קונה ומוכר נדל"ן, פותח מוסך ועושה חיל, מתחתן ומקים משפחה והחיים מחייכים. עד שמקץ שנים מגיע הבן דוד המסבך (שהשתחרר בינתיים מהכלא) ושוב מסתבך ומסבך, אייזק כמעט נופל לפשע, כמעט מאבד את המוסך והעסקים והמשפחה, אבל ברגע האחרון מציל את החבר הכי טוב, את הכסף והעסקים והמשפחה, וסוף טוב - הכול טוב. שורה של שחקני עבר לוהקו לסרט לתפקידים קטנים עד קטנטנים. נוכחותם של אחדים כה דהויה, סתמית וקצרה, שהיא מעוררת תהייה איך בכלל שכנעו אותם להיות כאן. אחרים פשוט מביישים את עצמם, ובולט במיוחד לרעה ג'יימס קאן, שנראה כאילו פגש בדרך מנתח פלסטי שעדיף היה לשלול את רישיונו, ומשחק כאילו מעולם לא היה באמת השחקן הגדול שהיה. הפתעה אחת לטובה הייתה בסרט - יהודה לוי באנגלית שוטפת. חבל שהבכורה שלו בסרט אמריקני מתבזבזת בסרט שבו הוא נאלץ להפגין את כישורי האנגלית שלו בטקסטים שדופים.
שורה תחתונה:
לא שווה לעזוב את המזגן הביתי בשביל זה.
"בשם הכסף", דרמת פשע, קופרודוקציה אמריקנית-ישראלית. תסריט: ג'נה מטיסון, מבוסס על סיפור אמיתי; בימוי: אלי קנר; צילום: אנדז'יי סקולה; הפקה: ג'נה מטיסון, אייזק שומוף; משתתפים: יהודה לוי, ג'ושוע ביטון, ג'יימס קאן, עודד פהר, דלפין שניק, סטיבן באואר, ג'פרי טמבור ואחרים. אורך הסרט: 93 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: הנשים

פסטיבל אינטימידאנס: רוקדים בתמונע

פסטיבל מחולוהט: חודשיים של מחול

אופרה: ריגולטו

ביקורת ספר: תחושה של סוף

ביקורת קולנוע: מאחורי הדלת

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות